זיעה: בעיה שמריחה לא טוב
הזעה תקינה ומידתית חיונית לקירור הגוף ולבריאותו. עם זאת, הזעת יתר פוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה וגורמת להם בעיות חברתיות קשות
"הזעה היא תהליך חשוב הדרוש לשמירה על טמפרטורה קבועה של הגוף", מסבירה דר מרינה לנדאו, רופאת עור, מומחית לדרמטולוגיה ודרמטולוגיה קוסמטית.
"כשהטמפרטורה בסביבה שלנו עולה, הגוף שואף לקרר את עצמו ולהוריד את הטמפרטורה שלו; הוא עושה זאת באמצעות הזיעה שמצטברת על העור וכאשר היא מתנדפת מפני שטח העור היא מקררת אותו".
לצד החום הסביבתי קיימים גורמים נוספים להזעה: מצב בו האדם מצוי בלחץ, מתח או סטרס; יש מחלות הגורמות להזעה; וכן מצבים הורמונליים מסוימים שגורמים, על פי רוב, למה שמכונה "גלי חום".
רוב בני האדם מזיעים באופן סביר: לא פחות מדי, מצב המכונה "הזעה מופחתת" ונחשב למחלה מזיקה; ולא יותר מדי, מצב המכונה "הזעת יתר" והינו נפוץ יחסית ומאוד בלתי נעים לאלה המצויים בו. ד"ר לנדאו: "על אף שההזעה היא תהליך טבעי הנחוץ לגוף, הזעה עודפת או בשמה הרפואי 'היפרהידרוסיס' היא תופעה רפואית מוכרת. הזעה עודפת יכולה להתבטא כהזעת יתר כללית המופיעה בשטחי גוף נרחבים, או ממוקדת באיברים ספציפיים, שהנפוצים בהם הינם בתי השחי, כפות הידיים והרגליים והפנים. הזעת יתר כללית מצביעה לעיתים קרובות על קיומה של מחלה, ויש לערוך בירור רפואי שיבחן את הגורמים לה. בין הגורמים האפשריים להזעת יתר כללית מצויים השמנת יתר, יתר פעילות בלוטת התריס, לימפומה, גלי חום בגיל המעבר ואפילו שחפת, המתבטאת במיוחד בהזעות לילה". 
הזעת יתר ממוקדת אינה קשורה בדרך כלל למצבי מחלה, ונראה כי יש לה מרכיבים גנטיים. הביטוי לכך לפי דר לנדאו הוא נטייה משפחתית להזעת יתר באזור מסוים, המתרחשת בעיקר במצבי לחץ ואינה קשורה, על פי רוב, לשינויי טמפרטורה. הזעת יתר מופיעה בדרגות שונות: קלה, בינונית וחמורה.
הזעת היתר הממוקדת יכולה לפגום באיכות חייהם של הסובלים ממנה: יש הנמנעים מללבוש בגדים בצבעים מסוימים. אחרים, אשר חווים מצוקה חברתית חמורה ביותר, מצמצמים את פעילותם החברתית ואף נמנעים מחברה. יש שנמנעים ממגע פיסי, מדירים רגליהם ממקומות ומצבים מסוימים, נאלצים להחליף ביגוד כמה פעמים ביום ועוד. ד"ר לנדאו מתארת גם מצבים קיצוניים בהם אנשים הסובלים מהזעת יתר בכפות הידיים חשופים לסכנת התחשמלות.
מצבי חרדה יכולים להגביר את ההזעה: "אנשים מזיעים חוששים מקיום יחסי מין, מריאיון עבודה, מדייטים, מאירועים המוניים ומכל מאורע בחיי היום יום שבמסגרתו סביר שפניהם, ידיהם או בתי השחי שלהם יתכסו אגלי זיעה. זהו מצב מביך ולא נעים כלל. לכל זאת יש להוסיף את ענין הריח שבהחלט עלול לדחות את הסובבים.
קשיים אלה מובילים רבים מהסובלים מהזעת יתר לחפש פתרון שיסייע להם להפסיק להזיע כל כך הרבה. ד"ר לנדאו מפרטת את החלופות הזמינות עבורם: "קיימים טיפולים אחדים לדרגות שונות של הזעת יתר: ישנם אנטיפרספרנטים: דיאודורנטים המכילים ריכוז גבוה של מלחי אלומיניום. תכשירים אלה חוסמים את בלוטות הזיעה ובכך מונעים הזעה. פתרון זה מתאים לסובלים מהזעת יתר בדרגה נמוכה. יש לחזור על הפעולה מדי כמה שעות כדי לחסום מחדש את הנקבוביות. בהקשר זה, מעניין לציין כי לפני כמה שנים הופצה שמועה באינטרנט הקושרת לכאורה שימוש בדיאודורנטים להגברת סיכון לחלות בסרטן שד. בעקבות שמועה זו נערכו כמה מחקרים מבוקרים שבדקו את הטענה, אך אף אחד מהמחקרים לא הוכיח קשר כלשהו בין שימוש בדיאודורנט להתפתחות סרטן שד.
"הסובלים מהזעת יתר חמורה יותר יכולים להשתמש בבוטוליניום טוקסין: יש אפשרות להזריק את מה שמוכר לציבור הרחב כבוטוקס לאזור המזיע. ההזרקה חוסמת את העצבים המשפיעים על ההזעה ומונעת את הזעת היתר. יעילות הטיפול משתנה, אך בדרך כלל הוא אפקטיבי ומשפיע במשך כמה חודשים, לרוב עד תשעה חודשים, שלאחריהם יש צורך לחזור על הטיפול.
"אופציה נוספת היא טיפול המכונה 'יונטופורזיס': בטיפול זה מניחים את האיבר המזיע בתוך מים ומעבירים דרכם זרם חשמל. החשמל פוגם בפעילות בלוטות הזיעה ואלה מפחיתות את פעילותן. טיפול אחד יכול להועיל ולמנוע הזעה למשך שבוע, ומספר טיפולים חוזרים יכולים למנוע הזעת יתר לתקופה ארוכה יותר".
מי שלא הסתייע באחד הפתרונות הללו יכול לפנות לאופציה הניתוחית. מדובר בניתוח בשיטה אנדוסקופית במסגרתו חותכים את העצב באזור המזיע. הניתוח על פי רוב יעיל מאוד וההזעה נפסקת באיבר הספציפי. אולם, הבעיה העיקרית שגורר הליך זה הוא מצב של "הזעה מפצה": הזעת יתר באיברים אחרים.
בואו לדבר על זה בפורום רפואת עור ומין.
