פטרת ציפורניים: לא רק בקיץ

עוד בנושא : פטריה בציפורן, פטרייה בלשון

פטרת ציפורניים ("אוניקומיקוזיס") היא מחלה הנגרמת כתוצאה מזיהום פטרייתי בציפורניים, והיא עלולה להופיע הן בציפורני הידיים והן בציפורני הרגליים. "רבים טועים לחשוב שזו מחלה של קיץ, אך לא כך הדבר", אומר רופא העור פרופ' אבנר שמר. "אמנם בקיץ כפות הרגליים נחשפות ויותר אנשים מגיעים לרופאי עור בשל הבעיה האסתטית, אולם פטרת הציפורניים שכיחה גם בחורף".

לא בכדי מטריד הפן האסתטי את אלה הלוקים בפטרת הציפורניים. "הזיהום הפטרייתי גורם לשינויים בצורה, במראה ובצבע של הציפורן", מסביר פרופ' שמר. "הציפורניים מתעבות ומשנות את צבען וצורתן והן מתחילות להתפצל בשלבים הראשוניים של ההדבקה בזיהום. לעיתים מופיעה קשקשת מתחת לציפורן או בצידיה. בחלק מהמקרים השינויים בציפורן אף גורמים לכאבים או אי נוחות".

התסמינים הללו עלולים להופיע לאחר הדבקה בדרמטופיטים (פטריות הניזונות מקרטין - חומר המצוי בעור, בשיער ובציפורניים), בשמרים או בעובשים. באחוז ניכר מהמקרים מדובר בזיהום פטרייתי הנגרם מהידבקות בדרמטופיטים.

כיצד נדבקים?

"על מנת להידבק בפטרת הציפורן, או בכל זיהום פטרייתי אחר נדרשים שני פרמטרים: האחד הוא חשיפה לפטרייה שיש לה זיקה לקרטין המצוי בשפע בציפורן, והשני הוא קיומה של תכונה גנטית המאפשרת הידבקות".

אנשים רבים נדבקים בזיהום פטרייתי לאחר שהם הולכים יחפים במקומות שבהם יש תנאים נוחים לשגשוג של פטריות, למשל מלתחות משותפות בחוף הים, בבריכה, בחדר הכושר וכדומה. גם טיפולים בציפורניים הכוללים את הסרת העור המקיף את הציפורן עלולים לגרום להידבקות בפטרת ולזיהומים אחרים. העור מגן על הציפורניים ממזהמים ומזיקים למיניהם, והסכנה לזיהום גוברת כאשר המטפל לא שומר על היגיינה ומשתמש במכשירים נגועים.

גם חוסר היגיינה תורם להתפתחות של פטרת ציפורניים. כדי לשגשג ולהתפשט במהירות, הנגע הפטרייתי זקוק לתנאים מיטביים - חושך, לחות וחום. בקיץ מספקים את התנאים הללו ההליכה לים ולבריכה וההזעה, ואילו בחורף הסכנה מגיעה מכך שאנו נועלים נעליים סגורות וגרביים עבות לעתים למשך שעות ארוכות או אחרי שנרטבנו מגשם או שלוליות. לכל אלה מצטרפת העובדה שזרימת הדם בכפות הרגליים נמוכה יחסית, דבר המקשה על מערכת החיסון לחסל את הזיהום.

כיצד מטפלים בפטרת?

"ניתן לטפל בטיפול סיסטמי, דרך הפה, או בטיפול חיצוני באמצעות מריחה של תכשירים. בטיפול הסיסטמי יש את משפחת האזולים, הכוללת את החומרים איטרקונזול (ספורנוקס, איטרנול) ופלוקנול (דיפלוקאן, פלוקנול) ואת משפחת האלילאמינים הכוללת טרבינפין (למיסיל / טרבינפין). תרופות אלה חוסמות אנזימים מסוימים המסייעים להתרבות והישרדות הפטרייה. בין הטיפולים החיצוניים ניתן למצוא תכשירים המגיעים בצורת לק (אמורולפין, ציקלופירוקס), וביניהם בולטים לוסריל (אמורולפין) ובטרפן (ציקלופירוקס). לק לוסריל מהווה פריצת דרך משמעותית תודות למנגנון החדירה שלו לעומק הציפורן - כבר לאחר מריחה אחת ניתן למצוא עקבות של התרופה מתחת לציפורן. גם ללק בטרפן יכולת חדירה טובה לתוך פלטת הציפורן, אך היא פחותה מזו של לק לוסריל. תוצאות הטיפול הבלעדי בלק במצבים קלים של פטרת ציפורניים מניבים תוצאות טובות מאוד. במקרים קשים יותר ניתן לשלב גם טיפול סיסטמי".

פרופ' שמר מדגיש כי חשוב לטפל בפטרת הציפורניים גם אם לא מדובר במטרד אסתטי וגם במקרים שבהם הפטרייה לא גורמת לאי נוחות או לכאבים. בנוסף, גם לאחר שהושג ריפוי מלא של פטרת הציפורן רצוי להמשיך ולטפל בתכשיר אנטי- פטרייתי, זאת משום שקיימת שכיחות גבוהה מאוד של הישנות הפטרת, במיוחד באנשים שסבלו בעבר מהבעיה. "המלחמה נגד פטרת הציפורן עלולה להיות לא קלה, ולפטריות יש נטייה לשוב ולהופיע גם לאחר מיגורן, אבל חייבים להילחם בהן בכל דרך כדי למנוע החמרה ונזק משמעותי לציפורניים. לכן חשוב להמשיך ולטפל גם בחורף, בכדי למנוע מהפטרייה לחזור".

בואו לדבר על זה בפורום פטרת הציפורניים.