החבר הטוב של האדם יכול להיות גם התרופה הטובה ביותר

בכלא הדממה, הילד לא הגיב לחלוטין במעון היום בו שהה. אחר כך נכנסו בקי אשטון והגולדן רטריבר שלה. כשהילדים האחרים התחילו ללטף את הכלב, הילד השותק נאבק להתקרב יותר. ידיו נשלחו קדימה, שפתיו התחילו לזוז. הילד לא רק אמר את המילה הראשונה בחייו, הוא צעק אותה "בן!"
דברה ביגס, מנהלת מעון יום בסן אנטוניו, טקסס, אומרת שהצוות ניצב המום. במקום בו בני אדם לא הצליחו, ותרופות לא הועילו, כלב בשם בן הצליח לעשות את פריצת הדרך. ניסים מסוג זה הופכים להיות יותר ויותר נפוצים כשמרפאים באמצעות חיות מגיעים לקו הראשון בבתי חולים, מרפאות ומרכזי שיקום.
בעבר, אנשים רבים לעגו לרעיון. מה כבר יכול לצאת מכלבים וחתולים בעולם הרפואה המתקדם? מחקרים וסטטיסטיקות התחילו לענות על השאלה הזו. למדנו שחיות יכולות להפחית מתחים ולהוריד לחץ דם. מצאנו שהשלכת צעצועים לפיידו מסייעת לשמירה על הכושר הגופני. גילינו שחיות מבצעות מטלות רבות על מנת לסייע לנכים, להקל על השיקום ולהיאבק בדיכאון. במקרים מסוימים, בעלי חיים גם הצליחו לחדור את המסך המעורפל המאפיין חולי אלצהיימר.
בהשראת הממצאים ייסדו מייקל מקולק, רופא, ולאו בוסטד, וטרינר, את חברת דלתא ב 1977. על פי מרילין אלקוק, מנהלת המטה הארצי, החברה פרצה את הדרך לשימוש בחיות כמסייעים רפואיים, וקידמה את הקשר בין בעלי חיים לבני אדם. היום דלתא היא המובילה בפעולות מעורבות חיות ובטיפולים בלוויית בעלי חיים. היום פועלים כ 6500 צוותים של בעלי חיים ובני אדם בכל ארצות הברית ובמדינות נוספות. חלק מבעלי החיים גזעיים, אבל לא מדובר בקבוצה אקסקלוסיבית.
למשל אוטר. כשדוטי האריסון גילתה אותו, הוא היה כלב רחוב שרץ אחרי פחיות בפח האשפה. היא הצילה אותו ושיקמה אותו. היום הוא מחכה בנימוס לליטופים במרכז הטיפולי בפרדקיסבורג, שם התושבים מכנים אותו "תרופה טובה".
"תושבים לאורך זמן פשוט מתעוררים לחיים כשמגיע בעל החיים" אומרת מליסה אנגלר מנהלת הפעילויות במקום. "הם לא יכולים להחזיק בחיות מחמד במרכז הטיפולי, כך שביקורי החיות ממלאים צורך של ממש. הם יכולים ללטף אותן, להבריש אותן ולהיזכר בכלבים שפעם היו להם. זו דרך טובה להביא חולים להיפתח."
דלתא היא לא הארגון היחיד המבקר במרפאות שכאלה. "כלבי מרפא" היא קבוצה גדולה עם יותר מ 11 אלף כלבים, 8500 אנשי צוות ומספר סניפים בטקסס, ויש גם כמה ארגונים ממשלתיים או של מוסדות הדת. מרבית הארגונים הללו מסתמכים על כלבים, בשונה מדלתא בה יש מגוון גדול יותר, הכולל חתולים, ארנבים, למות, סוסים, עיזים, חמורים, חזירים, ציפורים ועופות שונים ושרקנים.
מיס פיגי, השרקנית של טרי ווילסון היא חביבת המחלקה בבית החולים לילדים כריסטוס סנטה רוזה. קלואי, החתולה הפרסית-סיאמית של סוזן בות' מגיעה בסל משלה לבית האבות אינקרנטה. בות' מספרת שאחת הנשים בבית האבות אטומה לבני אדם, אך מושיטה יד בכל פעם שהחתולה מגיעה על מנת ללטף אותה.
קלואי יוצאת דופן. לא משנה מה קורה, היא מתמתחת ומגרגרת. זוהי כמובן תכונה חיונית לבעלי חיים במוסדות רפואיים. החיות לא יכולות לנהום על זרים ולהתחבא מתחת למיטה בכל פעם שמישהו מפיל את הצלחת או שמפעילים ציוד רפואי.
על מנת להיות מקצוענים, בעל החיים ובעליו צריכים לעבור אימונים. דלתא מעבירים קורס בן שמונה שעות, ולאחר מכן יש צורך באימונים עצמאיים.
"הבעלים והחיות צריכים לעבוד קשה על מנת להתאים למשימה" אומרת וירג'יניה בראדוק, נשיאת "Paws", ארגון הפועל בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת סן אנטוניו והכנסייה המתודיסטית. היא מבקרת בקביעות במחלקה האונקולוגית עם הכלבה שלה, ג'וזפין.
אחד הדברים הקשים ביותר בעת ההכשרה היא הרגעת החיה.
"כל אחד בטוח שהחיה שלו מושלמת" אומרת סינדי פייג', אחת המעריכות המוסמכות הבוחנת את המועמדים של דלתא. "כמובן שאם מדובר באימונים ולא בבעיית אישיות, החיה יכולה פשוט לנסות שוב".
זה מה שאוטר עשה. לאחר שסיגל לעצמו את הרגלי כלב הרחוב והפך לתוקפני, נכשל בהערכה הראשונה. האריסון לימדה אותו במשך שעות להשתנות, וההערכה השניה היתה מצויינת. ועדין לכלב יש עוד דרך ארוכה ללכת בה. הכלב הקודם של האריסון, אשלי, היה מטפל מוכשר והצליח פעם להעיר אדם מתרדמת.
"אשלי פשוט המשיך לנסות להרים את היד השמוטה עם האף שלו, עד שהגבר הגיב" אומרת האריסון. "אני חושבת שזה מה שמחזיק אותנו בעבודה הזו, הדברים המדהימים שאנחנו רואים עם בעלי החיים".