האומץ של אם נוטשת

המחשבה על אם טרייה, הנוטשת את עוללה בבית החולים, גורמת לרובנו לסלוד מאישיותה ולשפוט את מהלכיה. בימים אלה יוצא לאור ספרה של נגה חפץ שכטר 'אלוהים יודע למה'. בספרה החדש, מציגה הסופרת גישה שונה הרואה בוויתור על התינוק הלא רצוי דווקא מרכיבים של אומץ והכרעה ערכית. נגה, אם לשלושה, אשר איבדה את בעלה ואביה בצעירותם, עברה בעצמה אירוע על סף מוות קליני עקב מחלה קשה; מאז היא כותבת ספרים המקשרים בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, בהם נושאים הקושרים כמובן גם בין עולם הרפואה לעולם המטאפיזי.

במשך 27 שנים מלווה המיילדת והמתקשרת, נגה חפץ שכטר, יולדות בבית החולים תל השומר. אלפי פעמים עמדה נוכח אמהות מותשות אך מאושרות ששמעו זו הפעם הראשונה את בכיו של תינוקם שיצא זה עתה אל אוויר העולם. המפגש הראשון, החיבוק הראשון, הנשיקה הראשונה, ההתרגשות הגדולה והידיעה שהמחויבות היא מעתה ועד עולם - התקבלו אצלן בשמחה ובהשלמה. אולם, לא תמיד חווית הלידה היא אושר צרוף, לעיתים היא מקפלת בתוכה כאב רב, כאב של פרידה. יולדות המוסרות את תינוקן לאימוץ, אם מרצונן ואם מתוקף אילוץ של רשויות הרווחה, עוברות גיהינום פרטי משל עצמן.

הספר נוגע במספר נרחב של נושאים רוחניים ומוסריים, כשנושא האימוץ הוא רק אחד מהם, ואודותיו נשאלו שאלות כמו: האם בין ההורים המאמצים לילדים המאומצים מתקיים קשר רוחני מוקדם או עתיק? מה תפקידה הרוחני של האם הביולוגית המוסרת? מה תפקיד רשויות הרווחה? מה אנחנו עושים מבחינה רוחנית כשאנחנו מאמצים, ומדוע התהליך הזה רצוף בכל כך הרבה קשיים בירוקרטיים? מה קורה לנשמה שבוחרת בהורים ביולוגיים בתקופה העוברית ואחר-כך ננטשת וצריכה לבחור בהורים מאמצים? ועוד.

בכדי להבין את מהות הספר, יש להכיר ראשית את סיפור חייה של המחברת. בגיל 36, מטופלת בשני ילדים קטנים בני 6 ו-11 ובהריון בשבוע ה-13, איבדה נגה את בעלה. מותו של בעלה לא היה האובדן הראשון בחייה; כאמור, בגיל צעיר היא איבדה גם את אביה, שנפטר ממחלת הסרטן. הטרגדיות המשפחתיות הביאו אותה להעמיק בחקר הנשמה ובנושאים רוחניים שונים, כגון: אסטרולוגיה, נומרולוגיה, קבלה ותשובות מעולם התקשור.

לאחר מות בעלה, היא פנתה לטיפול רייקי, על מנת להביא לאיזון ולרוגע. במהלך הטיפול נתקפה נגה בשיעול, אשר החריף תוך ימים ספורים. הרופאים קבעו כי מדובר בדלקת ריאות קשה המחייבת בדחיפות אשפוז בבית חולים. לאחר מחשבה ארוכה, היא החליטה שלא להתאשפז ונשארה בביתה עם ילדיה, על-מנת לחסוך מהם טראומה נוספת. אולם, הטיפול הביתי לא הועיל והידרדרות קיצונית חלה במצבה.

"חשתי את המוות אורב לי", מספרת נגה. "שש ישויות לבושות לבן התקבצו סביב מיטתי והבנתי ששעתי ללכת - הגיעה. התנגדתי במלוא העוז, הסברתי להן שאני חייבת לחיות, אחרי הכל יש לי ילדים קטנים שזקוקים לי. הישויות אמרו לי שילדי יסתדרו גם בלעדי, אולם אני לא ויתרתי ואמרתי להם את המשפט ששינה את חיי - לא עזרתי למספיק אנשים לפתוח להם את הראייה". הישויות נעלמו מהחדר ובמקומן הופיעה ישות אחרת (הישות הציגה עצמה בשם גד). עוד היא מוסיפה, כי - "גד הופיע על-מנת לומר לי שתפקידי לפתוח לאנשים את ראייתם הרוחנית ובכך לעזור להם לחיות את חייהם טוב יותר. עלי להיות צינור להעברת ידע בדרך של תקשור" היא אומרת.

הפורמט עליו בנוי הספר הוא דו שיח של שאלות ותשובות בין נגה וגד. נגה מעלה שאלות מוסריות רבות שעליהן עונה גד בהרחבה ובחכמה. גד מדבר מתדר האהבה. בין לבין, שוזרת המחברת התנסויות מניסיונה העשיר כמיילדת.

אחד מהגורמים המפתיעים בפרק האימוץ הוא התפיסה המחבקת והסלחנית כלפי האם הנוטשת. הספר מציע דרך מבט ייחודית לפיה העצב והייסורים של האישה העקרה, או הזוג העקר, משתווה לייסוריה של האם היולדת בעצב. לדברי חפץ שכטר, "המילה אימוץ מקפלת בתוכה את המילים מאמץ, צמא ואומץ. ההורים המאמצים משקיעים מאמץ איתנים על מנת לאמץ, הם צמאים לילד, צמאים לתת אהבה. מהצד השני, ויתור האם הביולוגית על ילדה דורש גם-כן אומץ רב. האומץ עליו מדבר גד נוגע גם להורים המאמצים, שקולטים לקרבם ילד זר ולוקחים על עצמם את האחריות על גידולו".

תהליך ההריון של אם נוטשת מלווה בדיאלוג בלתי פוסק עם העובר שברחמה. במהלך 40 השבועות של ההריון הופכת האם בהחלטתה האם לנטוש או להישאר, בחירה זו היא למעשה בחירת חייה. לעיתים האם זקוקה להיפגש עם עצמה בתוך תהליך הלידה, לשמוע את בכיו של ילדה ולהחזיק אותו בזרועותיה על-מנת להחליט בין הורות לנטישה.

הספר 'אלוהים יודע למה' בהוצאת אופיר ביכורים - על מדפי רשת 'סטימצקי' בכל רחבי הארץ.

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה.