סימן שאתה צעיר

העיקרון המנחה בשיטה הדואלית הוא בשילוב בין שפה מדוברת ושפה מסומנת; הגייה נכונה ומודגשת של המילה חשובה במהלך הסימון ואין לוותר עליה. ההורים והדמויות המשמעותיות בחייו של התינוק נדרשות לידע ראשוני מצומצם מאוד.
אין צורך בשליטה מקיפה בשפת הסימנים בכדי לממש את היתרונות הגלומים בתקשורת תומכת עם תינוקות הנמצאים בשלב קדם-הדיבור.

סימוכין ואזכורים לשיטה הדואלית ניתן למצוא כבר בסוף המאה ה-19 כאשר מייבא וממציא שפת הסימנים האמריקאית, תומס הופקינס גאלאדוט, הבחין שאחים שומעים לילדים עם לקויות שמיעה מראים יכולות גבוהות במיוחד בהתבטאות מילולית, אוצר מילים וקריאה כאשר נחשפו מגיל צעיר מאוד לשפת הסימנים. כשפה, שפת הסימנים סבלה מירידות חדות ועליות בפופולאריות שלה ובשל כך רק משנות ה-70 למאה העשרים חזרו חוקרים להתעמק בנחיצותה כשפה תומכת-תקשורת.

שפת סימנים היא שפה לכל דבר וככזו היא מאפשרת לדובריה התנסות בתקשורת דו-כיוונית וביכולות שפה והידברות, גם אם אינה נהגית ונשמעת. תקשורת בשפת הסימנים יוצרת בסיס לשימוש במילים ומשפטים, שימוש במושגים מופשטים כמו רגשות, הבנה דקדוקית ותחבירית, הבעה והבנת רעיונות. בתורה, תקשורת נאותה סוללת דרך לחשיבה מפותחת ולהתקדמות ביכולות למידה.

השילוב בין תקשורת מילולית לתקשורת מסומנת וויזואלית מאפשר לתינוק ליהנות מכל העולמות

מאפשרת תקשורת עם תינוקות מגיל צעיר מאוד בעודם בשלב קדם-הדיבור.

מפעילה סוגי זיכרון שונים (ראייתי ושמיעתי).

מוסיפה דינאמיות ותנועה לדיבור (כמו גם *טקטיליות ו **קינסטטיקה).

מתווסף אפקט משחק להתנהלות היום-יומית.

בעת שימוש בשפת הסימנים יש שינויים בתנוחת הגוף והפנים המהווים סמנים נוספים להבנה טובה יותר של המילה ושל הקונטקסט. למשל, המילה "קר" מסומנת על-ידי קיפול ידיים מאוגרפות אל בית החזה אך מתלווים אליה רעד, התכווצות של פלג הגוף העליון והטיית הראש קדימה. ברגע שילד יחווה קור, שלל הסימנים הללו יעזרו לו לקשר את המשמעות למילה.

השפות המדוברות אגורות ו"משתמשות" באונה השמאלית של המוח. תפיסת המרחב והחלל נשמרת באונה הימנית. בשימוש בשיטה הדואלית שתי האונות של המוח פעילות בו-זמנית. התוצאה - בנייה מוגברת של סינפסות מקושרות-שפה במוח וחיזוק תהליכי למידה.

*חישה. קשור לחוש המישוש.
** החוש המבחין בתנוחה של הגוף, במשקל, בתנועת השרירים, המפרקים.

השנה הראשונה בחייו של התינוק מאופיינת בהתפתחות מואצת של היכולות המוטוריות שלו. לעומתן, הפקת שפה היא מטלה מסובכת שתינוקות אינם מסוגלים לבצע עד לאחר גיל שבין שנה לשנתיים ויותר. איברי הגוף האחראים על מערכת ההגייה (שיניים, שרירי פנים, שרירי הפה והלוע) מתפתחים לאט לעומת האיברים העוסקים בתנועה וקואורדינציה. לנו כהורים, לא נותר אלא לתהות מה מתרחש בפנים ולצפות בכיליון עיניים לרגע בו יתחילו לדבר.

לעומת כל זאת, השיטה הדואלית פותחת ערוץ תקשורת שאינו מילולי, מקדימה ומקדמת את יכולות ההידברות עם התינוק:

מחזקת את הקשר שבין התינוק להוריו (Bonding). להורה ולתינוק יש ערוץ תקשורת שבעזרתו אפשר להעביר מסרים בצורה חיובית וברורה יותר. הורים לומדים להעריך ולהקשיב יותר לצרכים של התינוק ומאידך, לתינוק יש מודעות גבוהה יותר לעולם הסובב והוא אקספרסיבי יותר, יכול למשל לדווח על כאב.

השיטה זמינה ונגישה - אין צורך בעזרים חיצוניים. כל ספר או קלטת לתינוקות יכולים לספק את הגירויים הנדרשים לתרגול.

קלה ופשוטה לרכישה. לא דורשת שליטה מלאה בשפת הסימנים אלא התוודעות למספר מצומצם של סימנים. הרחבה נוספת יכולה להתבצע באופן הדרגתי ועל-פי רצון ההורה או המבוגר המטפל; כמו גם על-פי תחומי העניין המשותפים.

השיטה הדואלית מעניקה מסגרת-על ללמידת שפה משום שהתרגול אינו מוגבל לשעה מסוימת של היום.

כפועל יוצא מהחשיפה ההורים ערים יותר לצרכי הילד ולו רק משום שישנה אפשרות להתמקד על נושאים הקרובים לליבו. אם מראים לילד עפיפון והוא מסמן שהוא שומע כלב נובח, השיחה תעבור לנושא שבו הביע הילד עניין. אם הילד בוכה בשעת הארוחה ומסמן שכואבות לו השיניים, יקבל תרופה ולא ינסו לתת לו אוכל אחר או לבדוק את החיתול כמענה לבכי.

Joint Attention "תשומת לב משותפת" מחזקת את חווית הלמידה ומגדילה את הסיכוי שהמידע שההורה/מבוגר מספק ייזכר טוב יותר. בעזרת סימנים, הילד יכול להפנות את תשומת לב המבוגר לדברים שמעניינים אותו וכך נוצרות הרבה יותר הזדמנויות לתשומת לב משותפת של שני הצדדים. מחקרים הראו שילדים שנחשפו לשיטה הדואלית הגיעו להרבה יותר אירועים של "תשומת לב משותפת".

Flooding הצפה במלל. כפי שיוצרים המולה רבתי עם תחילת התפתחות הדיבור של הילד, בשלב הקדם-מילי בו כל "תא" הוא סבתא וכל "בא" הוא אבא. כך, באופן טבעי, נעשה הדבר גם עם סימנים. כאשר ילד מצליח לסמן מציפים אותו במלל: "סימנת ציפור? אוי נכון; ציפור, איזה ציפור יפה וצבעונית. איך ציפור עושה עם הכנפיים?" אנחנו עושים את אותו הדבר בדיוק בשלב מאוחר יותר עם תחילת התפתחות הדיבור בילדים, בהגייתן של מילים ראשונות. כך וכך, הילד מקבל המון מלל רלוונטי בתגובה לסימן מצידו, דבר המפתח תגובה חיובית וחיזוק משמעותי להבנה של אותה מילה.

כמות סימנים גדולה יותר מצידו של הילד תמשוך יותר תגובות מילוליות מהמבוגרים סביבו ולעומת מילים ראשונות כוונה למילה מסוימת היא ברורה יותר. "פון" יכול להיות עפיפון וגם טלפון, בעוד שלחיבוק הזרועות תהיה משמעות של תינוק בלבד, כמו חיבור קצות האצבעות והושטת היד לפה שמשמעותה אוכל.
בעת שימוש בסימנים טווח הטעות קטן יותר. מעגל הלימוד הוא חיובי וקצר יותר עד לקבלת תוצאה. ילד בן 14 חודשים שיודע להגיד 10 מילים ומכיר עוד 15 סימנים "יסחט" כמות כפולה לפחות של מלל ממבוגרים סביבו לעומת ילד שרק דובר את אותה כמות מילים.

חייבים לציין שהשיטה הדואלית דורשת עקביות לקבלת תוצאות, בייחוד עד לשלב הטמעתם אצל הילד; אך הדבר נכון גם לגבי כל שיטת לימוד וכל חשיפה נכונה לתכנים.

מעבר ילדים לדיבור/שפה נחווה תמיד כמעבר מהותי; כמעבר מחושך לאור, משום שהצדדים אם זה ילד והורה או ילד ומבוגר-מטפל עוברים "פאזה" מחוסר-יכולת ליכולת לחוות תקשורת על כל שימושיה השונים. מחקרים מהעשור האחרון מדווחים על אפקט חיובי מתמשך שיש לחשיפה לשפת סימנים בינקות על יכולות קוגניטיביות של ילדים שומעים. אם באוצר מילים עשיר יותר והבנה תחבירית ודקדוקית רחבה יותר ואם באיות נכון ובקידום יכולות קריאה.

Practice Makes Perfect - התרגול עושה את שלו. ילד שמתרגל בשיטה הדואלית מבין מוקדם יותר מהי שפה על שלל תכונותיה. כאשר הוא מגיע לשלב תחילת הדיבור, הילד יכול להתמקד יותר בהגייה ובהעשרת אוצר המילים משום שעוד קודם לכן החל את תהליך ההבנה הקוגניטיבית. "שיום" של אובייקטים לדוגמא. ההבנה שהסימן לחלב מייצג את אותו נוזל לבן בעל טעם מסוים שמשביע אותו אם הוא רעב. אם הכיר את הסימן בגיל מוקדם, כשיתחיל להגיד "חלב" זה יהיה זמן רב אחרי שלמד והבין את המילה.
בעזרת סימנים המלווים מילה מתאימה, ההורה יכול להראות לילד שגם כלניות וגם ציפור גן עדן הם פרחים וברוקולי איננו; כפי שקל להדגים שאוטובוס, משאית צעצוע וגם מכונית-מיני הן מכוניות. ניתן לעשות זאת בדיבור בלבד אבל השיטה הדואלית מעשירה את הלמידה ומכוונת אותה להיות ברורה יותר.

ילדים שנחשפים לשיטה מתחילים לדבר מוקדם יותר ואין שום עדות מחקרית על אחור בדיבור. אין דאגה שהתינוק "יהסס" או "יתעצל" להתאמץ לדבר אם יוכל לתקשר באמצעים קלים יותר; בעזרת סימנים. הדבר משול לכך שתינוק לא ירצה להתקדם להליכה אחרי שלמד לזחול. מכיוון שהמציאות הסובבת היא מדוברת ומדובבת ברובה המוחלט, בין אם מדובר באנשים או באמצעים אלקטרוניים כמו טלוויזיה ומחשב, ההתערות בחיי היום-יום תהיה מהירה וטובה הרבה יותר אם הילד ישתמש בדיבור ולא בסימנים.

אין צורך לחשוש מפני עצלות של הילד לעבור מסימון לדיבור. קושי כזה אם קיים יעיד על בעיה. יש שוני בין תינוקות שונים במשך הזמן שעובר בין חשיפת סימן להטמעתו ושימוש בו, אך הלימוד הוא תלוי-גיל ומשתנים שונים כמו עקביות וכמות החשיפה לסימן. כל הילדים מסמנים, אם תוך שבוע או מספר חודשים.
באורח לא מפתיע, בילדים שמקבלים "חיזוק שפתי" בשיטה הדואלית; המעבר לשפה מדוברת מהיר יותר לעומת ילדים שומעים שלא נחשפו לשיטה. יתרה על כך, ילדים שנחשפו מוקדם ומספיק לשיטה, ילמדו לשלב מספר מילים מסומנות למשפט כדוגמת "כואב"+"ראש" או "איפה"+"נעליים" שהם משפטים לכל דבר.

מכיוון שילדים אלו כבר עשו את הצעד הקוגניטיבי לבניית משפט בשפת הסימנים, הם גם יעברו מהר יותר לשימוש במשפטים המכילים שתי מילים ויותר גם בשפה מדוברת, ומכאן שיהיו רהוטים מהר יותר בדיבור מהרגע שיתחילו בהגיית מילים. התערות טובה בקהילה דורשת ומתרחשת בד בבד עם התפתחות תהליכי דיבור ובצורה כזו או אחרת מופעל על ילדים לחץ חברתי לדבר.

השימוש בסימנים הולך ודועך לאיטו, הילד ה"דואלי" מאבד סימנים בצורה הדרגתית מרגע שמתחיל להגות את המילים המקבילות הנדרשות לו לתקשורת. חזרה לשפת הסימנים מתרחשת רק כשהילד אינו מובן (לא מצליח להביע עצמו כראוי בדיבור אם למשל השתמש בהגייה מוטעית או שיבש את המילה) או ברגע שיש ברצונו להדגיש במיוחד מילה מסוימת. במקרים אלו שפת הסימנים מהווה בסיס חזק לתקשורת, כך שהתסכול שמלווה את חוסר ההבנה בתחילת תהליכי הדיבור אינו נחווה במלוא עוצמתו. ערוץ התקשורת רק מקל על למידה חיובית יותר משום שלצדדים ברורים חוקי המשחק כמו גם הכוונה.

יש אפקט מתמשך לחשיפה לשפת הסימנים במשולב עם שפה רגילה מחקר מרכזי שמומן בידי ה-NIH (National Institute of Health - הגוף הממשלתי שאחראי על תוכניות בריאות בארצות הברית) הצביע על הבדל סטטיסטי מובהק לטובת הילדים השומעים שנחשפו לשיטה הדואלית. מינקות. במבחני IQ שנערכו להם בגיל שמונה, השיגו בממוצע 12 נקודות יותר!

ילד המצליח לתקשר עם סביבתו ולהסביר את רצונותיו, המסוגל לבקש דבר זה או אחר ולאפיין את הדברים שמפריעים לו, פנוי יותר רגשית לבחון וללמוד את העולם הסובב. ילד מתוסכל פחות הוא ילד שטוב לו יותר.
זה כל שנבקש.

בואו לדבר על כך בפורום החדש לתקשורת עם תינוקות - שפת אם - תקשורת דואלית עם תינוקות