הסיכון בלידה מוקדמת

הלידה המוקדמת היא הבעיה השכיחה ביותר בשליש האחרון של ההריון ומתרחשת בכ-10 הריונות מתוך 100.לידה מוקדמת מתרחשת עד סוף השבוע הראשון של החודש התשיעי, כלומר, עד שלושה שבועות לפני מועד סיום ההריון הצפוי (בין השבוע ה-24 לשבוע ה-37). ללידה המוקדמת נודעת משמעות רבה לחיי התינוק, שכן ככל שהיא מוקדמת יותר, הוא קטן יותר, בשלותו נמוכה והסכנה לחייו גדולה יותר. מבחינת האשה ההרה, היא קשורה בשיעור גבוה יותר - הן של ניתוחים קיסריים והן של דלקות פנים הרחם. כשליש מהסיבות לתופעה מתרחשות בשל מצב של פקיעת קרומים מוקדמת, מה שקרוי - "ירידת מים".

סיבות אמהיות: גיל צעיר מאוד, או מבוגר מאוד, של האם, משקל נמוך ותת תזונה של האם, קומה נמוכה, עבודה קשה ומאומצת, לידות מוקדמות בעבר, הפלות מלאכותיות בעבר, עישון, מחלת יתר לחץ דם, זיהום בדרכי השתן, דימום בשליש השלישי להריון, אנמיה קשה, ניתוח, או חבלה בטנית בהריון, מום במבנה הרחם, צוואר רחב (אי ספיקת צוואר), דלקת אגנית, כגון דלקת התוספתן, ועוד מחלות בעלות השפעה ניכרת על בריאות האשה ההרה.

סיבות הקשורות בשליה: השכיחה ביותר היא היפרדות מוקדמת של השליה מדופן הרחם. השליה היא האיבר המחובר בצידו האחד לרחם האם, והמקבל את החמצן וחומרי המזון החשובים לעובר, ומצד שני הוא מחובר לחבל הטבור ודרכו עוברים החומרים החשובים אל התינוק.

סיבות הקשורות בעובר: ריבוי עוברים, ריבוי מי שפיר, מומים עובריים או זיהום עובר (למשל אדמת).

כשני שלישים מהסיבות ללידות המוקדמות נותרות עדיין בבחינת סיבות בלתי ידועות. אף על פי כן, ניתן למנוע לפחות חלק מאלו הידועות בדרכים, כגון: תזונה נכונה, הימנעות מעבודה מאומצת יתר על המידה, הימנעות מתרופות מסויימות ומעישון, תפירת צוואר במקרים המתאימים והשגחת יתר במקרים ברי סיכון להתפתחות לידה מוקדמת, במיוחד כשלידה כזו כבר התרחשה בעבר. מנוחה מוגברת ועזרה במשק הבית לאשה הרה עם תאומים (או מספר עוברים רב יותר) או עם ריבוי מי שפיר, ודחיית ניתוחים מתוכננים או טיפולי שיניים נרחבים עד לאחר הלידה, מסייעים גם כן להפחתת הסיכון של לידה מוקדמת.

בשנים האחרונות מושם דגש על מתחים נפשיים, כגורמים ללידה מוקדמת, על כן, חשוב להקטין מתחים כאלו בסיוע הסביבה הקרובה ובעיקר של הבעל. אבחנה מיידית של לידה מוקדמת וטיפול מהיר מסייעים לדחיית הלידה, אפילו עד למועד הרצוי.

אבחון לידה מוקדמת מתרחש, כאשר התכווצויות רחמיות סדירות, הניתנות לאבחון באמצעות מוניטור, גורמות לאחת או יותר מהתופעות הרבות: הצוואר מתקצר או נפתח תוך זמן קצר, הצוואר נמצא מקוצר ב-80% בבדיקה ידנית או באולטרה-סאונד נרתיקי, פתיחת צוואר של 2 ס"מ או יותר. לאחר ההערכה הראשונית (שיחה, בדיקת המסכים הרפואיים ובדיקה גופנית ומעבדתית) נעשה ניטור עוברי-רחמי (NST), הערכה אולטרסונוגרפית ותרבית לחיידקים סטרפטוקוקים מקבוצה B. אם קיים חשד לזיהום תוך רחמי, כגורם לפעילות הרחמית המוקדמת, ניתן לשקול ביצוע דיקור מי שפיר. הבדיקה תתבצע על-מנת לשלול זיהום וכדי לבדוק את בשלות הריאות של הילוד. להבשלת הריאות של הילוד נהוג לתת שתי זריקות בהפרש 24 שעות של סטרואיד מסוים. טיפול זה מומלץ בטווח שבועות 24-34 להריון.

במקרה של צירים מוקדמים, שלא יובילו ללידה, האמצעים הבאים יעילים לעצירת הצירים: מנוחה, המנעות מיחסי מין ומגירוי מיני, שתיה מרובה ואפילו עירוי נוזלים תוך ורידי. אמצעים אלו כמעט ולא מועילים כאשר הפעילות הרחמית עלולה להביא ללידה מוקדמת. קיימות 5 קבוצות של תרופות כנגד צירים (תרופות טוקוליטיות) שנמצאו יעילות במידה זו או אחרת להפסקת הפעילות הרחמית.

הטיפול התרופתי עשוי להאריך את ההריון בכ-2-8 ימים, מה שמאפשר התארגנות ללידה ומתן סטרואידים להבשלת ריאותיו של הילוד. מובן שטיפול זה לא ינתן כאשר הלידה היא בלתי נמנעת, או כשאר צפויה סכנה לחיי או לבריאות האם או הילוד.

^^תרופות להארכת ההריון:^^

1. תרופות חוסמות תעלות סידן: קבוצה זו מוכרת לסובלים מיתר לחץ דם והיא נמצאת בשימוש נרחב גם לעצירת לידה מוקדמת בזכות יעילותה היחסית ובטיחותה. התרופה השכיחה ביותר בשימוש מקבוצה זו הינה NIFEDIPINE.

2. תרופות חוסמות קולטנים (רצפטורים) לאוקסיטוצין: ה-Atosiban בעלת יעילות יחסית, הדומה לתכשירים אחרים ויש לה פחות תופעות לוואי.

3. תרופות מעכבות ייצור פרוסטגלנדינים: האינדומד (Indomethacin) התגלתה כתרופה לעצירת צירים, תודות למחקר שנעשה בישראל, בביה"ח עפולה. האינדומד נחשבת כיעילה יחסית, אך גורמת לתופעות לוואי בילודים כאשר היא ניתנת מעל ל-72 שעות, או אם ניתנת אחרי שבוע 32.

4. תרופות המחקות ומחזקות פעילות של קולטני ביתא (בטאמימטיות): עד לפני מספר שנים הריטודרין היה הטיפול הנפוץ, אך בשל תופעות הלואי, הכוללות: דפיקות לב מרובות, קוצר נשימה, סחרחורת עד התעלפות ואי ספיקת לב, השימוש בה ירד. הטיפול בטרבוטלין, במתן תת-עורי, נמצא עדיין בשימוש.

5. מגנזיום סולפט: תרופה זו בעלת שימושים רבים ויעילותה למניעת צירים עדיין בסימן שאלה.

6. אנטיביוטיקה: תינתן לטיפול בזיהום מוכח. טיפול סתמי לא הוכח כיעיל לעצירת צירים או לדחיית הלידה המוקדמת. היוצא מכלל זה הוא טיפול מניעתי כנגד חיידקים סטרפטוקוקים מקבוצת B. יש הממתינים לתוצאת התרבית ויש המטפלים גם בלעדיה.

חשוב להזכיר מצב שבו הצוות הרפואי יוזם לידה מוקדמת, וזאת על מנת למנוע החמרת מצב האם, העובר, או שניהם. למשל, במצבים חמורים, כגון: יתר לחץ דם, סוכרת, רעלת הריון, מחלת לב, מחלת כליות, אי התאמת סוג דם, סבל עוברי או פגיעה בצמיחת העובר.

בין אם הלידה המוקדמת יזומה או ספונטנית, יש לדעת כי העובר הפג טרם הבשיל לחלוטין לחיים מחוץ לרחם, ולכן הינו פגיע ועלול לחלות בצהבת, זיהום, אי ספיקה נשימתית, דימום תוך מוחי ואף למוות.

סיכויי הפג לחיות תלויים במשקלו, במצב שקדם ללידתו ובמרכז הרפואי בו הוא מקבל טיפול. באופן כללי, ניתן לומר שסיכוייו של פג לחיות כשמשקלו מתחת ל-1,000 גרם הוא כ-50%, בין 1,000 גרם ל-1,500 גרם, הסיכוי הוא כ-80% ומעל ל-1,500 גרם, הסיכוי מתקרב ל-100%.

ההתקדמות העצומה שחלה ברפואת הפגים והיילודים וברפואת הנשים תרמה, בין השאר, לשיפור סיכויי החיים של הפגים. אולם שוב, כמו תמיד, עיקר המאמץ צריך להיות מרוכז במניעת הלידה המוקדמת ובטיפול מיידי לכשזו מתפתחת.

ד"ר שרגא וקסלר מנהל פורום מחלות המועברות במגע מיני ופורום גיל המעבר בשיתוף האגודה לקידום בריאות נשים.

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - הלל יפה.