קשקשים וסבוראה
למה זה קורה ומה אפשר לעשות כדי להיפטר מהם?
אחד ממצבי העור השכיחים בקרקפת הוא קשקשים ועדיין לא ברור אם תמיד הם ניגרמים מאותה סיבה.
שכבת העור העליונה המכסה את גופנו היא למעשה שכבת תאים מתים המתפזרים לסביבה, בדרך כלל מבלי שנראה אותם. במקרה של קשקשים לעומת זאת, מתפזרת שכבה זו כעין פיסות יבשות קטנות, אפורות או לבנות הנראות מסביב. במקרה של סבוראה הפיסות שמנוניות יותר וצהבהבות ולמרות שסיבת היווצרותן עדיין לא הוכחה יש המשערים שהיא נובעת מהימצאות פיטריה המזרזת את חלוקת תאי שכבת העור העליונה עד שפיזור התאים המתים הינו מסיבי ונראה לעין.
האפידרמיס, שכבת העור העליונה מורכבת ממספר שכבות, תאים המתחלקים בשכבה התחתונה מתחילים לנדוד כלפי מעלה, מאבדים את הגרעין שלהם (מתים למעשה) ומתחילים לצבור קרטין המקנה להם עמידות ויכולת הגנה על העור. לתאים נורמליים לוקח המסלול הנ"ל כשלושים יום ואילו במצבי קשקשים מואץ התהליך והתאים מסיימים את המסלול במחצית הזמן, במצבי סבוראה הקצב מואץ עוד יותר ויורד לכשליש מזמן המסלול הטבעי.
מצב של קשקשים אינו מחמיר גם אם לא מטפלים בו, מצב של סבוראה הינו חמור יותר אולם רוב התכשירים המתאימים לטיפול בקשקשים כמו חומצה סליצילית, סלניום סולפיד או אבץ פיקולינט, מתאימים גם לטיפול בסבוראה. למשתמשים בתכשירים המכילים זפת/פחם כדאי לזכור להיזהר מחשיפה לשמש וגם להימנע משימוש ממושך מבלי להיועץ ברופא.
במידה וחוששים מנוכחות פטריה אפשר להשתמש בשמפו המכיל קטוקונזול שהינו חומר אנטי פטריתי.
לסבוראה אפשר להשתמש גם במשחות המכילות הידרוקורטיזונים אבל זאת רק במקרה ואין איזורים גדולים מדי הנגועים בסבוראה, למרות שאין צורך במרשם רופא להשיג משחות אלה כדאי להיוועץ עם רופא לפני השימוש.
