זה הקטן גדול יהיה

נועה לרנר חלמה על לידה טבעית. בספר ההריון שאליו נצמדה במהלך הריונה הקצר לא הייתה מילה אחת על לידה מוקדמת, כך שכאשר תקפו אותה כאבים בבטן התחתונה בשבוע ה-27 להריון כלל לא קישרה את הכאבים עם צירים.

"בעקבות הכאבים הלכתי להיבדק במרפאת הנשים של קופת החולים. כלל לא חשבתי שמדובר בצירים, והייתי בטוחה שאלה כאבים שלא קשורים להריון", היא מספרת. אך האחות בקופה זיהתה מיד במה מדובר, ותוך זמן קצר נועה הובהלה לבית החולים ואושפזה במחלקת יולדות. "כשהיינו במחלקה, 'טפטפו' לנו כל הזמן שכנראה הולכת להיות לידה בקרוב, אבל היה לי קשה לקבל את הגזירה, ובכל פעם שאמרו את המילה 'פג' התחלתי לבכות", היא משחזרת. עמית, בעלה של נועה, התייחס למצב בקור רוח וברציונליות גמורה ואף הספיק לבקר במחלקת הפגים כמה שעות לפני הלידה.

"התפקוד של האחיות במחלקת היולדות היה מצוין ומהרגע הראשון הרגשנו שאנחנו בידיים טובות", מציינת נועה. "למרות שהשהייה שלי במחלקה הייתה קצרה יחסית - 48 שעות - הם הספיקו לתת לי שתי זריקות לתפקוד הריאות, וכך כאשר נולדה נופת, היא יכלה לנשום בעצמה". את הלידה נועה מתארת כאירוע שהתרחש במהירות רבה. "היינו במחלקה והרגשתי שהכאבים מתגברים. גם כאן גילה בעלי תושייה והביא אותי בעצמו לחדר הלידה, למרות מחאותיה של אחות שעצרה אותנו בדרך. מהרגע שהלידה התחילה היא התרחשה מאוד מהר ונולדה לנו תינוקת במשקל 880 גרם, שנלקחה מיידית לפגייה. ראינו אותה שם לאחר ארבע שעות, כשכבר הייתה באינקובטור, מחוברת לצינורות שונים".

נועה מרגישה שהיא נמצאת בידיים טובות, אך הדיווחים האחרונים על עלייה בתמותת הפגים מעלה שאלות רבות, המצביעות על בעיה אמיתית בפגיות. אחוז התמותה של הפגים בישראל עומד על 40 אחוז ונחשב אחד הגבוהים בעולם. "הפגיות קורסות", זעקו הכותרות. "ציוד וכוח אדם מתאים היה מאפשר הצלתם של ארבעה עד חמישה פגים בכל חודש", גילה דו"ח מיוחד שהוצג בוועדת הבריאות, ואפילו מבקר המדינה נדרש לנושא והתריע על המצב הבלתי נסבל של הפגיות בישראל. כרגיל, הכלבים נובחים והשיירה עוברת - מספר הפגים הפגועים ממשיך וכנראה ימשיך לעלות.

משרד הבריאות אינו מגדיר תקן קבוע ליחידות לטיפול מיוחד ביילוד ולמחלקת טיפול נמרץ יילודים, וכך כל בית חולים קובע סטנדרט משלו, ככל שהתקציב מאפשר לו. ישנם בתי חולים שבהם תהיה אחות על כל שני פגים במחלקת טיפול נמרץ ואחרים נאלצים להסתפק גם באחות אחת על כל 5-6 פגים מונשמים ואחות על כל 8 תינוקות הזקוקים לטיפול מיוחד. רק לשם השוואה, בבריטניה, שלא ידועה כמדינה המשקיעה משאבים רבים במערכת הבריאות שלה, היחס הוא אחות על כל פג מונשם ואחות על כל שני פגים הזקוקים לטיפול מיוחד. מובן שהכל מתחיל ונגמר בתקציבים, וכפי שד"ר יורם בלשר, יו"ר ההסתדרות הרפואית, התבטא בכנס חירום שנערך בנושא הפגיות לפני כשנה וחצי, "האוצר החליט לוותר על הפגים, על החולים במחלות כרוניות ועל הקשישים - האלמנטים החלשים בחברה".

מעמדם של הפגים בישראל אולי נמוך, אך הכספים והתקציבים המושקעים בטיפולי פוריות גבוהים ביותר. ההפריה, ההריון והלידה הפכו כאן למשימה לאומית וכל אישה - בכל גיל ובכל סטטוס (רווקה או נשואה) - יכולה לעבור טיפולי פוריות חוזרים ונשנים על חשבון הקופה. התוצאה - הריונות מרובי עוברים, המסתיימים פעמים רבות בלידה מוקדמת של פגים. בישראל 10 אחוזים מהלידות הן לידות של פגים, אך אין המשך תקצוב רפואי למערכת שצריכה להתמודד עם "נזקי" ההפריות, קרי - הפגיות.

אורן מלברגר, מייסד עמותת לה"ב, יצא לאחרונה בקריאה נואשת לנשות ישראל: "אין זמן לחכות למשא ומתן. אין זמן להמתין. בכל יום מתים פגים. בכל יום מתגלה זיהום חדש. אנו קוראים ליולדות "להתאפק" ולא ללדת פגים, כיוון שמדינת ישראל אינה ערוכה לקליטתם. אנא, אל תלדו לפני המועד עד שמשרד האוצר לא יחיה את הפגיות הגוססות ואת ילדינו ששוכבים בהן".

הבקשה להתאפק נשמעת מגוחכת מצד אחד, אך אם חושבים על הדברים לעומק, יכול להיות שהיא לא מופרכת לחלוטין. לא משום שאישה בהריון יכולה להחליט מתי ללדת, אלא בעיקר בגלל שרבות מלידות הפגים באות בעקבות הריונות מסוכנים במיוחד וטיפולי פוריות שנויים במחלוקת.

"בטיפולי פוריות צריך שייקבע רף של גיל האישה וחובת דילול עוברים, כך שלא יהיה מצב של מספר רב כל כך של לידות תאומים ושלישיות, שבסופו של דבר פוגעות בסיכויי הפגים האחרים לשרוד", קובע ד"ר בר עוז, מומחה לפגים ומנהל המחלקה בהר הצופים, אשר מפנה אצבע מאשימה כלפי טיפולי הפוריות הלא מבוקרים הנעשים בארץ. "הבעיה היא בטיפולי ההפריה החוץ-גופית, שבהם הביציות מופרות ומוחזרות בחזרה לרחם. ככל שמחזירים מספר גבוה יותר של ביציות לרחם, הסיכויים להיקלטות ההריון גבוהים יותר, ולכן מחזירים שלוש ולפעמים חמש ביציות. אם הביציות נקלטות, יכול להתפתח הריון של שניים, שלושה ולפעמים אפילו חמישה עוברים, ואף שמחתימים את האישה על האפשרות שהעוברים ידוללו, בפועל נשים רבות, בעיקר מהמגזר הדתי, מסרבות לדלל את העוברים ובכך מסכנות את עצמן ואת העוברים. גם הכדורים הניתנים להגברת הביוץ יכולים לגרום להריונות מרובי עוברים".

אין דבר מכמיר לב יותר ממראה של פג השכוב באינקובטור, וגופו הקטן מחובר לצינורות רבים כל כך. גופו הזעיר עירום והעור כה שקוף ועדין, עד שניתן לראות בבירור את כלי הדם העוברים דרכו. בפגים הקטנים במיוחד, אלה השוקלים 500-800 גרם, ניתן אף לראות בבירור את המעיים בולטים מבעד לעורם העדין. לעתים ההורים עצמם מתקשים לגעת בפגים, ולכן ההיקשרות אליהם עשויה לקחת זמן רב יותר מאשר ההיקשרות אל תינוק שנולד בריא ובמשקל נורמלי.

"כשזה הילד שלך, אתה מקבל כוחות מיוחדים", אומרת נועה. "נאלצנו לחכות חודש עד שיכולנו להחזיק אותה בפעם הראשונה משום שהיא הייתה קטנה מדי וסבלה מסיבוכים שונים, והזמן הזה נראה לנו כמו נצח. לאחר מכן, היינו מאוד מעורבים בטיפולים שעברה והשתדלנו לסייע היכן שיכולנו. הקפדתי גם לשאוב חלב, למרות שביומיים הראשונים למעשה לא יכולתי להאכיל אותה והקפאתי את החלב. במהלך התקופה הארוכה ששהינו בפגייה - שלושה חודשים בסך הכל - עברנו הרבה משברים. לא תמיד את מבינה כל מה שהרופאים מסבירים, וגם ההבראה של הפגים איטית מאוד. למשל, לאחר שעברה ניתוח, רק אחרי עשרה ימים היא התחילה להתאושש. במהלך כל השהייה בפגייה אני ובעלי פעלנו יחד כצוות, והקשר החזק בינינו מאוד עזר להתמודדות עם המצבים שעברנו שם".

הפגייה, כאמור, מחולקת לשתי מחלקות - טיפול נמרץ וטיפול ביניים. בשלב הראשוני כל הפגים מטופלים בפגיית טיפול נמרץ עד שחייהם יוצאים מכלל סכנה והם אינם סובלים יותר ממחלות. אז מעבירים אותם למחלקת טיפול ביניים, שבה ישהו עד השחרור - כאשר משקלם יגיע ל-1.900 ק"ג או 2 ק"ג.

"ישנם רגעים שבהם אתה חש חסר אונים", מודה עמית, "אבל השתדלנו לא להילחץ, משום שלחץ מביא אנשים לאיבוד שליטה ולהיסטריה. בכל יום למדנו משהו חדש על הטיפול בנופת, וגם לקראת הסוף, כשהיא עברה לחדר הביניים, היינו מעורבים בכל תהליכי הטיפול - האכלנו, רחצנו, החלפנו תחבושות, כך שלקראת העזיבה היינו מוכנים וידענו איך לטפל בה".

"קנגורו" היא מילה שנשמעת הרבה בפגייה, ולא, לא מדובר באותה חיה ארוכת רגליים וזנב המקפצת בערבות אוסטרליה. זהו כינוי לשיטת טיפול מיוחדת בפגים, המבוססת על חזרה לטבע במובן הבסיסי ביותר של המילה - מגע, ריח גוף וקרבה. כאשר עושים "קנגורו", ההורה יושב, פלג גופו העליון חשוף והפג מונח עליו, כך שראשו פונה שמאלה ואוזנו מונחת על החזה. הפג חש את העור ואת הריח של האם או האב ושומע את פעימות הלב. מניחים את היד על גוף הפג ועליה שמיכה, כדי לשמור על חום גופו.

האישה שהביאה את ה"קנגורו" להדסה היא דבורה נצר, העובדת הסוציאלית המסורה של המחלקה, אישה נעימה בשנות החמישים לחייה. בזכותה, בזמן שבבתי חולים אחרים הורים לא הורשו להוציא את הפגים מהאינקובטור, בהדסה כבר עשו "קנגורו".

"ב-1990 שהיתי בדנמרק עם בעלי, במסגרת שנת שבתון", מספרת נצר, "ובעת שביקרתי באחת הפגיות נתקלתי במחזה מוזר - אם ישבה על כיסא חצי עירומה והחזיקה על חזה פג מונשם. כשביררתי פרטים על שיטת הטיפול המהפכנית הזו, גיליתי שבאמצעותה הצליחו לשפר באופן משמעותי את קצב גדילתם של הפגים ואף לחסוך עד עשרה ימי אשפוז. מקור השיטה הוא בגוואטמלה ובמדינות עולם שלישי, משום ששם לא הייתה דרך אחרת לשמור על חום גופם של הפגים, אבל כשראיתי הורים עושים זאת בדנמרק זה נראה לי הכי טבעי בעולם".

מיד עם חזרתה ארצה הציעה נצר ליישם את השיטה גם במחלקת הפגים בהדסה. "ב-1996 היינו הפגייה הראשונה בארץ שבה עשו "קנגורו". לא עשינו מחקרים, אך הניסיון מעיד כי השיטה הזאת בהחלט מקצרת את ימי האשפוז, מחזקת את הקשר בין האם לפג ואף מגדילה את תפוקת החלב".

עבודתה של נצר אינה מוגבלת לשעות הימצאותה במחלקה, ולמעשה היא זמינה להורים בכל שעה. בלילה לפני פגישתנו צלצל הטלפון בביתה בשתיים לפנות בוקר, לאחר שמצבו של אחד הפגים הידרדר. בזמן הראיון, כאשר נכנסת הרופאה ומיידעת אותה שהפג לא ישרוד, נצר מוחה דמעה. "זה כואב בכל פעם מחדש", היא אומרת, "יחד עם הנצחונות, תמיד יהיו פגים שלא הצלחנו להציל את חייהם, ולמרות הידיעה שניסינו הכל, עדיין תחושת הכישלון קשה".

"לידת פג", מסבירה נצר, "במיוחד כאשר מדובר בלידה ראשונה, היא חוויה טראומתית בדרך כלל. לעתים קרובות האם חשה רגשות אשמה - אולי עבדתי קשה מדי, עשיתי מאמץ פיזי מיותר. אני מבהירה לה שהאשמה איננה בה.

"כאשר אין מדובר בילד ראשון, הלחצים הם מסוג שונה - צריך להתארגן לטפל בילדים האחרים שנותרו בבית, יש חשש להביא את הילדים לראות את הפג - איך יגיבו, האם ייבהלו? אנו תמיד ממליצים להביא את הילדים לראות את האח החדש, לגעת בו".

ישנם הורים המפתחים תלות במחלקה וכל שינוי מעורר בהם פחד. "כאשר הפג עובר ממחלקת הטיפול הנמרץ למחלקת הביניים, הם נלחצים, משום שמשמעות הדבר היא שחלק מהאחריות לטיפול בו עוברת אליהם. לקראת השחרור אני מזהה אצל רבים מההורים משבר ממשי הנובע מהתלות בצוות, הקשיים שהתינוק עבר במהלך האשפוז ופחד שלא יוכלו לטפל בו כראוי".

לקראת השחרור עוברים ההורים סדנאות שונות בפגייה, המכינות אותם להורות ועוזרות להם לרכוש ביטחון בטיפול בילדם. ההורים מקבלים הדרכה בטיפול הבסיסי והיומיומי בתינוק, כמו רחצה, החתלה והלבשה, האכלה, שמירה על חום גופו של התינוק, וגם בנושאים מורכבים יותר כמו ביטחון ובטיחות, מניעת תאונות בבית ואפילו עוברים קורס החייאה.

לדברי ד"ר בני בר עוז, מלבד הריונות מרובי עוברים, גם נשים עם רחם קטן מדי, בעיות לחץ דם, רעלת הריון ועוד מועדות ללידה מוקדמת. כמו כן נמצאות בסיכון ללידה כזו נשים שמעשנות, חולות כרוניות או נשים שעובדות קשה. "הישרדות הפג תלויה במשקל ובשבוע שבו נולד", הוא מסביר. "ככל שמשקלו נמוך יותר סיכויי הישרדותו נמוכים יותר. לדוגמה, סיכויי ההישרדות של פג שנולד במשקל 750 גרם הם 70 אחוז, בין 750 ל-1 ק"ג - 85 אחוז ומעל ל-1 ק"ג סיכויי הישרדותו גבוהים ועומדים על 90 אחוז.

"מאחר שהפגים נולדים טרם זמנם, המערכות שלהם עדיין לא בשלות, ולכן הם סובלים מסיבוכים רבים כמו תסמונת מצוקה נשימתית כתוצאה מריאות לא בשלות, דימומים למוח כתוצאה מחוסר בשלות כלי הדם, סיבוכים במערכת העיכול. כמו כן, פגים צעירים עלולים לסבול ממחלות לב, ובשל חוסר בשלות של רשתית העין נבדקים פגים שנולדים לפני השבוע ה-30 על ידי רופא עיניים. כמובן, המחלה הנפוצה ביותר אצל פגים היא צהבת, הנגרמת בשל חוסר בשלות של הכבד.

"רק בשבוע ה-34 לפי ספירת גיל ההריון, מושג תיאום בין מציצה, נשימה ובליעה, ולכן הפגים מוזנים באמצעות צינור לקיבה, אך אנו ממליצים לאם לשאוב חלב משום שזהו המזון הטוב ביותר עבור הפג ותורם להתפתחותו. מהשבוע ה-34 הפג מתחיל להיות מוזן מבקבוק ומקבל השלמת מזון בזונדה. אנו ממליצים לאם לנסות להניק אותו כשהיא עדיין בפגייה, משום שהאחיות יכולות לסייע לה, אולם רבים מהפגים מתקשים לינוק משום שהורגלו להזנה באמצעות צינור או בקבוק ומשום שהיניקה דורשת מהם אנרגיה רבה מדי".

הכתבה פורסמה במקור במגזין "להיות משפחה".

בואו לדבר על זה בפורום הנקה ובפורום הריון ולידה.