דיכאון לאחר לידה ל-50% מהנשים
50% מהאמהות באנגליה חוות דיכאון לאחר לידה במהלך שנת החיים הראשונה של התינוק, 25% מהאבות חשים תחושות דומות
קיים פער עצום בין הציפיות של ההורים לפני הלידה ולאחריה, המוביל למצוקה רגשית בשנה הראשונה, לא רק אצל אמהות אלא גם אצל אבות שהפכו מעורבים יותר בשנים האחרונות בטיפול ובגידול התינוק; כך עולה ממחקרים שנעשו בקרב אמהות באנגליה בשנים האחרונות. המחקרים הוצגו על-ידי פרופ' יונה רפאל לב, פסיכואנליטית ופסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת "אסקס", בכנס "התמודדות במשפחה" שערך מרכז מפנה. על-פי המחקרים, למרות התפיסה המקובלת של השפעת ההורה על התינוק, קיימת השפעה גדולה של התינוק על ההורה, לאורך חודשי חייו הראשונים; זאת עקב רגשות וזיכרונות ילדות מודחקים של ההורה.
פרופ' רפאל לב, הציגה מחקרים שנעשו בקרב אמהות באנגליה בשנים האחרונות, אשר הראו כי 50% מהאמהות דיווחו שבשנה הראשונה לגידול התינוק חוו דיכאון, בכי, ירידה בביטחון העצמי והפרעות בשינה. במקביל הראו המחקרים, כי 25% מהאבות חשו תחושות דומות. מחקרים שנעשו לאחרונה בבית חולים בלונדון מראים כי 40% מבני זוג לנשים הרות מגיעים לרופא המשפחתי עם תלונות כלליות בתקופת ההריון של בנות זוגם, יותר מתקופות אחרות.
עוד ציינה פרופ' רפאל לב, כי דיכאון לאחר לידה הינה תופעה שכיחה אצל נשים רבות אך גם דיכאון במהלך ההריון נחשב לתופעה נפוצה בקרב נשים. מחקרים מוכיחים כי 20% מהנשים ההרות נמצאות מדוכאות במהלך ההריון. לדבריה, "ישנה חשיבות עליונה, לזיהוי וטיפול בנשים הרות הסובלות ממצוקה נפשית תוך כדי ההריון, עוד טרום הלידה". 
בנוסף הציגה פרופ' רפאל לב מחקר שערכה במשך עשר שנים ובמהלכו ליוותה מאות זוגות, משפחות וקבוצות,לפני ואחרי הלידה, מרחבי העולם. המחקר עסק בנושא התמודדות תת המודע עם הורות בשלביה הראשונים, בחינת השפעת התינוק על ההורה והעלאת רגשות וזיכרונות ילדות מודחקים של ההורה עצמו, תוך בחינת ארבעה טיפוסי הורים והשפעת כל טיפוס מחוויית ההורות הראשונית. דרך מחקרה פיתחה פרופ' רפאל לב מודל שבזכותו האם יכולה להבחין מה מטריד אותה בהתמודדות הראשונית עם ההורות.
על-פי המחקר, קיימים ארבעה סוגי אמהות: האם המאפשרת, המתייחסת להריון כמתנה גדולה וייחודית ונהנית מההריון, מזדהה עם התינוק ורואה קשר ישיר בינו לבין המשפחה, חייבת להיות במגע עם התינוק ומאמינה שמניעת תסכול אצל התינוק צריך להיות דרך חיבוק. בנוסף ישנה האם המרגילה, אשר מרגישה שלגברים יש זכות על כך שהם יכולים לקבל ילד מבלי לעבור את התהליך, רואה את ההריון כאמצעי, איננה מעוניינת שיתייחסו אליה כאישה הרה אלא כאדם בפני עצמו, מאמינה שהתינוק חייב להתאים עצמו להורים ולבית, חוזרת אחרי הלידה לזוגיות ומעדיפה להתעלם מהתינוק בזמן שהוא בוכה. סוג נוסף הוא - האם הפועלת בגישת משא ומתן, מאמינה שהתינוק דומה באנושיותו וברגשותיו אליה אבל שונה בצרכיו בגלל שהוא תינוק, הרבה יותר סבלנית לאי פתיחות ולאי ידע. וישנה האם הדו קוטבית - מרגישה קונפליקט פנימי בין הגישות המנוגדות של האם המרגילה והמאפשרת המתחרות זו בזו.
כמו-כן, ישנם שלושה סוגי אבות: האב המשתתף, השואף לטיפול בילדים, האב המתכחש - המתכחש לרגשות הנשיים שבו ודוחה את הטיפול בילד לזמן שבו יגדל ויתחיל לשחק בכדור, והאב המגן, המקנא, מתחרה או מזדהה עם רגשות האם.
לדברי פרופ' רפאל לב, "הגורמים המשפיעים על הגישה להורות הינם פסיכולוגיים וקשורים להיסטוריה הרגשית, חברתית, כלכלית, גיל, תעסוקה ומעמד. כמו-כן, ישנם גורמים פיסיולוגיים, כגון - סבוכים בהיריון, בלידה ואחריו וגם מושפעים מחוויית ההורות הקודמת.
בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - תמיכה.
