האם לספר לילדים שנולדו מתרומת ביצית?
שמירת תרומת הביצית בסוד היא סוגייה שטרם נחקרה לעומק. מהם היתרונות והחסרונות הכרוכים בכך? דוקטורס מציג התשובות
ההחלטה להביא לעולם ילד מתרומת ביצית, מאפשרת לזוגות רבים להפוך להורים ולחוות את ההריון. ההכנה לקבלת החלטה זו, פותחת בפני הזוגות שתי דרכים שונות כיצד להתמודד עם ההחלטה. הדרך הראשונה היא לשמור את העובדה בסוד ולא לשתף אף אחד בכך שההריון הושג ע"י תרומת ביצית, והדרך השניה להתייחס לנושא בגילוי לב ולשתף את הסובבים.
זוגות רבים מתלבטים מראש בשאלה האם לשתף את המשפחה והחברים?ואם הם יבחרו לספר, מה תהיה המשמעות של הדבר בהווה ובעתיד? חשוב יותר: האם על הילדים שיוולדו להם מתרומת ביצית יהיה לדעת על כך? ואם יבחרו לספר להם, איך הם ירגישו? ישנם מחקרים מעטים המראים שלספר לילדים (או לא לספר להם) על שייכותם הגנטית יכול להיות מזיק.
מומחים רבים חושבים ששמירת עניין תרומת הביצית בסוד אינה אפשרות טובה. הם מצביעים על הסיכון שבגילוי הלא מתוכנן וההשפעה השלילית שיש בשמירה על הסוד, על היחיד והמשפחה. למעט עניין זה, ישנם הורים שיבחרו לשמור אינפורמציה זו בסוד מתוך מאמץ להגן על ילדיהם ומשפחתם. סביר להניח שהם לא מסכימים להנחה שלכל אחת יש את הזכות לדעת מה מקורו הגנטי, ובמקרה של תרומת ביצית, מידע זה עלול לגרום לנזק יותר מאשר להביא תועלת. הילד לדעתם יקבל את השונות הזו כבעייתית או כדבר שעלול להרחיק אותו מהסביבה.
המשפחה המורחבת והחברים יכולים להגיע למסקנות שיגרמו להם להתרחק או לא לעזור לילד ולמשפחתו. ישנם זוגות השייכים לקבוצות דתיות שמביעות הסתייגות כלפי טכנולוגיות רפואיות שעוזרות ביצירת הריון, עד כמה וכמה כשמדובר בתרומת ביצית. מבחינתם לא לשתף משמעותו למנוע נידוי של ילדיהם בעתיד. קבלת אינפורמציה כללית וחלקית לגבי התורמת יוצרת אצל הורים רבים דאגה שמידע חלקי זה יכול לבלבל ולתסכל את הילד.
הורים אלו יבחרו לעיתים רבות להציג את המידע שיש בידהם לגבי התורמת, כמידע עליהם, כדי לשמור על ערכו וזמינותו במידה ובעתיד ילדם יזדקק לכך בשל סיבות רפואיות.
הורים שבוחרים לספר מאמינים שלכל אחד יש את הזכות לדעת מה מקורו הגנטי. הם יחד עם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש מאמינים ששמירה על סוד מהווה פוטנציאל לנזק פסיכולוגי אצל הילד ומשפחתו. מספר מחקרים טוענים שילדים שלא שותפו בכך שדרך הבאתם לעולם היתה כרוכה בצלע שלישית, מרגישים שמשהו מוסתר מהם.
במקרים כאלו הילדים יכולים להגיע למסקנה שלהוריהם יש סוד שהם לא מגלים בגלל בושה, אשמה, ומבוכה שקשורה בהם. באוירה של סודיות, אין אפשרות לדבר או להתמודד עם רגשות שליליים, שבדרך כלל יש לה השפעה מצטברת על המשפחה.
הורים אלו מסיקים שהנזק האפשרי למשפחה ולילד בשמירה על הסוד גדול יותר מאשר הסיכון האפשרי בלספר לו על כך. 
הורים שבוחרים לספר לילדיהם, חייבים להחליט מתי ואיך להעביר לילד מידע זה. ראשית, עליהם להעריך את הרמה הקוגנטיבית של הילד ומוכנותו הנפשית. חשוב שהורים יבינו ששיתוף מידע זה עם הילד הינו תהליך שמתרחש לאורך זמן, ומותאם לצרכי הילד, מסוגלותו להבין והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.
הורים צריכים לקחת בחשבון שרגשותיהם בנוגע לנושא יכולים להשפיע על הילד באותה מידה כמו האנפורמציה שהם יחלקו איתו. ברור שילדים אמורים ללמוד על מקורם הגנטי מהוריהם. ילדים צעירים אוהבים לשמוע סיפורים על איך הם באו לעולם. סיפורים אלו יכולים להוות את הבסיס לעלילה שיכולה להתרחב במהלך גידולם.
ילדים בגילאים 3-4 שנים כבר מבינים שיש נשים וגברים ושרוב המשפחות כוללות אחד מהם או שניהם. ילדים בשנים הראשונות בבית הספר מבינים שרופא ואחרים יכולים לסייע בהבאת תינוק לעולם. הזמן האופטימלי לשתף את הילדים הינו בשנים הראשונות בבית הספר.
אצל ילדים בני 7 ישנה כבר יכולת קוגנטיבית וחשיבה הגיונית ולכן יוכלו להבין את הנושא של תרומת ביצית והורים ביולוגיים. ילדים אלו יתמקדו בהבנת הסוגיה מדוע הוריהם בחרו להביא אותם לעולם בדרך זו, ומדוע תורמת הביציות החליטה לעזור להם.
הורים שמרגישים שפתרו עם עצמם את הסוגיה של בניית משפחה בדרך הטובה ביותר עבורם במגבלות הקיימות, יהיו בד"כ מסוגלים לעזור לילדיהם הצעירים להפנים את המידע החדש. הורים צריכים לזכור שלמידה אמיתית משלבת הפנמה רגשית באותה מידה כמו הבנה קוגנטיבית. לטון הדיבור של ההורה, להבעות הפנים, בחירת המילים, תהיה השפעה על האופן שבו הילדים יקבלו את המידע.
הורים צריכים לברר מה הם רגשות ילדיהם ביחס לגילוי ולאפשר להם להביע רגשות אלו, לשאול שאלות מבלי לחוש מאוימים. הורים צריכים להיות פתוחים ביחס לדאגות שיעלו ילדיהם, ולשתפם ברגשותיהם בדרך לקבלת ההחלטה להעזר בתרומת ביצית.
ילדים בשלב בי"ס מתחילים לחשוב על עצמם ועל משפחתם בדרך של מחקר, הם מסןגלים לעשות סדר הגיוני ביחס לעולמם ולעצמם. לכן מידע זה יוכל בהדרגה למצוא את מקומו בעולמם ולקבל הסבר הגיוני. ילדים הנמצאים בתהליך ההתבגרות יתייחסו יותר למניעים שיש לכל המעורבים בנושא, וידרשו מידע רב יותר על התורמת. מידע זה יהיה חלק ממידע שיש להם על עצמם וישפיע על זהותם, ולכן יהפוך למקור עניין עבורם.
היות ומתבגרים רואים את העולם במונחים של שחור ולבן, יתכו כי יהיה להם קשה להבין את כל נקודות המבט, והנסיבות אשר הביאו לבחירה להביאם לעולם בדרך זו.
בכדי שזוגות יוכלו להתמודד עם תגובות הסביבה לנושא, עליהם ראשית להתמודד עם רגשותיהם ביחס לכך. עבור רוב הזוגות ההתמודדות עם האובדן של קשר גנטי (של האישה) לתינוק הוא חלק מהתהליך של פתרון הספקות והחרטות הכרוכים בכך.
זוגות שעברו תהליך כזה, יוכלו לעזור לילדיהם בצורה הטובה ביותר להבין את ההיסטוריה שלהם לאורך גידולם, ולקבל את העובדה שהם הגיעו לעולם מתרומת ביצית. לילדים אלו תהיה יכולת גבוהה יותר להבין ולהתמודד עם תגובות הסביבה.
זוגות שלא משתפים את הסביבה עלולים לחוש במהלך ההריון ולאורך שנות גידול הילד בדידות. בכל מקרה שבוחרים לשתף קרוב משפחה או חבר יש לשקול את איכות הקשר איתו. ישנם זוגות שמראש לא מצפים שהסביבה תבין כל כך מהר את החלטתם. אחרים צריכים לבדוק מתי ועם מי לחלוק מידע זה.ישנם זוגות שישתפו רק בני משפחה וחברים קרובים ביותר, שיבטיחו לשמור את הנושא בסוד. רבים יחלקו את הסוד רק עם רופא הילדים, הרב או הכומר, עם המורה במידה ויחושו שהם דיסקרטיים ויכולים לסמוך עליהם.
להעמקת הידע בנושא לחצו כאן
בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים, בפורום הריון ולידה, בפורום רפואה ומשפט וכמובן פורום פריון האישה והפריה חוץ גופית.
