פונדקאות בארה"ב בהשוואה לארץ

לפני עשור נחקק בישראל "חוק הסכמים לנשיאת עוברים" המכונה גם חוק הפונדקאות. ישראל היא אחת המדינות המתקדמות בנושא זה בעולם ואחת היחידות שהסדירה את הנושא בחקיקה. עם זאת, החוק בישראל מגביל את הזכות להתקשר עם פונדקאית לזוגות נשואים בלבד.

במאמר זה אסקור את החקיקה בנושא הפונדקאות בישראל, בארה"ב בכלל ובמדינת אילינוי בפרט. באילינוי נחקק בשנת 2005 חוק מתקדם המאפשר גם לבני זוג מאותו המין וליחידים, גם אם אינם אזרחי המדינה, להתקשר בהסכם עם פונדקאית.

בתהליך פונדקאות בישראל, אישה פונדקאית (שאינה קרובת משפחה של ההורים המיועדים) נושאת ברחמה עובר שאין לה קשר גנטי אליו ובבוא העת יולדת ומוסרת את הילוד להורים המיועדים.

תחילת התהליך בשאיבת ביציות מגופה של אישה פורייה (האם המיועדת או תורמת ביציות) ובהפריית הביציות בזרעו של האב המיועד בהפריה חוץ גופית (in vitro fertilization). בהפריה מוצלחת מושתלות הביציות המופרות בגופה של האישה הפונדקאית. לאחר שהפונדקאית מתעברת, היא נושאת את ההיריון ומיד עם הלידה הילוד יהיה במשמורת ההורים המיודעים. לאחר הלידה ההורים המיועדים עוברים הליך משפטי שבו הם מקבלים צו הורות.

עם מתן צו זה, הילוד ירשם כילדם לכל דבר. החוק אינו מאפשר לפונדקאית לחזור בה מהסכמתה על פי ההסכם עליו חתמה עם ההורים המיועדים ולהחזיק בילוד שנולד לאחר התהליך, אלא אם חל שינוי בנסיבות שיש בו כדי להצדיק את חזרתה מהסכמה.

על פי החוק, ההורים המיועדים צריכים להיות איש ואישה שהם בני זוג נשואים. ההגדרה המצמצמת של החוק מותירה בחוץ זוגות הומואים ולסביות, רווקים או רווקות ובני זוג שבהם הגבר אינו פורה. בשנת 2002 שבעה שופטי בג"ץ דחו פה אחד את עתירתה של רווקה שביקשה להשתמש בשירותי פונדקאות לאחר שרחמה נכרת. ביהמ"ש החליט שלא להתערב בהסדר החקיקה הקיים אך המליץ לשקול שינויים בחוק. בעקבות המלצה זו בשנת 2004 הוקמה וועדה ציבורית מקצועית לבחון את "סוגיית הרחבת מעגל הזכאות שלפי החוק, וזאת לנשים המעוניינות להביא ילד לעולם באמצאות פונדקאית שלא מזרע בן זוגם, בין אם המדובר בזרע של גבר המוכר להן ובין אם מדובר בתרומת זרע מבנק הזרע". המלצותיה של הוועדה היו "לדחות בשלב זה את הדיון לגבי שינוי חוק הפונדקאות עד לרכישת ניסיון נוסף בהפעלת החוק ולקבלת תוצאות מחקרים בינלאומיים עתידיים בשאלות טובת ילד הנולד מתהליך הפונדקאות בהתייחס לבתי הגידול השונים".

בשנת 2006 משרד הבריאות אישר לזוג נשים להוליד ילד משותף שמקורו בביצית שתילקח מגופה של אחת מבנות הזוג, שתופרה ותושתל ברחמה של בת זוגה. למרות שהמקרה הוא ראשון מסוגו לא מדובר בתקדים שיאפשר לכל הזוגות הלסביים להרות בדרך זו ומשרד הבריאות ימשיך לבחון כל מקרה לגופו.

מה שהטה את הכף במקרה זה לטובת בנות הזוג היה בעיית פוריות של אחת מהן, שחייבה ממילא להיעזר בהפריה חוץ גופית כדי להשיג הריון. לאחר הלידה הן יצטרכו לפתוח בהליך אימוץ כדי שהילוד יהיה שייך לשתיהן.

ברוב מדינות העולם פונדקאות אסורה על-פי חוק, או שהסכמי פונדקאות אינם אכיפים בהן. זה המצב בחלק מהפרובינציות של קנדה (קוויבק ואלברטה), ברוב מדינות אוסטרליה, ברוב מדינות אירופה (אוסטריה, דנמרק, צרפת, גרמניה, איטליה, נורבגיה ושבדיה) וכן ביפן ובארגנטינה. עם זאת, ישנן מדינות שבהן הפונדקאות מוסדרת בחקיקה (בטריטוריות הבירה האוסטרלית, יוון ובריטניה וחלק ממדינות ארה"ב).

בארה"ב קיימים שני סוגי פונדקאות:

פונדקאות חלקית או מסורתית (Traditional surrogacy) - בפונדקאות זו נוצר העובר מביצית של האם הפונדקאית לרב באמצעות הזרעה מלאכותית.

פונדקאות מלאה או הריונית (Gestational surrogacy) - בפונדקאות זו נוצר העובר מביצית שאינה של האם הפונדקאית. למשל מביצית של תורמת ביציות או מזו של האם המיועדת. במקרה כזה מתבצעת הפריה חוץ גופית.

קיים שוני רב בין מדינות ארה"ב בהתייחסותן לנושא הפונדקאות:

מדינות שבהן החוק מאפשר לזוגות וליחידים לבצע פונדקאות - אילינוי, ארקנסו, קליפורניה, מסצ'וסטס, ניו ג'רסי ווושינגטון.

מדינות האוסרות פונדקאות או שהסכמי הפונדקאות אינם אכיפים בהן - אריזונה, אינדיאנה, מישיגן, ניו יורק, יוטה וצפון דקוטה.

מדינות המאפשרות פונדקאות עם מגבלות שונות - במחוז קולומביה, פלורידה, ניו יורק, צפון דקוטה וטקסס אוסרים על פונדקאות לזוגות שאינם נשואים. אינדיאנה ולואיזיאנה אוסרות פונדקאות מסורתית, מישיגן ונברסקה אוסרות לקיים חוזי פונדקאות הכוללים פיצוי כספי לפונדקאית.

מאז 1970, עשרות אלפי אנשים בכל רחבי ארה"ב נעזרו בפונדקאית על מנת להביא ילד לעולם (הכוונה בעיקר לפונדקאות מסורתית ובשנים האחרונות גם פונדקאות מלאה).

ב-1 בינואר 2005 נחקק באילינוי חוק פונדקאות הריונית (Gestational Surrogacy Act - GSA) המסדירה את נושא הפונדקאות המלאה. חוק זה הינו יוצא דופן וחדשני ביותר בארה"ב. הוא מחיל עצמו על זוגות הטרוסקסואלים, זוגות הומוסקסואלים, לסביות ויחידים המעוניינים להתקשר בהסכם עם פונדקאית על מנת להביא ילדים.

החוק אינו מחייב את הצדדים להסכם הפונדקאות להיות תושבי מדינת אילינוי, מה שהופך מדינה זו לאטרקטיבית לתושבי חוץ שמעוניינים לבצע תהליך של פונדקאות. החוק קובע שמיד עם הלידה ההורים המיועדים מקבלים משמרת על הילוד וזכויות הוריות מלאות, וכי אינם צריכים לאמץ את הילוד. כמו כן החוק מונע מהפונדקאית לתבוע זכויות הוריות לגבי הילוד. חוק הפונדקאות (GSA) אינו חל על ילדים שנולדים מפונדקאות מסורתית (שבה הביצית היא של האם הפונדקאית). זוגות המבצעים פונדקאות מסורתית כפופים לחוק האימוץ ולכן מחויבים לאמץ את הילוד על מנת להיחשב להוריו. האימוץ מתבצע 72 שעות לאחר הלידה במהלכן הפונדקאית יכולה לחזור בה מהסכמתה למסור את הילד.

חוק הפונדקאות (GSA) מגדיר דרישות לאישה שעתידה להיות אם פונדקאית:

לפונדקאית אין קשר גנטי לעובר.

היא חייבת להיות לפחות בת 21.

הרתה וילדה ילד אחד לפחות.

קיבלה חוות דעת רפואית.

עברה הערכה פסיכולוגית בדבר התאמתה לתהליך.

קיבלה יעוץ משפטי בלתי תלוי בנוגע למשמעות החוק.

נעשה לה ביטוח רפואי מקיף.

אם הפונדקאית היא אישה נשואה אזי על בעלה להסכים למלא את התחייבויותיה על פי ההסכם ולהעביר את המשמורת על הילוד להורים המיועדים מיד עם הלידה.

החוק מגדיר דרישות להורה/הורים המיועדים:

לפחות לאחד מההורים המיועדים יש קשר גנטי לעובר. במקרה של יחידים יש צורך בקשר גנטי בין היחיד לילוד.

להורים המיועדים יש צורך רפואי בהליך פונדקאות.

ההורים המיועדים צריכים לעבור אבחון פסיכולוגי.

יש להם יעוץ משפטי בלתי תלוי.

על פי חוק הפונדקאות (GSA) אישה רווקה הטרוסקסואלית או לסבית המציגה חוות דעת המעידה על צורך רפואי, יכולה להיעזר בהליך פונדקאות במידה והביצית המשמשת להפריה היא שלה. גבר רווק הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי לא יכול לענות לדרישה בחוק לצורך רפואי. אבל בגלל שהמחוקק באילינוי לא הגדיר "צורך רפואי", המונח נקבע ע"פ הנעשה בפועל וכך גם גברים יחידים וזוגות גברים חד מיניים יכולים להסתייע בפונדקאית.


בואו לדבר על זה בפורום החדש בדוקטורס - פורום פונדקאות.