לידה אחת - שלושה סיפורים
לידה כוללת מספר שלבים: תרחישים אפשריים לפני, פרטים רבים לקראת, והלידה עצמה - האופן בו היולדת חווה אותה
סיפור הלידה האישי שלך, קרוב לודאי שהוא בעצם טרילוגיה, כלומר מורכב בעצם משלושה סיפורי לידה שונים, שהתהוו במהלך ההריון והלידה.
^^הסיפור הראשון - נוצר במהלך ההריון:^^
בשלב זה את בונה אינספור תרחישים אפשריים לקראת הלידה הצפויה, כפי שאת רואה ומדמיינת אותה בעיני רוחך. תרחישים אלה יהיו מורכבים בין היתר מהסקרנות שלך לגבי הלידה, מכמיהותייך לתינוק שיהיה רק שלך, מהפחדים מכאבים אפשריים, מדאגותייך מסיבוכים שעלולים להתרחש, מפנטזיית הדמות והצורה שתהייה לו ולמי הוא יהיה דומה; מחרדת כובד האחריות שעומדת להיות מוטלת עליך בגידול יצור חסר אונים, שעומד להיות קשור אלייך לכל חייו-חייך, איך כל זה עומד להשפיע על הצורה החדשה שעומדת ללבוש הזוגיות שלך ואולי בעיקר מחדוות היצירה והבריאה החדשה.
^^הסיפור השני - נרקם בזמן אמת, תוך כדי תהליך הלידה:^^
הסיפור כולל פרטים רבים: איך התחילו הסימנים? מה הם כללו? איך הגבת? כיצד הגיב בן זוגך? באיזו סיטואציה בחיים זה תפש אותך? איך התארגנת? מתי הגעת לחדר לידה? איך קיבלו אותך? כיצד טיפלו בך? באיזה שלב לידה היית? איך התמודדת עם הצירים? איך התקדמה הלידה? אילו התערבויות רפואיות התקיימו או לא? מה אמרו לך אנשי הצוות הרפואי? מה שמעת? מה רצית ומה קיבלת? למה היית מוכנה ומה הפתיע אותך? מה פנטזת ועם איזו מציאות נפגשת? איך חווית את כל אלה בחושייך: בשמיעה, בראייה, בהרחה ובעיקר בתחושותייך? ואם כל זה אינו מספיק, אז גם על אילו מטענים וחוויות שלך מהעבר, כל זה "נפל" עלייך?
^^הסיפור השלישי - הסיפור "האמיתי", סיפור הלידה:^^
ואכן סיפור הלידה הזה יהיה עד יומך האחרון - הסיפור שלך. לא ישנה עבורך כלל אם מישהו ינסה לומר לך שזו הייתה לידה קלה, אם בעיניך היא הייתה קשה ונוראית. אין זה משנה כלל, אם למי שטיפל בך בעת הלידה, נראה היה ש"הסתדרת נפלא", כאשר בחוויה שלך היית זקוקה ליד חמה צמודה אליך, שלא הייתה שם כשנקרעת מפחדים. וממש לא חשוב, אם בין בקשתך לקבל אפידורל ועד להגעתו של המרדים עברו רק 10 דקות, בעוד שבעיניך זה נראה נצח, או לפחות שעתיים. 
את מספרת את סיפור הלידה מהמקום הכי אותנטי שלך, זה שקשור בהוויה הבסיסית, הראשונית והפרמיטיבית; במובן הכי חיובי שיש למושג הזה והוא כולו "נכון ומדויק במאת האחוזים" עבורך, כי זאת הרי החוויה שלך ולאיש אין זכות להתווכח איתך עליה.
ייתכן מאד שחווית הלידה שלך הייתה טובה ומעצימה, למרות קשיים וכאבים שאולי היו בדרך ואז סביר שתוכלי לומר לעצמך, אולי אפילו זמן קצר לאחר הלידה, אני מוכנה ללדת שוב. אבל יתכן גם שהלידה נחרטה בנפשך כחוויה קשה ולעיתים כואבת, ארוכה ואולי מתסכלת, שחשבת שהכול היה יכול להיות אחרת ותחושת החמצה כבדה ממלאת אותך ולא נותנת לך מנוח.
את יוצאת כבר מבית החולים, הימים חולפים והחיים שבים לכאורה למסלולם, אבל את עדיין "בוערת מבפנים", מרגישה פגועה וכועסת, אך אל תוותרי. החוויה כמו שאת תופשת אותה, במיוחד אם היא הייתה טראומטית, לא תעלם מעצמה. התהיות והשאלות יצופו מדי פעם והן עלולות להגיע דווקא לקראת הלידה הבאה.
השחזור, העיבוד והחזרה הבלתי נלאית על הסיפור - הסיפור שלך, חשובים. הדבר מאפשר לעוצמה המטלטלת הזאת שנקראת לידה, לקבל משמעות ומאפשר לחוות אותה שוב ושוב ובכך בעצם "לשלוט" בתהליכים, כדי לנסות לחיות איתם בשלום. עיבוד חווית הלידה חשוב לכשעצמו, אבל הוא חשוב לא פחות כהכנה ללידה הבאה, אליה תוכלי להגיע ממקומות פנימיים, חזקים ומועצמים, עם יכולת השפעה, תמרון ושליטה טובים יותר וכמובן עם סיכויים טובים יותר להגדיל את הצלחתה.
שרי קרוכמל היא אחות, מיילדת ומדריכת הכנה ללידה. מטפלת ביולדות לשם תיקון חוויה לאחר לידה טראומטית ומנהלת אמא אדמה - מרכז הריון, לידה והורות בהוד השרון.
בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - הלל יפה.
