בכי תמרורים - תשובה ללילה של יום מפרך

תארו לעצמכם שאתם שוהים במקום חמים ונעים, סביבכם רעשים עמומים ערבים לאוזן ותאורה רכה, ואתם לא צריכים לעשות כלום. הכל נעשה עבורכם, כל הצרכים מתמלאים עוד לפני שאתם חשים בהם, רק זוזו ימינה, שמאלה מה שנוח לכם. עכשיו, דמיינו שיום אחד אתם "נזרקים" בבת אחת החוצה אל מקום מלא אורות, צלילים וקולות לא מוכרים ואל תחושות חדשות שלא הכרתם. פתאום חם לכם, ברגע הבא קר, ידיים לא מוכרות נוגעות בכם - מפשיטות, מלבישות, מזיזות. רגע, מה זו המערבולת הזו בבטן? איי, זה כואב! אתם מבוהלים, כואבים ובוכים. מישהו יכול בבקשה להסביר מה קורה כאן?!
כן, תינוקות בוכים, אבל זה רק משום שהעולם הזה שאליו הגיעו בעל כורחם לא "נוח" להם. אז יש מקום לקצת התחשבות, לא? לאיזה שלושה חודשים ראשונים של "הסתגלות" לעולם?
המערכות הפיזיולוגיות של התינוק אכן זקוקות לשלושה חודשים (בערך) על מנת להתאים את עצמן לחיים מחוץ לרחם: לאט לאט הקיבה מתחילה לעכל מזון, העיניים נחשפות לאור ולצורות, האוזניים נחשפות לצלילים, העור נחשף לתחושות, למגע ולהבדלי טמפרטורה. כל התהליכים הללו מלווים לא פעם באי נוחות ובכאב, והתינוק מגיב אליהם בבכי.
הבכי גובר בשעות אחר הצהריים, משום שאז באים השינויים לידי ביטוי ביתר שאת. "שעות אחר הצהריים, שמכונות גם, ולא בכדי שעות הדמדומים, הן פרק זמן של מעבר ושינוי", מסבירה נעמי אשל, מורה לשיטת אלכסנדר ומטפלת במגע, אם לארבעה ילדים. "בזמן הזה האווירה משתנה: חלים מעברים בין אור לצל ושינויים בצפיפות האוויר ומשתררת מעין אווירה של קדרות, שעשויה לעורר פחד. גם מבוגרים חשים מעין 'בלוז' עם רדת החשיכה ולכן רק טבעי שתינוקות, שהם חדשים בעולם שלנו ובעלי סף רגישות נמוך במיוחד, יהיו רגישים לשינויים האנרגטיים האלה ביתר עוצמה. השינוי האנרגטי יוצר צורך בהגנה, במגע ובחום אנושי". אשל נזכרת איך התמודדה עם שעת הדמדומים שכשילדיה היו תינוקות, "כשהתחיל להחשיך הדלקתי אורות בבית, כדי להעניק להם תחושה יותר נעימה, ופשוט נגעתי בהם כדי שיחושו ביטחון. אז כיניתי את הזמן הזה שעה של הסתגלות קרוב לאמא".

בהעדר אמצעי תקשורת אחר בשלבים הראשונים של חייו, בכיו של התינוק משמש לו כ"לחצן מצוקה". "חלק לא מבוטל מההורים סבור שהתינוק בוכה משום שהוא לא אוהב אותם או את הבית שבו הם גרים, משום שברגע שיוצאים איתו מהבית - הוא נרגע", אומרת דיאנה אידלמן, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במרכז להורות דיאדה. "אלא שחשוב להבין שעל ידי הבכי, התינוק מבטא את מצבו בלבד: טוב לי או רע לי, והמשמעות של 'רע לי' היא שאני חווה חוויה שמבחינה חושית אינה נעימה לי".
"קשה להורים לסבול בכי של תינוק, ולכן לעיתים נראה להם כאילו התינוק אינו מפסיק לבכות. חשוב לדעת שתינוק 'ממוצע' בוכה כשעתיים ביום, וזה נורמלי לחלוטין", מסביר ד"ר יהודה סנצקי מהמכון להתפתחות ושיקום הילד, במרכז שניידר לרפואת ילדים.
"אחת הבעיות בכל הקשור לבכי היא שההורים תופסים אותו באופן אינטואיטיבי כתופעה שלילית, ומנסים למנוע אותו בכל דרך ואמצעי ", מוסיף ד"ר שי פינטוב, מנהל יחידת הילדים בשיר"מ, מהמרכז הרפואי אסף הרופא. "קשה אומנם להגדיר מהי הכמות והעוצמה הסבירות, אך יחד עם זאת חשוב להבין, שבכי אינו תופעה שלילית אלא משהו טבעי ואפילו חיובי, במובן הזה שהוא מסייע למערכות הנשימה והריאות להתפתח ולשפר את תפקודן".

טווח הגילאים של הבכי הראשוני, שיכול להימשך אפילו כמה שעות, נע ברוב המקרים בין גיל שישה לשמונה שבועות. בסביבות גיל 12 שבועות, משך הבכי "יורד" לכשעה-שעתיים ביום והולך ומתמעט עם הזמן, עד גיל שלושה חודשים לערך. בספרים רבים קיימת הבחנה וחלוקה בין סוגי הבכי לפי גיל הילד. אלא שהאמת היא - ואולי אנחנו מגלים כאן את הסוף ישר בהתחלה, שכאשר מדובר בבכי של תינוקות, אף אחד לא ממש יודע מהי הסיבה.. בדרך כלל ההורים יגלו את סיבת הבכי בשיטה האינטואיטיבית של "ניסוי וטעייה", כלומר יבדקו אינספור סיבות אפשריות, עד שיעלו על הסיבה האמיתית שגרמה דווקא לבנם לבכי. או שהבכי פשוט ייפסק מעצמו.
אז אילו סיבות יכולות לגרום לתינוק לבכות ולבכות? ואיך מגלים אותן?
ד"ר סנצקי: "קודם כל חשוב לבדוק ולוודא שאין בעיה רפואית שגורמת לתינוק לבכות. אחר כך פשוט צריך לנסות להגיע אל סיבת הבכי על ידי שלילת סיבות אפשריות".
ד"ר פינטוב: "להורים צריכה להידלק נורה אדומה כאשר הבכי אינו שגרתי, כאשר הוא שונה מבחינת משכו ועוצמתו מהבכי ה'רגיל' של התינוק. במקרה כזה, וכאשר ההורה אינו בטוח, מוטב שייוועץ ברופא על מנת לשלול מקרים פתולוגיים".
ואחרי ששללנו מצוקה על רקע רפואי, לפניכם הסיבות הנפוצות לבכי. נסו לאתר מה מבין אלה מציק לילדכם:

1. רעב. בכי שנובע מרעב הוא מתון יחסית, אולם אם צורכו של התינוק לא יתמלא במהירות, הבכי יגבר ועלול להגיע לצרחות. ד"ר סנצקי מוסיף ש"חלק ניכר מהבוכים עושים זאת מפני שמאכילים אותם יתר על המידה. התינוק בוכה, מאכילים אותו, הוא בוכה עוד, מאכילים אותו עוד, ואז הוא סובל מכאב בטן, בוכה ונוצר מעין מעגל סגור".

2. עייפות מתבטאת בבכי מנדנד ועצבני.

3.אני רוצה על הידיים.

4.החיתול או מה שיש בתוכו מפריעים לי.

5.פריחה באזור החיתול.

6.תנאים סביבתיים - קר לי, חם לי.

7.משעמם לי, אני זקוק לתשומת לב. לרוב התינוק יבטא תחושה זו בבכי יבבני, ללא דמעות, או להבדיל - בצרחות חזקות.

8.כואב לי. בכי שמתחיל כצרחה או כצליל חד, שמטרתם לגרום למבוגר המטפל לתגובה מהירה, כשההמשך הוא יבבות המלוות בדמעות.

9.אני לא מרגיש טוב, אני מפתח מחלה.

10.אני מתוח.

11.אתם מתוחים. הי הורים, אני מרגיש את הלחץ והמתח שלכם, תירגעו!

12.בעיה תחושתית במערכת שיווי המשקל.

ד"ר סנצקי: "לחלק מהתינוקות יש בעיה תחושתית, כלומר חוסר נוחות הנובע ממגע גופם בבגדים או בעיה במערכת שיווי המשקל. תינוקות אלה עשויים להירגע כאשר יורידו מהם את הבגדים ויכניסו אותם לאמבטיה חמימה. אם הבעיה היא תחושתית ונעוצה במערכת שיווי המשקל, התינוק עשוי להירגע מתנועה של נדנוד, למשל תוך כדי נסיעה במכונית".

13.עודף גירויים אור ורעש.

14.פעולות הכרחיות שהתינוק שונא הפשטה או הלבשה.

15.צורך בביטחון.

16.צורך במגע.

17.פורקן רגשות או משבר רגשי.

במחקר שנערך ב-1984 והתפרסם ב-"Pediatrics", ירחון רופאי הילדים בארה"ב, הוכיח ד"ר ברוס טאובמן שהדרכת ההורים בשיטות יעילות של תגובה על בכי מצמצמת את בכיים של תינוקות צווחנים ב-70%, ומורידה אותו לדרגה זהה לזו של בכי של תינוק ממוצע.
לכן השאלה אינה מה גורם לבכי, אלא מה יפסיק אותו. לפני שאתם מנסים את הפתרונות השונים זיכרו: אל תצפו שכל פתרון יעבוד. ניסיתם פתרון ולא הצליח? נסו אחר, אולי הוא ייטיב עם תינוקכם. מצד שני, אל תתייאשו בקלות ואל תתביישו לנסות פתרונות שונים.
ובסופו של דבר - אל תגזימו ואל "תשגעו" את התינוק.
הפתרונות שמציעים מומחים ובעלי ניסיון:
1. מציצה. ולא משנה של מה: הנקה, אצבע של הורה, אצבע של התינוק, בקבוק או מוצץ.

2. תנועה. "בתשעת החודשים שבהם התינוק שוהה ברחם הוא שרוי בסביבה מימית ונתון כל הזמן בתנועה", מסבירה אידלמן. "אולם כאשר התינוק בוכה, בדרך כלל ההורים נוטים קודם כל לתת לו אוכל, למרות שבמקרים רבים הוא זקוק לחיקוי המצב שבו היה נתון ברחם, כלומר לתנועה".
"אפקט" של תנועה ניתן להשיג במגוון רחב של דרכים:
- ניתן להניח את התינוק כשביטנו על ברכיכם, באופן כזה שפניו פונות מטה, וכך לנענע אותו.
- נסו לצאת לטיול כשהתינוק במנשא או בעגלה או שתנדנדו את התינוק בנדנדה רגילה או אוטומטית.
-על "משה בתיבה" שמעתם? אם יש לכם סל קנים, רפדו אותו בשמיכות רכות, הניחו בתוכו בעדינות את התינוק ופשוט נענעו קלות.
-תוכלו לצאת לנסיעה קצרה ברכב.
- ולבסוף, להורים עסוקים שצריכים את הידיים הניחו את התינוק על מיטת ההורים ובעזרת כף הרגל הקפיצו אותו קלות.

3. מגע - ד"ר פינטוב: "תינוק המחובר לאם שומע את דפיקות הלב שלה והן משרות עליו ביטחון ורוגע, לכן הוא בוכה פחות. ניתן לראות את זה בחלק מתרבויות אפריקה, דרום מזרח אסיה ודרום אמריקה, שבהן לאם יש זמן אינסופי להיות עם התינוק. תהליך ההיפרדות מהאם מתבצע בטבעיות ובהדרגה ולכן התינוקות יותר רגועים ופחות בוכים".
כדי לחקות את תחושת הקירבה, אפשר לעטוף את התינוק בשמיכה, לערסל אותו, לשפשף קלות את גבו, לבצע עיסוי, להכניסו לאמבטיה (מיועד רק לתינוקות שאוהבים מים). בזמן שהתינוק ישן, אפשר לבצע "קיבוע" - להניח מגבת מגולגלת וכרית ליד הבטן, כך שהתינוק ירגיש מחובק.

4. צלילים - רעשים מונוטוניים, כמו גשם, מייבש שיער, שואב אבק, שיר ערש שקט, מוזיקה מלודית, תיבת נגינה, מובייל, קלטות של קולות מן הרחם (יש דבר כזה!), מטרונומים ופתרון בזבזני: לפתוח ברז. צליל המים הזורמים, שהוא צליל מונוטוני, עשוי בהחלט להרגיע את התינוק. יש גם פתרון פשוט וחסכוני: ללחוש "שששש..." ארוך וחרישי לתוך אוזנו של התינוק.

5. הפחיתו גירויים חיצוניים על ידי עמעום אורות ונטרול רעשים חזקים.

6. אם דבר מהנ"ל לא עוזר עיצרו ונישמו נשימה עמוקה.

בכי של תינוק, לא תאמינו, עשוי להגיע עד לעוצמה של 85-80דציבלים והוא אחד הצלילים החזקים בטבע, כמו רעש של משאית במלוא עוצמתו. אין פלא, לכן, שרעש כזה עשוי להוציא את ההורים משלוותם. "למעשה", טוענת אידלמן, "בכי של תינוק חייב להיות 'מעצבן', כיוון שלו היה בוכה בכי מתוק וחרישי, הוא לא היה זוכה לאותה אינטנסיביות של תגובה מצד ההורה, החיונית לו בשלב זה של חייו. במחקרים על אלימות במשפחה", היא מוסיפה, "נמצא כי מקרי אלימות של הורים כלפי תינוקות התרחשו סמוך למצבים שבהם התינוק צרח הרבה מאוד זמן. התגובה האלימה של ההורה נבעה מלחץ, חוסר אונים ושיפוט לקוי".
מרגישים שהמצב יוצא מכלל שליטה? "העצה הפרקטית ביותר שאני יכולה לתת במצבים כאלה להורים היא פשוט לנשום כמה נשימות עמוקות ולהרגיע את עצמם", אומרת אידלמן.
"יש הורים שהמתח מביא אותם לסף בכי, אולם הם חוששים לבכות ליד הילד כדי לא להותיר בו משקעים. אני סבורה שעדיף לבכות, אפילו בנוכחות הילד. זה לא יפגע בו, מצד אחד, ומצד שני, אתם תוכלו לפרוק את המתח הרב שהצטבר בכם. הורה מתוח משדר לתינוק מסר של מתח באמצעות תנועותיו, נשימתו וקולו. כל אלה מתפרשים אצל התינוק כ'סכנה' וגורמים לו להרגיש חוסר ביטחון. לעומת זאת, כאשר ההורה מצליח להרגיע את גופו שלו, הוא יוצר הפרדה בין גופו לבין גוף התינוק והתינוק מרגיש שהוא יכול למצוא ביטחון ונחמה בגוף ההורה".
אפשרות אחרת היא להעביר את האחריות להרגעת התינוק למישהו אחר שנמצא בסביבתכם הקרובה. "בסופו של דבר, כל הורה מוצא לעצמו ולתינוקו את הדרך להירגע, ובאופן טבעי הבעיה נפתרת מאליה אצל רוב התינוקות בסביבות גיל שלושה חודשים", מרגיע ד"ר סנצקי.

בואו לדבר על כך בפורום רפואת ילדים בניהולו של ד"ר שינהר

המאמר התפרסם לראשונה במגזין הורים וילדים, ובאתר SBC