גלגולה של הכנה ללידה

קורסי הכנה ללידה צצים בארץ כמו פטריות אחרי הגשם: כולם רוצים להיות מוכנים, לדעת מה לעשות ולהרגיש בשליטה. בדרך-כלל נשים יותר מעורבות ומתעניינות ואף "סוחבות" את הבעלים איתן. קורס הכנה ללידה נועד לשני בני הזוג, ולמרות חשיבות הקורס, רוב הגברים, כאמור - נגד. הם טוענים שהנשימות כלל לא עוזרות ובלידה בין כה הם לא זוכרים שום דבר. טענה נוספת היא ש"גם אמא שלי ילדה ללא קורס הכנה ללידה". לגברים אלו יש לענות, שאימא שלהם כן עברה קורס, אך לא במתכונת זו. תפקיד הנשימות בלידה הוא לאו דווקא לשכך כאבים. ולגבי הזיכרון - אולי הם לא זוכרים, אך הנשים זוכרות הכל, וחשוב להן לדעת על מהלך הלידה. בסופו של דבר, הנשים הן אלו שעוברות את החוויה, והן רוצות לדעת יותר.

קורס הכנה ללידה היה מאז ומתמיד במתכונות שונות. בעבר מיילדת הכפר הכינה את היולדת, האם הכינה את הבת, או דודה את אחייניתה. היולדת ילדה בבית - בסביבה מוכרת, מוקפת בבני משפחתה דואגים ואוהבים. בהכנה ללידה היה הסבר על התהליך: מה מצופה מהיולדת, מה ההתערבות של המיילדת, מי יהיה נוכח, מהן התחושות והכנת מקום הלידה.

בתקופת המהפכה התעשייתית, חל שינוי גם בעניין הלידה: זוגות עברו לעיר הגדולה, עזבו את המשפחה המורחבת והתומכת וחיפשו מקום אחר ללידה. אולם בתי יולדות לא היו קיימים עדיין, ובתי חולים שנוהלו על-ידי נזירות, טיפלו בחולים כרוניים כמו חולי צרעת ושחפת והתאימו את עצמם גם לקבלת יולדות.

הנזירות קיבלו את הנשים ובנו להן אגפים נפרדים. היולדות הגיעו לבית החולים כבר חודש לפני הלידה. הנשים היו צריכות לשכב במיטה ולא להפריע לעבודת הנזירות. כשלנשים היו כאבים והן צעקו, נתנו להן אתר (Ether) כדי שתרדמנה וישרור שקט. הנשים הופרדו מבני הזוג ולא הורשו לראות אותם כל זמן השהות. הנשים שהו כ-10 ימים לאחר הלידה, וגם אז הגברים לא הורשו לבקרן.

ללדת בבית חולים בו טיפלו הנזירות, היה "תענוג" מפוקפק ביותר: לנזירות לא היה ניסיון ליילד, והיה להן חשוב לשמור על מראה אסתטי של האולמות הגדולים ועל שקט. כתוצאה מכך, היולדות חיפשו מקום אחר ללדת בו. הן מצאו זירה, בה מותר היה לצעוק ולהסתובב, ולקבל תמיכה רבה - בתי בושת. הבושה גרמה להן להמשיך לחפש אלטרנטיבות טובות יותר. הנשים הגיעו ללידה עם אמונות, מסורת, מנהגים ותנוחות שונות שרכשו במהלך הדורות. קשה היה לשכנע אותן לשנות מהמנהגים שרכשו.

ואז קמו לעזרת הנשים - הגברים. בסוף המאה ה-19 קם ברוסיה רופא, תלמיד של פבלוב, והצהיר שצריך לעזור לנשים לצאת מהחשיכה. הוא סבר שהנשים צריכות לדעת יותר על גופן, ולכן החליט לפתוח קורס הכנה ללידה, ובו הסבר על כך שהלידה והצירים למעשה לא כואבים. ד"ר דיק ריד צייר משולש שבקודקודו הכאב ובשני בסיסיו מתח וידע. הוא טען שהכאב הוא בראש של האישה ואותו אי אפשר לשנות, אבל את החרדה אפשר להפחית, על ידי מתן ידע, ואת המתח להוריד על ידי שיטות הרפיה. כאשר מורידים חרדה ומתח, הוא טען, יפחת גם הכאב. הנשים רעבו למידע ולעצות שיורידו מהן את החרדה מהלידה.

הקורס שניתן על ידי רופא ופזיותרפיסטית נתן כבוד רב ליולדות, שלא זכו לו תקופה ארוכה. ד"ר ריד ניסה להחזיר ליולדת את האמון בגופה, וללידה את מקומה הטבעי, ללא התערבות. נשים שילדו על פי שיטתו, החלו להפיץ את יתרונותיה ברחבי אירופה, ומשם לארה"ב. ד"ר לאמאז, בצרפת, המשיך את תורתו של ריד, וגם הוא היה משוכנע, שהכאב בלידה הוא לא אמיתי וקיים רק בראשה של האישה. לכן אישה שצעקה בלידה הייתה צריכה להתבייש, ומי שביקשה אילחוש בלידה, נכשלה.

עד היום אנו רואים נשים המקבלות הדרכה על פי שיטת לאמאז. למרות הנוקשות הרבה שיש בשיטה, אנו רואים נשים המודעות לעצמן, ליכולתן, הן קשובות לעצמן, לתהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים בגופן, והלידה מתרחשת באווירה שקטה ונעימה.

אנו כועסים היום על הגברים שבעצמם לא עברו את חווית הלידה והמציאו תיאוריות על הכאב שלא קיים. אך גברים אלה הוציאו את הנשים מחשיכת ימי הביניים ותרמו "ללידתו" של קורס הכנה ללידה כפי שהוא כיום.

קורסי הכנה ללידה מתבצעים כיום במקומות שונים. חשוב לעשות קורס על ידי איש מקצוע, ורצוי לעשות זאת בבית יולדות בו הזוג מתעתד ללדת ושם גם יפגוש חלק מהצוות. בנוסף לאנטומיה, לפיזיולוגיה ולהסברים הכלליים שמועברים בקורס, חשוב שהתכנים יתאימו לבני הזוג ולרמת הבנתם.

קורס הכנה ללידה היום הוא למעשה קורס לאסרטיביות. הזוגות רוצים להבין את השפה המקצועית המדוברת בחדר לידה ולהיות שותפים בהחלטות. הם מעוניינים לממש סגנון לידה שמועדף עליהם ולבצע תנוחות במהלך הצירים והלידה, המועדפות ונעימות לאישה. המטרה היא לכוון את האישה להיות מודעת יותר לגופה, להדריך אותה מתי אפשר לסרב לפעולות מסוימות, או לחילופין לבקש דברים.

עליזה זילברשיין היא מיילדת ויועצת במועדון יולדות שיבא בייבי.

לאתר רפואת נשים שיבא - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה.