מניעת הריון - לאחר לידה

תכנון התא המשפחתי משתנה מזוג הורים אחד למשנהו ותלוי במגוון גורמים: גילם של ההורים, מצבם הכלכלי, שיקולי קריירה. ישנם זוגות המעדיפים להביא שניים-שלושה ילדים בזה אחר זה כדי לסיים תוך כמה שנים את העיסוק בחיתולים ובקבוקים. אחרים מבכרים לקחת פסק זמן ארוך יותר בין לידה ללידה.

בכל מקרה, גם זוגות המשוכנעים שהם רוצים ילדים נוספים, וכמה שיותר מהר, בוודאי לא היו רוצים להיכנס להריון נוסף לפני שהתאוששו מההריון הקודם. כדי למנוע מצבים כאלה רצוי להשתמש, כמובן, באמצעי מניעה.

כארבעה עד שישה שבועות לאחר הלידה כבר אפשר לחזור ולקיים יחסי מין, אם כי רצוי להיבדק קודם אצל רופא כדי לאשר שהכל תקין. ההחלטה על המועד תלויה גם בבני הזוג ובהרגליהם המיניים. את השימוש באמצעי מניעה לאחר הלידה אפשר להתחיל מעט לפני כן. האמצעי המתאים ייבחר בהתאם להרגלים של בני הזוג, אולם לא לפני שבוחנים את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם.

הבחירה באמצעי כזה או אחר תלויה אף היא במידת רצונם או אי רצונם של בני הזוג להיכנס להריון נוסף. מי שמבקש לקחת הפסקה ארוכה בין הריון אחד למשנהו, יחפש מן הסתם אמצעי מניעה שישחרר אותו ב-99 אחוזים לפחות מאימת הריון בלתי רצוי. זוגות המחליטים על אתנחתא בלתי מחייבת יעשו מן הסתם שימוש באמצעי מניעה שיעילותו בטוחה פחות, וגם אם יתברר להם שהחסידה שוב בדרך אליהם, הם יקבלו אותה בברכה.

הסוגייה של מניעת הריון מעסיקה את האנושות מאז ומתמיד. ד"ר רוני רוזנברג, מומחה ברפואת נשים, מיילדות ופריון, אומר כי כבר בעבר הרחוק ניסו למצוא טכניקות למניעת הריון. כך למשל, בתקופות קדומות יותר ידעו כי אם מכניסים אבנים לרחם הנאקות, הן אינן מתעברות.

עם השנים התייצבה הטכנולוגיה הרפואית גם לשירות הגינקולוגיה והמציאה מגוון אמצעים מכניים והורמונליים, שמטרתם למנוע הריון בלתי רצוי. המהפכה הגדולה התרחשה, כמובן, עם המצאת הגלולה למניעת הריון. התגלית פורצת הגבולות הביאה לתמורה חברתית מהפכנית, כשמצד אחד גרמה לחירות מינית, ומצד שני, תרמה להטמעת המסר של תכנון המשפחה לפי רצון האישה.

ובכל זאת, למרות שניתן למצוא היום אמצעי מניעה מגוונים וטובים, מציין ד"ר רוזנברג שעדיין ישנם זוגות המתבססים על שיטות טבעיות בתכנון המשפחה. "קטגוריית האמצעים הטבעיים כוללת את שיטת הימים הבטוחים ואת שיטת המשגל הנסוג, המכונה גם המשגל המופסק", הוא מסביר.

"השיטה הראשונה מבוססת על זיהוי הימים הפוריים בכל מחזור והימנעות מקיום יחסי מין בימים אלה. לרוב, החל מ-14 ימים לאחר תחילת הווסת חל ביוץ אצל האישה, ואם היא מקיימת יחסי מין בימים אלה קיימת סבירות שהזרעונים יפגשו את הביצית ויפרו אותה. לכן, במטרה למנוע הריון בלתי רצוי, יש זוגות שנמנעים מקיום יחסי מין בתקופת הביוץ, כולל שלושה ימים לפניה ושלושה ימים אחריה".

יש לציין ששיטה זו אינה יעילה למניעת הריון. "הסיבה לכך", אומר ד"ר רוזנברג, "נובעת מן העובדה שהביוץ אינו חל תמיד ביום קבוע בחודש. הוא יכול להקדים ולחול, למשל, ביום העשירי לאחר המחזור, או להתעכב ולהתרחש ביום ה-20 שאחריו. בשבועות שלאחר הלידה הביוץ אינו סדיר, ולכן אחוזי ההצלחה של שיטה זו במניעת הריון נמוכים במיוחד".

השיטה הטבעית השנייה, שיטת המשגל הנסוג, מתבססת על כך שבן הזוג ישפוך את זרעו מחוץ לנרתיק. הבעיה היא שבדרך זו ההנאה מיחסי המין נפגעת מעט ולעתים אף עלולה לגרום למתח אצל שני בני הזוג. גם יעילותה נמוכה ביותר, משום שהזרעונים - למרות השפיכה מחוץ לנרתיק - עלולים בכל זאת להגיע לביצית ולהפרותה.

כאמור, בשתי השיטות הללו אחוזי הכישלון גבוהים, ולכן הן אינן מומלצת לזוגות המעוניינים למנוע הריון בכל מחיר.

בעוד שיעילותה של השיטה הטבעית נמוכה ביותר, אמצעי מניעה המתבססים על שיטת הגנה מכנית יעילים הרבה יותר. לדברי ד"ר רוזנברג, שימוש באמצעי מניעה המכונים 'חוצצים', נועד לחצוץ בין הזרע בהמשך דרכו לכיוון הביצית. בקטגוריה זו נמצאים הקונדום המוכר, הקונדום הנשי - הפחות מוכר, הספוגית והדיאפרגמה.

הקונדום הוא אמצעי המניעה החוצץ הנפוץ ביותר והוא הוכנס לשימוש כבר במאות הקודמות. הקונדום העכשווי עשוי מחומרים הדומים לגומי, כגון קולגן, לטקס, פוליאוריתן וחומרים ביולוגיים. הוא מעוצב כשקיק מאורך המולבש על איבר מינו של הגבר בשעת הזקפה, ואוסף לתוכו את הזרע הנשפך בעת המגע המיני ומונע ממנו להגיע לצוואר הרחם ומשם להפריית הביצית.

"כדי להבטיח מינימום של הריונות לא רצויים, חשוב ללבוש את הקונדום נכון ולהרכיב אותו לפני החדירה הראשונית לנרתיק כדי להבטיח הגנה גם מפני פליטת זרע מוקדמת שלעתים אינה מורגשת", מסביר ד"ר רוזנברג. "בנוסף לקונדום, מומלץ להשתמש גם בתכשיר קוטל זרע המעלה את שיעור ההגנה מפני הריון". מכיוון שהשימוש בקונדום נחשב לבטוח, אפשר להשתמש בו מיד לאחר הלידה.

גם הקונדום הנשי, לדברי ד"ר רוזנברג, הופך בשנים האחרונות לפופולרי. בארצות הברית, למשל,יותר ויותר נשים מדווחות שהן מעדיפות להשתמש בו, מאחר שהוא מעניק להן תחושת בקרה על ביטחונן האישי. הישראליות, לעומתן, מגלות בו פחות עניין.

"צורתו של הקונדום הנשי גלילית והוא עשוי מפוליאוריתן - חומר סינתטי, דק וגמיש, חזק יותר מהלטקס של הקונדום הרגיל", מסביר ד"ר רוזנברג. "אורכו כ-16 סנטימטר ומעליו יש שתי טבעות: אחת פנימית, הסוגרת את צוואר הרחם כשגוף הקונדום נמצא בתוך הנרתיק, ואחת חיצונית, המגנה על השפתיים והפות. הקונדום שמנוני מבפנים ומבחוץ ומיועד לשימוש חד פעמי. יש להחדיר אותו לנרתיק לפני תחילת קיום יחסי המין (ניתן להחדירו עד שמונה שעות לפני קיום היחסים) ובסיום השימוש מוציאים אותו".

הקונדום הנשי דומה ביעילותו לשאר אמצעי המניעה החוסמים. אחוזי הכישלון שלו במניעת הריון, בדומה לקונדום הגברי, עומדים על 3-12 אחוזים, והוא אינו פוגם בהנאה המינית. אחוז הכישלונות נובע בעיקר מפגיעה בקונדום, שנגרמת על ידי מגע של ציפורניים ארוכות, טבעות וכדומה.

אמצעי חציצה נוסף שאינו זוכה לפופולריות רבה הוא הספוגית, שהוכנסה לשימוש כבר לפני 15 שנים. לדברי ד"ר אריה ישעיה, רופא נשים בכיר במרכז הרפואי "דניאלי" בגבעתיים, הספוגית עשויה מחומר ספוגי בצורת קונוס והיא מותקנת בצורה שמכסה את כל צוואר הרחם. "הספוגית מכילה מספר קוטלי זרע במינונים שונים, כך שאם הזרעונים לא נעצרו על ידי סוג אחד של קוטלי זרע, הם יעצרו על ידי קוטלי הזרע האחרים", הוא אומר.

את הספוגית יש להחדיר לפתח הנרתיק לפחות חמש דקות טרם קיום יחסי המין, ולהשאירה לפחות שלוש-ארבע שעות לאחר מכן. בשימוש נכון, אומר ד"ר ישעיה, היא מונעת הריון בשיעור של 90 אחוז וגם קוטלת וירוסים המועברים ביחסי מין.

הסיבה לשימוש המועט בספוגית היא טכנית בעיקרה: יש להחדירה לעומק הנרתיק סמוך לצוואר הרחם, וקשה מאוד להוציאה. עם זאת, לאחרונה חלו בה חידושים ושכלולים, והיום ניתן למצוא אותה בבתי המרקחת בגרסה קלה וידידותית יותר למשתמשת. גם סוגיהם השונים של קוטלי הזרע השתפרו בשנים האחרונות.

חיסרון נוסף בשימוש בספוגית הוא שיש להימנע משטיפת האזור במשך כמה שעות לאחר קיום היחסים, ואם אתן מאלה הנוהגות להתקלח מיד לאחר האקט המיני, השימוש בה אינו מתאים לכן.

אמצעי חוצץ מוכר יותר לנשים הוא הדיאפרגמה שצורתה עגולה והיא נחשבת לאמצעי מניעה רב פעמי. הדיאפרגמה עשויה מגומי רך - לרוב לטקס, שוליה קפיציים וניתן להשיג אותה בגדלים שונים, כאשר רופא הנשים קובע בבדיקה גינקולוגית את הקוטר המתאים לכל אישה.

את הדיאפרגמה מורחים בקוטל זרע ומחדירים לתוך הנרתיק, כשהצד המרוח בחומר מופנה כלפי צוואר הרחם.

את הדיאפרגמה מחדירים לנרתיק לפחות 15 דקות לפני קיום יחסי המין, אבל לא יותר משעתיים לפני כן, בשל משך פעולתו הקצרה יחסית של קוטל הזרע. לגבי תזמון הוצאת הדיאפרגמה, הדעות חלוקות: המקלים טוענים כי אפשר להוציאה כעבור חצי שעה מתום האקט המיני. המחמירים אומרים שיש להוציאה רק כעבור שש שעות. בכל מקרה, בתום השימוש אפשר להוציא את הדיאפרגמה, לשטוף אותה במים וסבון, לייבש אותה ולשמור לשימוש חוזר.

אגב, לאחר הלידה לא תמיד אפשר להשתמש בדיאפרגמה הישנה. מומלץ להגיע לביקורת אצל הרופא, כדי שימדוד ויתאים את גודל הדיאפרגמה מחדש, כיוון שלאחר הלידה הוא עשוי להשתנות.

הדיאפרגמה, כמו הקונדום הנשי, היא אמצעי מניעה נפוץ בקרב נשות ארצות הברית. הישראליות, כאמור, מעדיפות להימנע מהשימוש בה, כיוון שהן נרתעות מהצורך להחדיר אותה לנרתיק ומהטיפול הכרוך בשטיפה וניקוי.

היתרון הגדול של הדיאפרגמה, לדברי ד"ר רוזנברג, מתבטא בכך שהיא מעניקה הגנה זמנית גבוהה מפני הריון בלתי רצוי. בנוסף, היא מהווה פתרון מומלץ לנשים שאסור להן להשתמש באמצעי מניעה אחרים מטעמים בריאותיים, כגון גלולות, או לכאלה הזקוקות לאמצעי מניעה קבוע, כגון התקן תוך רחמי, אך נמנעות מכך.

בדומה לספוגית, גם יעילותה של הדיאפרגמה גבוהה יותר במניעת הריון, כאשר יחד איתה משתמשים גם בחומר קוטל זרע. "חומרים קוטלי זרע מגיעים בצורת משחות, טבליות, פתיל או קצף", אומר ד"ר רוזנברג. "יתרונם בכך שהם מקטינים את תנועותיהם של הזרעונים לכיוון צוואר הרחם ומגדילים את אחוז ההצלחה במניעת הריון. בדרך כלל יש להחדירם כ-10 עד 20 דקות לפני קיום המגע המיני, כדי לאפשר להם להתפשט וליצור חסימה. חשוב גם לא לשטוף את האזור במשך שש שעות לפחות לאחר קיום היחסים".

ד"ר רוזנברג מציין שתכשירים קוטלי זרע נפוצים ביותר באוכלוסיה החרדית, מאחר שהשימוש בהם עוקף את האיסור של "שפיכת זרע לריק".

מבין מגוון האמצעים למניעת הריון, הפופולריים ביותר הם אלה המבוססים על פעילות הורמונלית, ובראשם הגלולה. אמצעים הורמונליים נוספים הם זריקה, מדבקה תוך עורית והתקן תוך רחמי.

"הגלולה המוכרת יותר בשימוש וגם הפופולרית ביותר בתכנון המשפחה, היא הגלולה המשולבת, המכילה שני הורמונים: פרוגסטרון ואסטרוגן", אומר ד"ר רוזנברג. "מדובר באמצעי בטוח במיוחד המונע ב-99 אחוזים מהמקרים הריונות לא רצויים".

הגלולה מפרה את האיזון העדין של ההורמונים הנוצרים במוח ובשחלה במהלך מחזור הווסת הנורמלי ויוצרת מצב של הריון מדומה. היא מונעת את הבשלת הביצית בשחלה ובעקבותיו גם את תהליך הביוץ, מדכאת את רירית הרחם וגורמת לה להיות בלתי חדירה לתאי הזרע.

למרות אחוזי ההצלחה הגבוהים במניעת הריון, לגלולה יש גם כמה חסרונות. ראשית, היא מתערבת במחזור הטבעי של האישה, ולא תמיד יש להתערבות הורמונלית זו השפעה חיובית. השימוש בגלולה עשוי לגרום לתופעות לוואי, כמו בחילות, גודש בשדיים, כאבי ראש, עלייה במשקל והצטברות נוזלים, שינויים בעור, כגון כתמים חומים על הפנים, ירידה בחשק המיני ודימומים בין וסתיים. שימוש ממושך בגלולות עלול גם לגרום לקשיים בכניסה להריון.

נשים שאינן מיניקות יכולות להתחיל לקחת גלולות תוך שבועיים-שלושה מיום הלידה, כמובן לאחר התייעצות עם רופא. נשים מיניקות, לעומת זאת, לא יכולות להשתמש בגלולה המשולבת, משום שהאסטרוגן עלול להפחית באופן משמעותי את ייצור החלב. בזמן ההנקה אפשר לקחת גלולות המכילות פרוגסטרון בלבד, וגם זאת רק לאחר הסברים והתייעצות עם הרופא. את הגלולה אפשר לקחת כבר שבועיים-שלושה לאחר הלידה. חסרונן של הגלולות עלול להתבטא לפעמים בדימום לא סדיר, וגם להשפיע לרעה על רמת הסידן בגוף. לכן, עם הפסקת ההנקה מומלץ לחזור ולקחת גלולות משולבות.

אמצעי נוסף בקטגוריה זו הוא זריקות פרוגסטרון סינתטי. הזריקות ניתנות לתוך השריר והחומר ההורמונלי מופרש לאט בגוף ומתפשט בו. היתרון של הזריקות, שהן ניתנות אחת לשלושה חודשים והאישה מוגנת מפני הריון במשך כל התקופה הזו. עם זאת, ייתכנו תופעות לוואי, כגון דימומים לא סדירים (חלק מהנשים לא יקבלו וסת כלל), עלייה במשקל, סחרחורות וכאבי ראש, חולשה, ירידה בחשק המיני, נפיחות בגוף וגודש בשדיים.

את הזריקה ניתן לקבל מספר ימים מתחילת הווסת או לאחר הלידה, בתנאי שהאישה אינה מיניקה. נשים מיניקות יכולות לקבל את הזריקה רק לאחר ביקורת אצל רופא והתייעצות עמו.

אמצעי הורמונלי נוסף הוא מדבקה המוצמדת לעור ומפרישה לגוף הורמונים. המדבקה מוצמדת לגב ומוחלפת מדי שבוע. היא מתאימה בעיקר לנשים הנוטות לשכוח לקחת גלולות.

בניגוד לאמצעי המניעה הטבעיים ואמצעי המניעה המכניים שבהם כל אחד ואחת יכולים להשתמש בלי לסבול מתופעות לוואי (גם אם אחוזי ההצלחה שלהם במניעת הריון לא רצוי נמוכים יותר), אמצעי המניעה ההורמונליים - למרות אחוזי הצלחה גבוהים במניעת הריון - אינם מתאימים לכל אחת. "גלולות ואמצעי מניעה הורמונליים אחרים, אינם מומלצים לנשים הנוטות לסבול מקרישיות יתר של דם", אומר ד"ר רוזנברג. "גם לנשים בנות 35 ומעלה שמעשנות, לא מומלץ להשתמש בגלולות.

מחקרים מצביעים על קשר ישיר בין גלולות לבין העלאת הסיכון לקרישי דם אצל נשים מעשנות פי עשרה, בהשוואה לנשים לא מעשנות. גם לקבוצת נשים בעלות נטייה לחלות במחלת כיס המרה, לא מומלץ ליטול גלולות. מחקרים הראו כי קיים קשר בין התפרצות מחלה זו ללקיחת גלולות, אם כי בשיעור נמוך יותר".

קשירת חצוצרות היא דרך קיצונית ביותר למניעת הריון, למרות שהיא נחשבת לבטוחה ביותר. בתהליך זה, המכונה גם "סטריליזציה" ו"עיקור", חוסמים את חלל החצוצרות למניעת מעבר זרעונים מכיוון אחד, ואת מעבר הביציות מהכיוון השני.

"מדובר בפעולה כירורגית שבה חותכים את החצוצרות וקושרים את קצותיהן", מסביר ד"ר רוזנברג. "במקרים רבים מבצעים את הפעולה בזמן ניתוח קיסרי, כשהאישה נמצאת בלאו הכי בניתוח ומודיעה מראש לרופאיה שהיא מעוניינת בקשירת חצוצרות. במקרים אחרים מבצעים את הקשירה בניתוח שבו מבצעים פתח בדופן הבטן, ודרכו נעשות פעולות החיתוך והקשירה".

במקרים נוספים מבוצעת הפעולה באמצעות לפרוסקופיה - תהליך שבו מחדירים מכשיר אופטי דרך פתח קטן בטבור האישה, באמצעותו רואים את החצוצרות, ובהמשך מתבצעת חסימתן, או באמצעות פקקים מיוחדים שמחדירים דרך נרתיק האישה ו'מלבישים' על החצוצרות.

כמו בכל תהליך פולשני, אומר ד"ר רוזנברג, גם במקרה זה ייתכנו סיבוכים שיכולים להיגרם מההרדמה ומסוג הפעולה עצמה, כגון פתיחת בטן.

"באופן עקרוני", אומר ד"ר רוזנברג, "מדובר בשיטה בלתי הפיכה שמתאימה לנשים שאינן רוצות להרחיב את המשפחה, או לנשים שהריון נוסף עלול לסכן את חייהן".

הוא עצמו לא מצדד בפעולה כל כך דרסטית, המהווה נקודת אל חזור. "לפעמים קורים דברים במשפחה. מוות, גירושים או אסון כלשהו, יכולים לגרום לאישה לרצות להרות שוב. אבל במקרה זה קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור".

לדבריו, היפוך המצב תלוי באופן קשירת החצוצרות, אם כי השיטות הננקטות היום מאפשרות יותר ויותר שיעורי הצלחה בתיקון החצוצרות והשגת הריון לאחר מכן. בכל מקרה, הוא אומר, אם אישה עברה את גיל הפוריות ויודעת בוודאות שלא תרצה ילדים נוספים, חשוב שתכיר בעיקר את השיטות הניתנות להיפוך ביתר הצלחה.

אגב, שיטת העיקור יכולה להתבצע גם אצל הגבר, על ידי ניתוק צינורות הזרע כדי למנוע פליטת זרע. זוהי פעולה בלתי הפיכה, שאגב נפוצה ביותר בסין, שם מבקשים השלטונות להגביל את הילודה.

אמצעי מניעה נוסף שנמצא בשימוש בעיקר אצל נשים לאחר לידה, הוא ההתקן התוך רחמי שנכנס לשימוש רחב עוד בתחילת המאה הקודמת. "ישנם סוגים רבים של התקנים שתוחלת החיים שלהם היא חמש שנים בערך", אומר ד"ר רוזנברג. "ברוב המקרים ההתקן עשוי מפלסטיק ומצופה בחלקו בסליל מנחושת, אליו מחובר חוט כדי שאפשר יהיה לשלוף אותו מהגוף בגמר השימוש".

ההתקן מוחדר על ידי הרופא לחלל הרחם. העובדה שמדובר בגוף זר גורמת לתגובה דלקתית כלשהי המונעת השרשת הריון. בנוסף, סליל הנחושת גורם להפרשת יונים של נחושת, ואלה עלולים להפריע לתנועתיות הזרע ולהשרשת הביצית ברחם.

ההתקן התוך רחמי נחשב לאחד מאמצעי המניעה היעילים ביותר, ואחוזי ההצלחה שלו במניעת הריון עומדים על 97-99 אחוזים. עם זאת, הוא לא מגן מפני הריון חוץ רחמי. כלומר, במקרה של "תקלה", קיים סיכוי גבוה להתפתחות הריון מחוץ לרחם.

ההתקן יכול להישאר ברחם תקופה ארוכה, תלוי בחומר שממנו הוא עשוי. "רוב התקני הפלסטיק הם בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר מאלה המצופים בנחושת", אומר ד"ר רוזנברג. "התקנים אלה גם גורמים לרוב לדימום וסתי מוגבר שיכול להתגבר בהשוואה למחזורים שלפני החדרתם".

ד"ר רוזנברג מציין כי קיים התקן תוך רחמי מסוג מירנה, שמכיל את ההורמון פרוגסטרון ומונע את הדימומים החזקים שנגרמים עקב שימוש בהתקני הפלסטיק עם ציפוי הנחושת. מנגנון המירנה גורם לכך שהורמון הפרוגסטרון מופרש באופן מתמיד וברמה נמוכה לתוך חלל הרחם, מדכא את צמיחת רירית הרחם וגורם לה להיות שטוחה ודקיקה ביותר.

בנוסף, הפרוגסטרון המופרש אל חלל הרחם הופך את ריר צוואר הרחם לסמיך יותר, מונע את כניסת תאי הזרע פנימה ומדכא את הביציות. כתוצאה מכך הדימום המחזורי החודשי מועט ביותר. על פי המחקרים, מדובר בדימום שנמשך יומיים-שלושה בלבד ולעתים לא יהיה כלל דימום.

הגינקולוג, ד"ר אריה ישעיה, מוסיף ומציין כי עם העלייה בגיל, הסטטיסטיקות מראות כי נשים עוברות יותר ויותר לשימוש בהתקנים, בעוד נשים צעירות משתמשות יותר בגלולות. הסיבה לכך, לדבריו, היא הרצון של האישה להפחית במינון של שימוש הורמונלי עם הגיל, אבל גם הוא מסביר שמדובר בהחלטה אישית המושפעת מהמחזור של האישה ומהתאמת הגלולות לגופה ולאורח חייה.

"עם זאת", הוא מוסיף, "הכנסת התקן תוך רחמי קלה יותר לאחר לידה וגינלית רגילה, ובהרבה מקרים בלתי מורגשת, בהשוואה להכנסתה לאחר ניתוח קיסרי המעוות את צורת הרחם. לכן, לפני החדרת התקן תוך רחמי, חשוב לעשות אולטרה סאונד כדי לראות אלה זוויות השתנו ברחם ולמצוא את הזווית הנכונה ביותר שדרכה ניתן להחדיר את ההתקן".

אחת השאלות המרכזיות שעולות בהקשר של אמצעי מניעה לאחר הלידה היא שאלת ההנקה: האם היא מגינה על האישה מפני הריון או לא?

ד"ר רוזנברג מצטט בהקשר זה את האגודה האמריקאית להנקה, הטוענת כי נשים המיניקות הנקה מלאה, כלומר כל ארבע שעות בארבעת החודשים הראשונים לאחר הלידה, ואשר עדיין לא קיבלו מחזור, מוגנות מהריון וסיכוייהן להיכנס להריון עומד על 2-3 אחוזים בלבד.

ולמרות זאת, הוא ממליץ לא להסתמך על כך ולהיעזר באמצעי בטיחות נוספים בעת קיום יחסי מין בתקופת ההנקה, כמו שימוש בקוטלי זרע, בחוצצים ובגלולות המכילות רק את הורמון הפרוגסטרון. ד"ר ישעיה ממליץ לעשות שימוש משולב גם בקונדום, כיוון שבתקופת ההנקה ולאחר הלידה האזור רגיש ופתוח ומלווה בהפרשות רבות.

כך או כך, הנקה בחודשים הראשונים לאחר הלידה מגנה מפני הריון, אבל לא באופן מוחלט, וככל שהזמן חולף יעילותה פוחתת. לכן, ברגע שחוזרים לקיים יחסי מין לאחר הלידה, גם אם האישה עדיין מיניקה, מומלץ לשלב אמצעי מניעה נוסף, ולא להסתמך על הנקה בלבד.

הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר (226) של המגזין "הורים וילדים".

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה ובפורום סקסולוגיה.