טוקופוביה: חרדה מהריון ולידה
מה עושות נשים שפוחדות ללדת, ואיך בכל זאת ניתן להעביר תשעה חודשים מבלי לחשוש כל הזמן ממה שעלול לקרות?
פחד שיקרה משהו בלידה, שיכאב, שהאפידורל לא ישפיע, שיקרה משהו לתינוק, שהגוף לא יעמוד בנטל או שהתינוק לא יצליח לצאת - אלו רק דוגמאות מעטות לתחושותיהן של נשים שחוששות ללדת. למרות שהריון ולידה הם תהליכים טבעיים שנשים רבות ברחבי העולם עוברות מדי יום, ישנן נשים שסובלות מטוקופביה - חרדות מהריון ולידה. 
"תקופת ההריון מעוררת באופן טבעי חרדה מסוימת בשל מרכיב אי הוודאות שנוצר", אומרת קרן קפלן, פסיכולוגית קלינית מרמת גן, המתמחה בהיבטים פסיכולוגיים של פריון, הריון ולידה. "בהריון יש מספר מוקדי חרדה במעגלים שונים. במעגל המצומצם ביותר קיים גורם לחץ בגלל השינויים הפיזיולוגיים שקורים במהלך ההריון. תפיסת הגוף, הדימוי העצמי, הנשיות, המיניות, הזוגיות - כל אלו צפים ועולים, ומועצמים בשל שינויים הורמונליים ותנודות במצב הרוח שאופייניים לעיתים קרובות לתקופת ההריון. במעגל הבא קיימת הדאגה לתקינות ההריון והעובר, ולאחר מכן לתינוק שיוולד - כיצד תהיה הלידה, האם תהיה תמיכה בסביבה, וכל מה שקשור להתמודדות הישירה עם ההריון והלידה. לבסוף, הדאגה במעגל הרחב ביותר היא הדאגה לעתיד - איך תהיה האמהות, התמודדות עם האחריות ההורית, האם אהיה הורה טוב ועוד". לדבריה של קפלן, יש הבדלים בין ההריון הראשון לבין ההריונות שבאים לאחר מכן. מטבע הדברים, קיים לחץ רב יותר בהריון הראשון ופחות בהמשך, אלא אם היו תקלות או מחלות כלשהן בעבר שעלולות להגביר חרדה ולחץ גם בהריונות הבאים. הריונות שניים מביאים גם חששות הקשורות להגדלת התא המשפחתי וליחסים הצפויים בין האחים.
צביה רן, מנהלת פורום חרדות מהריון ולידה בדוקטורס, מוסיפה: "ישנן אין סוף סיבות לחרדות מהריון ולידה. חלק מהנשים שמעו סיפורים נוראיים על לידות קשות, והן חוששות שגם להן זה יקרה. מומלץ לנשים רגישות לא לקרוא או להקשיב לסיפורים על חוויות לידה קשות". עוד היא אומרת: "בלידה ראשונה יש את הפחד מהלא נודע ואילו בלידה שנייה יש את הפחד מהידוע".
"אי ודאות מהלא נודע היא טבעית לחלוטין ומתרחשת למעשה בכל תהליך של הריון, ברמה כזאת או אחרת", אומרת קפלן. "לכן, רוב הנשים יתמודדו עם אי הוודאות הזו ללא צורך בתמיכה פסיכולוגית. לעומת זאת, מצבים טראומתיים כמו הפלה, לידה קשה במיוחד, סיבוכים רפואיים מורכבים, או אירועים שגרמו לקושי נפשי גדול, מעוררים חששות שאינם בטווח ההתמודדות הפסיכולוגית של הריון רגיל. כמובן שיש לשקול כל מקרה לגופו ולאופן הסובייקטיבי שהדברים נחווים, אך כאן נדרשת תשומת לב רבה יותר ולעיתים רצוי להיעזר בליווי פסיכולוגי, הן כהכנה לקראת כניסה להריון, והן בליווי תהליך ההריון עד ללידה תקינה".
לדברי רן, ישנן נשים שמנסות ללמוד על הריון ולידה דרך האינטרנט ושאלות בפורומים, אך זה לא מספיק. חשוב לקרוא ספרים על כל התהליך והתופעות הקיימות בתקופת ההריון ובלידה. קפלן מוסיפה שידע הוא כוח ולא מקור למצוקה. "בסופו של דבר הריון ולידה הם תהליכים טבעיים שמאפיינים את מהלך החיים התקין והחיובי, ולכן קריאה והפגת אי הוודאות הם דברים חיוביים בהחלט שעוזרים ברוב המקרים. ישנה בדיחה שחוקה על אדם שאמר שמרוב קריאה על נזקי העישון הוא החליט להפסיק לקרוא. ניתן לומר שאם קריאת מידע על הריון ולידה גורמת למצוקה, היא בדרך כלל אינה נובעת מעצם הקריאה, אלא ממחשבות טורדניות או מצוקה שגורמת להגברת הקריאה, ואז יש לטפל בשורש הבעיה ולא בעצם הקריאה".
ומה עושים כאשר ההיגיון והסביבה אומרים שאין מה לחשוש והכל יהיה בסדר, אך עדיין עולים חרדות שמשפיעים על מצב הרוח ולעיתים אף על המצב הבריאותי? "אין כלל פשוט ויחיד כיצד להוריד חרדה", אומרת קפלן. "העיקרון החשוב ביותר הוא לזהות את רמת החרדה ואת מקורותיה, ולקבל בראש ובראשונה שחרדה היא תגובה טבעית לתקופת ההריון. כאשר החרדה מוגברת ופוגעת באיכות החיים, אפשר לנסות ללמוד שיטות להרפיה עצמית, לקרוא ולהבין יותר את מהלך ההריון והלידה, להתייעץ עם נשים שכבר היו במצבים הללו ולהיעזר עד כמה שניתן בתמיכה החברתית שמסביב. במקרים שכל אלו אינם עוזרים, יש מקום לפנות גם לייעוץ וטיפול פסיכולוגי".
רן: "נשים בדרך-כלל חושבות שרק הן חוות את התחושות של פחד וחרדה מהריון ולידה, אך במציאות ישנן נשים רבות שסובלות מכך וניתן לטפל בתחושות על ידי מגוון טיפולים כגון דמיון מודרך, ביו-פידבק או פרחי באך. ניתן להגיע למקור החרדה ולטפל בבעיה".
ישנן נשים שמתביישות בכך שהן חוששות כל כך מהתהליך, ולכן הן מעדיפות לא לספר על תחושותיהן. אולם, לדברי קפלן, תמיכה חברתית היא הבסיס המרכזי לרגיעה, ולכן כדאי לשתף ולגייס את הסביבה. "אישה שחוששת לשתף צריכה כמובן לבחון עם עצמה מהיכן מגיע החשש. האם מדובר בצורך בשליטה שהוא אישי שלה ('אני יודעת הכל וצריכה להסתדר לבד'), ואז המשימה שעומדת בפניה היא לוותר מעט על השליטה ולאפשר לסביבה לעזור, או שמדובר בחשש אמיתי שאם תשתף או תבקש עזרה, תקבל דחייה, זלזול או תגובה לא ראויה אחרת". עוד היא מוסיפה, "בדרך כלל לכל אחת שנמצאת בהתלבטות כזאת יש בכל זאת לפחות אדם אחד קרוב יותר מהאחרים שעליו היא יכולה לסמוך, וזה הזמן לספר את החששות ולקבל הכוונה. למעשה, אין בדברים הללו הרבה חדש לעומת מצבי היום-יום בחיים - אדם מכיר את חבריו ובני משפחתו, ומן הסתם במקומות שבהם יש מורכבות בין אישית לפני ההריון, עלולים להיות קשיים גם במהלך ההריון, אך אלו לא ייחודיים למצב ההריון עצמו. לכן, באופן כללי רצוי מאוד להיעזר בסביבה ולשתף, וברוב המקרים, הסביבה גם נענית בצורה טובה בתקופת ההריון והלידה".
בואו לדבר על זה בפורום חרדות מהריון ולידה - תמיכה.
