דיוקן של אלצהיימר

דיוקנאות עצמיים של אמן בעודו נאבק במחלת האלצהיימר העניקו לרופאים תובנות חשובות לגבי השפעת מצבו הרפואי על המוח.
אמנות היתה הדרך בה ביטא ויליאם אוטרמולן את עצמו מילדות. אם כך זה הגיוני שתחת השגחת המדענים תיעד את התפתחות המחלה בשנים האחרונות בסדרה של דיוקנאות עצמיים. הציורים מראים כיצד צייר, שהיה מפורסם ביכולתו לצייר תמונות פיגורטיביות מפורטות, עושה עכשיו יצירות הרבה פחות מובנות.
מדענים אומרים שהציורים מראים כיצד התפיסה החזותית והמרחבית שלו הושפעה ממצבו.
שני הצדדים, ואשתו של הצייר פטרישיה אומרים כי העובדה שהמשיך לצייר מעידה על התשוקה לצייר והיכולת, שלמרות המחלה לא פחתו.
החוקרים מבית החולים הלאומי לנוירולוגיה בלונדון אומרים שהמחקר מראה כיצד היצירתיות מבוססת במוח.
הצייר, בן 66, אובחן לפני חמש שנים כחולה אלצהימר. גברת אוטרמולן, 73, בעצמה חוקרת אמנות, אמרה לתכנית החדשות של BBC שהבעיות בתפיסת המרחב שהשפיעו על היצירה האמנותית, כללו גם השפעות ישירות יותר.
"אם אני אומרת לו 'תביא לי כוס מים', הוא באמת לא מצליח לראות את הכוס."
יצירה
במאמר אומרים החוקרים שהדיוקנאות מראים כיצד מר אוטרמולן מתקשה יותר ויותר לשחזר את הדימוי, שהוא רואה במראה, על הנייר.
מבחנים פשוטים שימשו לבחינת השפעות המחלה על יכולת הרישום בכדי לקחת בחשבון את האפשרות שהאמן החליט על שינוי סגנוני.
דימויים שמר אוטרמולן התבקש לצייר בשלבים המוקדמים של המחלה הראו שהוא יכול לתאר איברים כמו ידיים ורגליים, רק לא במקום הנכון.
הוא אמר שהוא יודע שיש בעיה בתמונה, אך לא הצליח לתקן אותה.
מר אוטרמולן אמר שרצה להראות את מה שקורה לו באמנות. "אמנים רואים משהו והם תופסים אותו. אני תפסתי את זה."
נחישות
לאחרונה לא הצליח לצייר כלל, לאחר שמאז ילדותו יצר אמנות, עובדה שמאוד ציערה אותו.
פרופסור מרטין רוזייר, שהיה שותף לתהליך, אומר: "מהירות השינוי וההיקף שלו ביכולת היצירה של הצייר מצביעה על תהליך הרבה מעבר להזדקנות רגילה, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר יחסית בתחילת המחלה."
החוקרים כתבו: "הדוגמא של המשך פעילות אמנותית גם לאחר שהמחלה פגעה בכלים היקרים ביותר של האמן, היא עדות לכושר העמידה והנחישות של היצירה האנושית."