אמהות במבחן ההנקה

אמהות הוא תפקיד מעורר הערצה. הוא דורש התמדה ועקשנות, הוא רצוף ייסורים ומאלץ אותנו לבחון, ובעיקר להיבחן, מול מציאות תובענית, מייגעת, המעמידה בפנינו מדי יום, החל מרגע לידת ילדינו, מבחני אופי מוסריים שיימשכו עד לשארית חיינו.

אחד המבחנים הללו הוא הנקה. בשנים האחרונות הנושא הזה חודר עמוק אל תודעת המוח הנשי. מאז פורסמו מחקרים שהגדירו את ההנקה כיעילה, מזינה ומושלמת עבור התינוק, התכנסו מובילי דעת הקהל הנשיים אל תוך מעגל תודעה ישן-חדש, ועטפו את האמהות המיניקות בכפפות רכות של משי, תוך שהם מהללים ומשבחים את יתרונותיה של ההנקה, הן מבחינה בריאותית, והן מבחינה רגשית. מבלי לשים לב נשכחו בצד אמהות אחרות, אלה שאינן מיניקות מכורח המציאות: חלקן אינן מסוגלות לכך מסיבות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות, ואחרות שוויתרו על כך מרצונן החופשי.

בניגוד לאמהות שבחרו להיניק ומצטיירות בקרב החברה כמסורות וקשורות בנימי נפשן לתינוקן, מי שאינה מיניקה, מכל סיבה שהיא, מצטיירת כאגואיסטית וכמי שמסרבת להיקשר נפשית אל פרי בטנה.

הסביבה הטבעית שלנו, היומיומית, אפילו פרסומות הטלוויזיה החושפות בפנינו את תחליפי החלב השונים, כולן טוענות שאין לנו - האמהות - תחליף, שהנקה היא המפתח הטבעי לקשר עם התינוק, שהיא מסמלת את מידת אהבתנו לילדינו ואת מידת הנכונות שלנו להעניק להם מעצמנו. יתרונותיה של ההנקה ברורים ומגובים על ידי מחקרים מדעיים. אבל מה לגבי נשים שאינן מיניקות מכורח או מבחירה? האם הן אוהבות פחות את ילדיהן? האם הן אמהות פחות טובות? האמנם בנה של אם שאינה מיניקה נוטה יותר למחלות וזיהומים וסובל מחסכים רגשיים? לא בטוח. אחרי הכל, הנקה היא עניין של בחירה ולכל אישה יש את הזכות לבחור. לכל אחת דעה משלה וכל אחת מושפעת, רציונלית או רגשית, מן הסביבה.

מושג המינקת קיים מאז תקופת הפרעונים העתיקה, אך עם השנים הלך תפקידה של המינקת והיטשטש, ופעולת ההנקה הפכה לעניין אישי ובלעדי שמתרחש בין האם לתינוקה. מחקרים, כאמור, מציינים כי להנקה יתרונות רבים: חלב האם טרי ואיכותי, הוא אינו נדרש לעבור תהליך סטריליזציה, הוא מסייע במניעת עצירות, מגביר את ההגנה נגד דלקות אוזניים, חזה וקיבה ונגד מחלות ילדים, מפחית אלרגיות היסטוריות, מגביר את סבירות ההגנה נגד תופעת "מוות בעריסה", מקדם את התפתחותן התקינה של הלסת והשיניים, מפתח גמישות מוחית ועוד ועוד.

מבחינת האם, ההנקה מסייעת ליצירת קשר אינטימי קרוב עם התינוק, מזרזת את הרחם לשוב לגודלו הטבעי ומונעת את הדימום המאסיבי שלאחר הלידה. היא מפחיתה סיכויים לחלות בסרטן השד והרחם, מחזקת את העצמות, מסייעת בשריפת שומנים, חוסכת הוצאות כספיות הכרוכות ברכישת תרכובות מזון, חוסכת זמן הכנה יקר - שלוף והגש, ואינה מייצרת כל סוג של אשפה שיש להרחיק במהירות מהישג ידו של התינוק. בקיצור, חסידי השיטה טוענים: "ההנקה נהדרת".

עוד לפני שהתאוששת מחוויית הלידה, כבר ניגשת אלייך יועצת הנקה בבית היולדות וממהרת להסביר לך על חשיבות ההנקה ועל טיבו של הקולסטרום, הלוא הוא החלב המופק בימים הראשונים שלאחר הלידה, חלב שמרקמו סמיך יותר וגונו צהבהב. הקולסטרום נחשב לחומר משובח, עשיר בנוגדנים ובחומרים תזונתיים הנחוצים לרך הנולד בימיו הראשונים.

"יתרונו העיקרי של הקולסטרום הוא בהפיכת החומרים הבסיסים שנותרים בגוף התינוק עוד מזמן שהותו ברחם לאנרגיה חיובית", מסבירה אסתר גרוניס, IBCLC, יועצת הנקה בכירה בבית החולים "ליס". "בנוסף, הוא עוזר לגוף לייצר אינסולין טבעי, מקפיץ את רמת הסוכר אצל תינוקות שרק נולדו וגורם לאיזון מיידי. הקולסטרום עוזר לניקיון המעי, מסלק הפרשות שהצטברו בגוף התינוק במהלך הלידה, מרגיע את הבחילה שאיתה נולדים תינוקות רבים ואת הקיבה הגועשת. בקולסטרום קיים ריבוי וריכוז נוגדנים גבוה, על מנת שיוכל להתאים לקיבת התינוק שגודלה כגרגר חומוס קטן. הרבה אמהות טריות נוהגות לחשוב כי בגלל ריכוזו המצומצם של הקולסטרום, כמותו אינה מספיקה להזנת תינוקן, אך לא כך הדבר".

אכן, יועצות הנקה מעודדות את היולדות להיניק את תינוקן מיד בתום הלידה, אלא שנשים רבות מתביישות להודות שברגע זה הן כל כך עייפות, שקשה להן לחשוב על הנקה. כל מה שהן רוצות זה לנוח. מלבד התשישות, לעתים ישנם גם גורמים אובייקטיביים המונעים מהאישה להיניק מיד את תינוקה. הנה למשל, המקרה של עירית, תושבת דרום הארץ, שילדה לפני ארבעה חודשים את בנה הבכור. "במהלך ההריון היה לי ברור שארצה להיניק", היא אומרת. "האחות בטיפת חלב שאצלה עשיתי מעקב הריון, הדריכה אותי בדיוק מה צריך לעשות והציעה לי לבקש להחזיק את התינוק מיד אחרי הלידה ולהצמיד אותו לשד, כדי שיתרגל לריח העור שלי ולריח החלב. אבל בלידה העניינים לא התנהלו כמו שציפיתי. הבן שלי נולד עם מצוקת נשימה, וכמה שניות לאחר הלידה לקחו אותו בבהילות לטיפול נמרץ יילודים. בקושי נתנו לי לראות אותו לחצי שנייה".

בנה של עירית שהה בטיפול נמרץ במשך חמישה ימים, שבמהלכם קיבל אוכל בעיקר באמצעות זונדה. הוא לא היה מסוגל לינוק אפילו מבקבוק. "בניגוד למחלקת יילודים שבה האחיות עוד איכשהו מדריכות את האמהות הטריות, בטיפול נמרץ יילודים לא מתעסקים בהנקה", אומרת עירית. "האחיות שם תוקעות לתינוקות ישר בקבוק או במקרה הגרוע - זונדה. ככה איבדתי חמישה ימים יקרים שבהם התינוק היה אמור להתרגל להנקה. בינתיים, המתח של הלידה והאשפוז הארוך השפיעו עלי לרעה. הייתי עייפה ובקושי היה לי חלב. כשחזרתי הביתה ניסיתי להיניק קצת, אבל זה לא הספיק. הילד שלי ירד המון במשקל ולא הפסיק לצרוח. האחות בטיפת חלב עודדה אותי לשאוב חלב כדי להגביר את קצב הייצור ובינתיים לתת לו פורמולה. ניסיתי לשאוב כמה פעמים ביום, אבל הייתי מותשת. למרות שהתאמצתי, הצלחתי לשאוב בכל פעם בקושי כמה טיפות. מיותר לציין שבשבועות הראשונים הייתי ערה מסביב לשעון. בקושי ישנתי ובקושי אכלתי, מה שלא היטיב עם המצב. כדי שהגוף ייצר חלב צריך לנוח ולאכול טוב, ואני לא הצלחתי להגיע לכך".

בשלב מסוים, חשבה עירית שהיא לא מיניקה כמו שצריך ופנתה ליועצת הנקה. "היא הדריכה אותי איך להחזיק את התינוק בזמן ההנקה ועודדה אותי להמשיך לשאוב. בכל דקה פנויה שהייתה לי ישבתי עם המשאבה, אבל הצלחתי למלא בקושי 20 מ"ל בבקבוק, כמות שלא היה בה אפילו שליש מנה של התינוק. לא היה לי תיאבון אז בקושי אכלתי, הייתי עייפה, מותשת ומתוסכלת. כולם מסביב ניסו לעודד אותי: האחיות שלי, חברות. נשים שהיניקו אמרו לי שכנראה אינני מתאמצת מספיק לשאוב ולהיניק, ולכן החלב לא זורם. התסכול שלי רק גדל והכניס אותי עוד יותר לדיכאון. בעלי ראה כמה אני אומללה ואמר לי שאני מענה לא רק את עצמי, אלא גם את הילד שלנו. הוא לא הפסיק לבכות והיה עצבני כל הזמן. הבנתי שאני מעבירה אליו את העצבים והתסכול שלי. בסוף הרמתי ידיים ועברתי לפורמולה".

הכתבה המלאה פורסמה במקור במגזין "הורים וילדים", גליון 229.

בואו לדבר על זה בפורום הנקה.