"אני שבור" - לא רק ביטוי

המוסד הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש התחיל במחקר חדש על נשים בגילאי 21-45, הסובלות מדיכאון עמוק, על מנת לבחון אם רמות נמוכות של מח עצם קשורות לתופעת הדיכאון או להורמוני דחק כמו קורטיזול. בתקופה של 12 חודשים החוקרים יבחנו אבדן מח עצם ואת השפעות הדיכאון והמתח על הבריאות הגופנית. הניסוי כולל שישה ביקורים במרפאות המוסד בהם יעברו המשתתפות הערכה פסיכולוגית, בדיקת צפיפות העצם ובדיקה של רמת הורמוני הדחק.
בסקר שערכו על מחקרים קודמים גילו המדענים קשר ברור בין דיכאון ואוסטאופורוזיס. הספרות המחקרית מעלה את האפשרות שהדיכאון מהווה גורם סיכון מרכזי לאוסטאופורוזיס, ירידה מתמשכת בצפיפות העצם ההופכת את העצמות לשבירות יותר. רמת מינרלים נמוכה בעצם, גורם סיכון מרכזי לשבירה, נפוצה יותר בקרב אנשים בדיכאון מאשר באחרים.
"בהסתמך על נתונים שונים, כל המחקרים מצביעים על אותה מסקנה" אומר החוקר הראשי ג'יובני צ'יזה. "דיכאון אינו רק מחלה של המוח, ויש לו תוצאות לטווח הארוך גם במצב רפואי כמו אוסטאופורוזיס. צוות החוקרים מציג את הממצאים בגיליון חודש יולי של העיתון:
Trends in Endocrinology & Metabolism
גם הניסיון הקליני וסקירת הספרות מדגישים את חומרת הדיכאון, מחלה הניתנת לטיפול התוקפת 5-9 אחוזים מהנשים ו 1-2 אחוזים מהגברים. סימני הדיכאון כוללים אבדן עניין או הנאה בפעילויות שפעם היו מהנות, כולל יחסי מין; עייפות, ירידה באנרגיה; קשיים בריכוז, בזיכרון, בקבלת החלטות; נדודי שינה, יקיצה מוקדמת או לחילופין שינה מוגברת; אבדן תיאבון ומשקל או אכילה מוגברת ועלייה במשקל; מחשבות על מוות או מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות; חוסר מנוחה, רגזנות; וסימנים קבועים שאינם מגיבים לטיפול כמו כאבי ראש, הפרעות בעיכול וכאב כרוני.
למרות שהסיבות אינן ברורות, דיכאון עמוק קשור להפרעות הורמונליות שיכולות להביא לשינויים ברקמות כמו בעצם. המחקר מעלה את האפשרות שרמות גבוהות של קורטיזול, המצויות הרבה פעמים אצל דכאוניים, מביאות לאבדן עצם ולשינויים במבנה הגוף. עצמות פריכות ועלייה בסיכון לסדקים הם סימנים לאוסטאופורוזיס. כאשר מתווסף גורם סיכון אחד או יותר, כמו ירידה במסת הגוף, תורשה משפחתית, סדקים קודמים, רזון או עישון, מומלץ ללכת להערכה רפואית. זיהוי הדיכאון כגורם סיכון ישפר את יכולת האבחון והטיפול.
באחד המחקרים התגלה כי צפיפות העצם בעמוד השדרה היתה נמוכה ב 15% בשמונים גברים ונשים מעל גיל 40 עם בעיית דיכאון לעומת 57 גברים ונשים שלא היו בדיכאון. גורמים כמו עישון, עבר של התעמלות מוגברת או לא מספיקה, או טיפולים באסטרוגן לא השפיעו על המחקר, ומשתמע שלדיכאון עצמו היתה השפעה על צפיפות העצם.
מחקר אחר מדד את צפיפות המינרלים בעצם בעמוד השדרה ובירך בקרב 22 נשים לפני גיל הבלות, ושתיים לאחריו, כולן עברו או עדין בדיכאון עמוק. קבוצת הביקורת תאמה בגיל, מצב הפוריות, מוצא ומשקל גוף. בנשים המדוכאות היתה צפיפות עצם הירך נמוכה ב 14 אחוז.
הקשר בין דיכאון, נפילות וסיכון בשבר נבחן במחקר שנערך על 7414 נשים מבוגרות. 6% היו בדיכאון. נשים מדוכאות נוטות יותר ליפול (70% לעומת 59%), וסבלו יותר משברים בחוליות (28% לעומת 21% בקבוצת הביקורת). המחקר מתאר את הדיכאון כגורם סיכון לשברים.
היחס בין אוסטאופורוזיס ובריאות הנפש הוערך במדגם של 102 נשים פורטוגזיות בגיל העמידה. 47% סבלו מאוסטאופורוזיס, ודיכאון היה נפוץ יותר בקרב הסובלות. נשים שסבלו מההפרעה הגיעו לערכים גבוהים יותר של דיכאון לעומת נשים בעלות מבנה עצם נורמלי. המחקר לא קישר בין סימני דיכאון ומח עצם נמוך, ומעלה את האפשרות בלבד שדיכאון עמוק הוא אחד הגורמים לאוסטאופורוזיס, ואחד הגורמים המשמעותיים.
החוקרים הסיקו שהערכה קלינית של נבדקים בעלי אבדן מח עצם לא מוסבר, במיוחד בקרב נשים לפני גיל הבלות וגברים צעירים או בגיל העמידה, צריך לכלול הערכת דיכאון. לחילופין, סדקים בעצמות אצל חולה דכאוני צריכים להעיר את תשומת לב הרופא לאפשרות של אוסטאופורוזיס.
המחקר הנוכחי יקבע אם נשים בדיכאון עמוק בעלות מבנה עצם נורמלי מאבדות את מח העצם מהר יותר מנשים שאינן בדיכאון, ואם טיפול תרופתי יכול לשמר או להעלות את צפיפות העצם.