שושנת יריחו: היזהרו מזבוב החול

לשמניה, או בשמה העממי שושנת יריחו, היא מחלת עור הנגרמת על ידי טפיל ומועברת בעקיצה של זבוב חול. בישראל, כמו בארצות אחרות במזרח התיכון, המחלה שכיחה ונגרמת על ידי שני סוגי טפילים: לשמניה מייג'ור ולשמניה טרופיקה. לשמניה מייג'ור קיימת בבקעת הירדן המרכזית, בערבה, במרכז הנגב וביישובי עמק בית שאן. לשמניה טרופיקה קיימת באזור ירושלים (מעלה אדומים, כפר אדומים, ענתות), באזור השומרון (פדואל, בית אריה) ובאזור הצפון: טבריה וצפון הכנרת. עקיצת זבוב החול גורמת להעברת הטפיל מהחיה שמשמשת מאגר שלו (פסמונים בנגב ושפני סלע בשומרון) אל תוך העור. לאחר כניסת הטפיל הוא עובר תהליך התבגרות ויוצר את מחלת העור. בשל העובדה שזבוב החול עף בגובה נמוך, ילדים נעקצים יותר ממבוגרים, ולכן הם מועדים יותר ללקות בשושנת יריחו.

מקום העקיצות הוא לרוב באזורים החשופים כגון הפנים, הידיים והרגליים. לאחר תקופת דגירה הנמשכת כחודש עד שלושה חודשים מתפתח באזור העקיצה פצע אדום ההולך וגדל ולרוב מתכסה בגלד ומקבל צורת "הר-געש". צורה זו היא השכיחה ביותר, אולם שושנת יריחו יכולה להופיע גם בצורות אחרות כגון נפיחות בשפה או באוזן או כיב ההולך וגדל. הפצע יכול להיות בודד אך לרוב יופיעו כמה פצעים, בהתאם למספר העקיצות. טיפול במשחה אנטיביוטית או במשחה המכילה סטרואידים אינו מביא לשיפור המצב.

הנגעים העוריים של שושנת יריחו חולפים בעצמם תוך כמה חודשים עד שנה. בזני הטפיל הקיימים בארץ לא קיימת התפשטות לאברים הפנימיים והזיהום הוא בעור בלבד. למרות זאת, חשוב לזהות שושנת יריחו ובמקרים רבים נדרש טיפול כדי למנוע צלקות בעתיד. במיוחד כאשר מדובר באזורי הפנים בילדים, יש חשיבות לזיהוי מוקדם ולטיפול.

כאשר מופיע בגופו של ילד פצע עורי שאינו מתרפא ואינו מגיב למשחות אנטיביוטיות, יש לפנות למרפאת העור. יש לחשוד בשושנת יריחו בעיקר אם אתם גרים באחד המקומות המועדים או ששהיתם בהם במסגרת טיול.

לאחר אבחון ראשוני של רופא העור בקופת-החולים, תופנו למרפאות עור של בתי-החולים לבדיקת מעבדה לשם זיהוי מדויק של הטפיל. האבחון נעשה בעיקר בעזרת שתי שיטות: משטח ו-PCR. לצורך המשטח תגרד הטכנאית את שולי הנגע העורי ותזהה בעזרת המיקרוסקופ את הטפיל. בדיקה זו פשוטה ומהירה, והתשובה יכולה להתקבל בתוך כשעה. לשם אבחנה בין זני הטפיל השונים (לשמניה מייג'ור ולשמניה טרופיקה), נדרשת בדיקת המשך: PCR. בבדיקה זו נלקח מעט חומר משולי הנגע ונשלח לבדיקה המבוצעת במחלקה לפרזיטולוגיה של בית הספר לרפואה בהדסה עין כרם.

לקריאה נוספת: סכנה - קעקועי חינה וצבע לשיער>>

לאחר קבלת תשובת הבדיקה, נשקלות אפשרויות הטיפול בדיון משותף עם ההורים. לעיתים, אין צורך בטיפול משום שהנגעים נמצאים בשלבי ריפוי מתקדמים או באזורי גוף בהם אינם מהווים בעיה אסתטית. בחירת הטיפול המתאים מושפעת ממראה הנגעים, ממספרם וכן ממיקום הנגעים בגוף. כאשר מדובר בילדים מובאים בחשבון גם אי הנוחות והכאב הכרוכים בטיפול.

אפשרויות הטיפול הן מריחת משחה, הזרקות לנגעים או טיפול תוך-ורידי. הטיפול במשחת לשקוטן (paromomycin- leshcutan) מתבצע באמצעות מריחה מקומית של המשחה פעמיים ביום על הנגע למשך עשרה ימים. משחה זו גורמת לגירוי מקומי ולעיתים אף לתגובה מקומית קשה, שהינה בעייתית בעיקר כשמדובר באזור הפנים.

הניסיון בישראל מלמד כי לשמניה טרופיקה עמידה יותר לטיפול במשחה בהשוואה ללשמניה מייג'ור. טיפול בזריקות מתבצע באמצעות הזרקה לנגעים של פנטוסטם ((sodium stibogluconate. בשיטת טיפול זו נדרשות הזרקות חוזרות אחת לשבועיים-שלושה עד לריפוי מוחלט של הנגעים. טיפול זה הינו יעיל ביותר, אך הוא בעייתי בילדים בשל הכאב הניכר הכרוך בהזרקה. לכן, הוא ניתן בעיקר לילדים בוגרים ומתבגרים המסוגלים לשתף פעולה או לילדים צעירים תחת טשטוש.

הטיפול בעירוי תוך-ורידי ניתן כאשר קיים מספר רב של נגעים וכן כאשר הנגעים נמצאים במקום בעייתי להזרקה כגון האף, האוזניים או העפעפיים. שתי התרופות הניתנות בעירוי הן פנטוסטם ואמביזום (liposomal amphotericin B- AmBisome). הטיפול מתבצע במסגרת אשפוז יום בשל הצורך במעקב רפואי עקב תופעות לוואי אפשריות. הפנטוסטם ניתן בעירוי למשך שלושה שבועות. טיפול זה יעיל ב-80% מהמקרים. תופעות הלוואי נדירות, וכוללות שינויים באק"ג, עלייה באנזימי כבד ולבלב וירידה בספירת הדם. אמביזום הוא טיפול חדש יחסית הניתן במשך חמישה ימי טיפול ומנה נוספת ביום העשירי. הטיפול יעיל מאוד, ויתרונותיו הם זמן אשפוז קצר יותר ותופעות לוואי מועטות.

אמצעי מניעה

ניתן להתגונן מפני עקיצת זבוב החול. אם אתם מתכננים לטייל באזור בו קיימת שכיחות גבוהה של הידבקות בשושנת יריחו, דאגו להצטייד בדוחה יתושים ומרחו את כל האזורים החשופים. לבשו ביגוד הכולל שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים. פעילות זבוב החול מתבצעת בעיקר בערב ובלילה, ולכן יש להגן גם על אזור הלינה. בנוסף לכך, נדרשת פעולה של הרשויות נגד החיות שמשמשות מאגר לטפיל - פסמונים ושפני סלע.

ד"ר שושנה גרינברגר היא מומחית לרפואת עור, במרפאת עור ילדים בבית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים.

ד"ר מיכל סלומון היא מומחית לרפואת עור במחלקת העור בבית החולים תל השומר.