רזה, שזופה ולוהטת

מדובר בתגלית כימית במליארדי דולרים: תרופה לשיזוף עם כל תופעות הלוואי הנכונות.
לפני כמאה שנה, שיזוף נחשב לדבר רע, כי משמעותו היתה שעבדת בחוץ, כלומר לא היית עשיר. בשנות השבעים של המאה העשרים השיזוף התחיל לקבל משמעות של פעילות גופנית, חופשות טרופיות, ובטלה מתוקה בבגדים יפים בזמן שכל האחרים עובדים. השיזוף היה תרבותי, אמיד, ובריא. שיזוף כתוצאה מקרני UV היה גם, לרוע המזל, הסיבה המרכזית לעלייה המהירה במקרי סרטן העור והתקמטות מוקדמת של העור.
מכאן נובעת הדרישה משנות השמונים באוניברסיטת אריזונה לבדוק את הנושא מבפנים. למעשה השיזוף הוא אכן בריא. אנשים העובדים בחוץ ונמצאים בשמש מידי יום נמצאים בסיכון נמוך לסרטן העור. ואולם תהליך השיזוף עצמו מהווה סכנה. ככל שהשיזוף נרכש מהר יותר, הסכנה גוברת, כשמכוני שיזוף למיניהם הם המסוכנים ביותר. צוות רופאים שכלל את האנדוקרינולוג מק הדלי והדרמטולוג נורמן לוין מצאו הורמון סינתטי מרוכז אלפי מונים בהשוואה למעודדי השיזוף הטבעיים בגוף. ההורמון נקרא מלאנוטן, וייחסו לו תכונות של בטיחות ללא שמש, ויכולת לייפות ולצבוע את כל האנשים החיוורים בעולם.
אבל היתה זו רק ההתחלה: המולקולה מעוררת חמש מערכות כימיקלים בכל הגוף. יש לה יכולת אנטי דלקתית, וב 1996 נעשו ניסויים נוספים שהראו כי היא גם מעוררת מבחינה מינית. לא מדובר בהתעוררות פשוטה של מערכת הלב, כמו בויאגרה, אלא בפעולה ישירה על ההיפותלמוס, לוח הבקרה של המוח. אימפוטנציה היא בדרך כלל בעיה אורגנית מכנית, אבל כאן היה משהו שלכאורה יטפל בכל הנושאים הלא ברורים של קרירות מינית, או פשוט חוסר התלהבות. ובנוסך לכל אלה, המולקולה גם מפעילה קולטן מדכא תיאבון הנחשב לפופולרי בתרופות להפחתת משקל.

התרופות בעבר ענו לצורך, התרופות של היום מספקות רצונות
אפשר לקרוא לה תרופת ברבי: גלולה או תרסיס שיכולים להפוך אותך לרזה, שזוף, ללא כאבים, ומגורה מינית, וכל זאת ללא מאמץ. כמה הייתם מוכנים לשלם על תרופה כזו?
מלאנוטן מהווה הצצה לעולם התרופות הדמיוני, גלולות שמטפלות בבעיות חברתיות. בימים בהם השיזוף לא היה מבוקש, הביטויים "שמן", "מדוכא" "קרח" "אימפוטנט" נחשבו לשמות תואר. היום הם נתפסים כמחלות, ונלחמים בהן בתקציב העולה על 44 מליארד דולר בשנה בארצות הברית בלבד בהוצאות רפואיות ישירות בלבד. זאת בהשוואה ל 50 מליארד המוצאים על המלחמה בסרטן מידי שנה. הגנום האנושי המפוענח מאפשר פתרונות לתשוקות הסמויות ביותר שלנו, וסולל את הדרך לסוג אחר של תרופות. תרבות שמרנית ודתית יותר היתה אולי מבקשת "חסמי ספקות" או אמצעים לחיזוק הצד הרוחני. בתרבות המערבית האמריקאית, הדרישה היא ליופי, אושר ואשליה של עושר.
ביטוי מובהק לכך ניתן לראות בתרבות הגוף. אם חושבים על זה, בניית שרירים מחייבת עבודה קשה, אבל הלהוטים בכך בדרך כלל גם מעונינים לזרז את התהליך. לסטרואידים יש תופעות לוואי שליליות כמו סכנה לכבד והתנהגות אלימה. למרבה המזל, תעשיית התרופות ששה להצלה, ומייצרת חומר דמוי הורמון הגדילה אינסולין IGF-1. מדובר בחומר שנוכחותו בגוף יורדת באופן טבעי החל מגיל 30, והיעדרותו קשורה בתופעת הדלדלות הגוף בזקנה. זריקות של ההורמון ישירות לרקמת השריר מסייעות בגדילת השריר. ואולם השפעת הזריקה מתפוגגת במהירות יחסית, והשריר חוזר למסה הרגילה שלו.
כאן נכנסת ביו טכנולוגיה, שיכולה לחזק את החלבון וגם ליצור וירוסים מהונדסים שידאגו להכניס את החומר לשרירים, וימשיכו לייצר את החומר. חוקרים באוניברסיטת פנסילבניה כבר ייצרו "עכברי על" מעכברי מעבדה פשוטים. הזרקת הוירוסים לבני אדם תיעשה באופן איטי ומבוקר, אבל לא רחוק היום בו יגיע החלבון גם לרחוב.
אם מלאנוטן היא התרופה של ברבי, IGF-1 היא התרופה של קן, שישתמש בה כדי לחזק את שרירי החזה והבטן שברבי כל כך אוהבת, כל זאת בלי לבלות שעות רבות בחדר הכושר. למעשה, שתי התרופות פועלות במשותף כדי להפוך את קן וברבי ליפים יותר, ולאפשר להם לבלות יותר זמן האחד עם השני.
ומה עם אחותה הקטנה של ברבי, סקיפר? מסתבר שגם לסקיפר יש פתרון, ובגרשינג, בגרמניה, כבר פיתחו מולקולה מתאימה למזון המהיר.
קצות עצבים מיוחדים בגוף, ובעיקר בלשון, בלחיים ובחיך נועדו לבחון טמפרטורה ולהזהיר כאשר מגיעים למשטחים חמים או קרים מידי. הפה שלנו יודע את ההבדל בין קוביות קרח למרק לוהט. יחד עם זאת, עצבים הם מכונות כימיות, ויש כימיקלים שיכולים לרמות אותם. קפסאיצין, החומר הפעיל בפלפל "חריף" משום שהמולקולה שלו זהה בצורתה לקולטני החום, ומעוררת תגובה פיזיולוגית של הזעה והסמקה. מנטול, מהצד השני, החומר המזוקק במנטה, מעורר תחושת קור משום שהוא משכך כאב כמו שעושה קרח.
אבל למנטול ולקספיאצין יש טעמים ברורים, שניתן לזהות מיידית, גם בריכוזים זעירים. המולקולה הגרמנית המוכרת כסייקליק אלפא-קטו-אנמין היא עידן קרח מיניאטורי. היא קרירה למגע, בדומה למנטה, אבל מפיקה פי 35 עד 250 מתחושת הקרירות, ללא טעם או ריח אופייניים. כמויות גדולות של המולקולה ניתן להוסיף לכל דבר. כתוצאה מכך ייתכנו טעמים שונים שסקיפר יכולה להינות מהם, אבל ניתן גם לייצר מוצרים לטיפוח העור.
השטחיות מעולם לא הרגישה טוב יותר. כשאוכלוסיית ארצות הברית הופכת לאמידה יותר, הביטויים התרבותיים הופכים לקיצוניים ותחרותיים יותר. לתרופות יש תפקיד חשוב בהקצנה של אמריקה, מעלימים או מדגישים סטיגמות ומצבים.
בארץ עוץ ריבוי מקרי סרטן העור הופכים את סוגיית השיזוף לעניין בריאותי משמעותי, ומלאנוטן שנבדק היום על בני אדם צפוי לקבל אישור כבר בשנים הקרובות. כימיקלים אחרים נמצאים בסטטוס דומה. נוכל לראות אותם מתישהו בעשור הקרוב, ופיתוח השוק החוקי יארך מעט יותר.