חדש: פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה

היבטים רגשיים הם חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם קשיי הפריון וטיפולי הפוריות. אי פריון מוגדר בספרות הרפואית כחוסר-יכולת להרות לאחר שנה לפחות של קיום יחסי מין סדירים ולא מוגנים. שכיחות התופעה בקרב זוגות נשואים בגיל הפריון הינה כ-15%. ניתן לייחס את אי הפריון לאישה, לגבר או לבעיה משולבת של שניהם. כמו כן, קיימים מקרים בהם לא נמצא כל הסבר לאי הפריון באמצעים האבחנתיים הקיימים.

בעשורים האחרונים חלה עליה בשכיחות התופעה, המיוחסת לסיבות הקשורות בחיים המודרניים, וביניהן: דחיית גיל ההריון בשל רכישת השכלה ופיתוח קריירה, תופעות לוואי הקשורות לשימוש מוגבר באמצעי מניעה, עלייה בשכיחותן של מחלות מין בשל התנהגות מינית ליברלית יותר, כמו גם פתולוגיה בזרע שמקורה בגורמים סביבתיים.

אי-פריון אינו מהווה מצב מסכן חיים ואינו נחשב כ"מחלה" במובן השכיח של המושג, כאשר מלבד אי היכולת להרות, יחידים או זוגות אלה לרוב צעירים ובריאים. אולם, הטיפול באי הפריון מצריך התערבות רפואית. למרות שאי-הפריון עצמו אינו בהכרח מתיש, הרי השפעתו הרגשית יכולה להיות זהה לזו של מחלה כרונית חמורה.

רוב האנשים משתוקקים בשלב כלשהו לילדים ולכך שאלה יגדלו להיות מבוגרים בריאים, מאושרים ועצמאיים. הבאת ילד ביולוגי נתפסת כחלק בלתי נפרד מחייהן של מרבית הנשים, ועל כן הנטייה לראותה כטבעית ומובנת מאליה. לאור התפקיד המרכזי המיוחס להורות ברוב התרבויות, אי היכולת למלא אחר דרישות התפקיד בשל בעיות פריון עשויה להיתפס כסטייה חברתית ולהיות בעלת השלכות פסיכולוגיות הטמונות בתחושת דחק ואובדן; זאת בהתייחס להערכה עצמית, אובדן שלמות גופנית, המשכיות משפחתית ואיום לעתיד הנישואין.

נמצא כי כמחצית מתוך 200 הנשים שרואיינו במהלך טיפולי פוריות, דרגו את אי-הפריון כחוויה המלחיצה ביותר בחייהן. נשים חשות כי מופעל עליהן לחץ כבד למלא אחר הנורמה החברתית של האימהות, כאשר אי השגת ההריון טומנת בחובה סטיגמה ומאיימת על תחושת העצמי שלהן ועל יכולתן למלא את התפקיד הנשי הנתפס.

להיבטים פסיכולוגיים של אי פריון ביהדות בכלל ובחברה הישראלית בפרט, אפיונים מיוחדים הטמונים בהיבטים דתיים ותרבותיים, המקושרים לילודה גבוהה. ביהדות, כמו בדתות מסוימות אחרות, מהווה ההולדה את אחד הציוויים המרכזיים מבחינה דתית ומוסרית ("פרו ורבו"), כאשר עוד מימי התנ"ך נתפס אי-פריון כחוסר המזל הגדול מכולם או כעונש על חטאים קודמים. גם בתרבות הקוריאנית נתפסו נשים שסבלו מאי פריון כחוטאות באחד מ"שבעת החטאים הגדולים".

לנושא הפריון מעמד מיוחד בחברה הישראלית, המתאפיינת בהיותה מכוונת משפחה הן ברמה המוסדית והן ברמה הנורמטיבית. באקלים חברתי זה, האמהות נתפסת כמנדטורית, ונשים נשואות חסרות ילדים נתפסות כחסרות מזל ומורבידיות. הקונסטלציה הייחודית של דת היהדות ותרבות ישראלית ממוקדת ילד תרמו לשמירת שיעור הולדה גבוה יחסית בקרב היהודים הישראלים. היבטים ייחודיים אלה משפיעים על הקצאת המשאבים הרפואיים והופכים את ישראל ל"אלופת הפריון" בקרב מדינות מתפתחות. לאור האמור לעיל, אין זה מפליא כי שירותי בריאות הציבור ופוליסות הביטוח בישראל תומכים באופן ברור בטיפולים שעוברים מטופלים לא פוריים. מציאות חברתית זו תורמת להגברת ההיענות לטיפול בקרב נשים ולתחושת הלחץ שמתלווה לטיפול.

ההפריה החוץ גופית פתחה צוהר שאיפשר התקדמות מהפכנית בהבנת תהליכי הפוריות. היא מהווה פתרון אפשרי למגוון נרחב של בעיות פוריות. חרף היותן של טכניקות הפריון מרשימות מנקודת מבט טכנולוגית, הן עשויות להוות מקור מתח עבור המטופלים. טיפולי פוריות יוצרים מעמסה גופנית ורגשית על הנשים ובני זוגן, כאשר אלה יחוו ללא ספק רגשות תסכול ואכזבה כשההריון המיוחל לא יושג בנקל. מרבית הנשים אשר השתתפו בטיפולי הפוריות טענו כי הטיפולים שעברו שינו את חייהן באופן ניכר. הנשים מנו חמישה תחומי שינוי עיקריים אשר כללו: עבודה ו/או לימודים, יחסים זוגיים, יחסים עם חברים ואחרים משמעותיים, שינויים בבריאות הגופנית ובתפקוד היומיומי, ומעגלים פסיכולוגים חוזרים של תקווה וייאוש בהתייחס למחזורים הטיפוליים ותוצאותיהם. הנושא אשר הועלה בשכיחות הגבוהה ביותר היה "רכבת ההרים הרגשית" שעוברות נשים אלה - הנעה בין תקווה וייאוש.

ההתמודדות עם מעגלי תקווה ואכזבה לאורך טיפולים הנמשכים חודשים ואף שנים יכולה להשפיע באופן ניכר על בריאותם הפסיכולוגית של מטופלים ועל איכות חייהם בתקופה זו. לכן, אף כי המטרה האולטימטיבית של טיפולי פוריות הינה השגת הריון והולדת ילדים, היבטים רגשיים העולים מטיפולים אלה אינם בגדר נושאים טריוויאליים. מודעות להיבטים שתוארו לעיל מעלה את הצורך בליווי רגשי מקצועי ומדגישה את חשיבותו בהתמודדות עם קשיי פריון וטיפולי הפוריות. ליווי מסוג זה צריך להתמקד בתחום הרגשי והבין-אישי, כמו גם במחירים שהטיפולים גובים ובמציאת הדרכים לשכך, עד כמה שאפשר, את השחיקה שאלה יוצרים. כמו-כן, ליווי ותמיכה רגשית מאת גורם מקצועי יכולים להעשיר ולשכלל את תהליך קבלת ההחלטות שמטופלים אמורים לקבל ביחס לטיפולים וניהולם.

* מסמך זה הוא חלק מעבודת מחקר, שנעשתה במסגרת עבודת הגמר בלימודי תואר שני.

קרן קורניק היא פסיכולוגית, בעלת M.A בפסיכולוגיה קלינית ובפסיכולוגיה רפואית.

בואו לדבר על זה בפורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה.