שמונה כוסות ליום - האמנם?

וולטין, מומחה כליות ומחבר שני ספרים נפוצים על כליות ומאזן מים, ביקש לאתר את המקור של התכתיב ולבחון את העדויות המדעיות העשויות לתמוך בו. הוא מפקפק בתקפות ההנחות שהובאו עד כה על ידי כתבי בריאות, תזונאים וגם רופאים. למעשה הוא מוצא ש"קשה להאמין שהאבולוציה השאירה אותנו עם מחסור תמידי במים שיש לפצות עליו כל הזמן בצריכה גבוהה של נוזלים".

חוק ה 8X8 נשמר בקפדנות. בכל מקום אנשים סוחבים אתם בקבוקי מים ולוגמים מהם כל הזמן. מקובל לשתות מים בכל מקום ובכל זמן. באחת האוניברסיטאות בקליפורניה חולק עלון שגם ממליץ לסטודנטים לקחת איתם בקבוק לכל מקום ולשתות גם במהלך השיעורים.

איך התחילה האובססיה? האם יש הוכחות מדעיות התומכות בהמלצה הזו? האם ההרגל עוזר לשמירה על הבריאות? הם ייתכן שהוא עשוי להזיק?
וולטין חושב שהרעיון התחיל כשמועצת המזון המליצה על "1 מ"ל מים על כל קלוריה של מזון", כלומר כשניים עד שניים וחצי ליטר ליום. למרות שבמשפט הבא מציינת המועצה ש"מרבית הכמות הזו מצוייה ממילא במזון", אולי לא הבחינו במשפט השני, כך שההמלצה זכתה לפרשנות נפוצה לגבי המלצה על מידת הצריכה של מים ליום.

הוא לא מצא מחקרים מדעיים התומכים בחוק ה 8X8. יתר על כן, מחקרים לגבי צריכת נוזלים במבוגרים בריאים בני שני המינים, מדגישים שכמויות גדולות אינן הכרחיות. המסקנות נתמכות במחקרים המראים שמשקאות המכילים קפאין כמו קפה, תה ומשקאות קלים מביאים לפעולה הפוכה ביחס לסך הכל היומי. הוא גם מצביע על כמות הניסויים המפורסמים המעידים על היכולת של הגוף האנושי לשמור על איזון מים תקין.

וולטין מדגיש שמסקנותיו מוגבלות למבוגרים בריאים במזג אוויר ממוזג, המנהלים אורח חיים רגוע בעיקר. בו בזמן הוא מדגיש שצריכה מוגברת של נוזלים, 8X8 ואף יותר מכך, מומלצת על מנת למנוע מחלות מסוימות כמו אבנים בכליות ומצבים מיוחדים אחרים. אבל למעט מקרים אלה, הוא מסכם שאנחנו שותים היום מספיק, ואולי גם יותר ממספיק.
למרות היעדר הוכחות חותכות, איפה הנזק בעצם? "עובדה היא שיש נזק פוטנציאלי במים" מסביר וולטין. גם עלייה מתונה בצריכת הנוזלים יכולה להביא לרעלת מים אם הכליות לא יכולות לעמוד בקצב ניקוי המים (מתן שתן). מקרים כאלה לא נדירים כל כך, והם הובילו לבלבול רגשי ואף למוות בקרב ספורטאים, בקרב בני נוער לאחר שצרכו אקסטזי ובחוליים רגילים.

וולטין מציין חסרונות נוספים: (1) חשיפה אפשרית למזהמים, במיוחד אם ממשיכים בכך לאורך שנים. (2) השתנה תכופה, מה שיכול להיות לא נוח ואף מביך. (3) מחיר כספי עבור אלה השותים מים מינרליים. (4) רגשות אשמה על כך שלא מולאה המכסה.

טענות שוולטין סותר כוללות:
·
תחושת הצמא מאוחרת מידי.

לעיתים קרובות נטען שעד שמרגישים צמא, למעשה כבר הגענו למצב של התייבשות. להיפך: צמא מתחיל כאשר ריכוז הדם (מדד מדוייק למצב של התייבשות) עלה בפחות משני אחוזים, ואילו מרבית המומחים מגדירים מצב של התייבשות כשהריכוז עלה בחמישה אחוזים לפחות.
·
שתן כהה משמעו התייבשות

בנפח ובצבע נורמלי של השתן ריכוז הדם נמצא בטווח הנורמלי, ואינו קרוב לערכים הנחשבים להתייבשות. מכאן, ההנחה ששתן כהה משקף התייבשות היא יותר היסטרית, ופחות אמינה.

האם יש תיעוד מדעי לכך שלא צריך לשתות לפי שיטת ה 8X8? יש הוכחות משכנעות מאוד אומר וולטין. ראשית הספרות המדעית הענפה על יעילות המערכת לוויסות אוסמוטי, השומרת על איזון המים על ידי הורמון אנטידיורטי ותחושת צימאון. שנית, מחקרים מפורסמים מראים שצריכת הנוזלים הממוצעת של אלפי בני אדם הנחשבים בריאים עומדת על פחות משני ליטר ליום. וולטין טוען שלאור העדויות הללו, עול ההוכחה נופל על אלה שטוענים שצריך לשתות יותר, מבלי שיסתמכו על הוכחות מדעיות.

לבסוף, הוכחות רבות מראות שלא כל הנוזלים צריכים להיות בצורת מים. ניסיונות מבוקרים הראו שמשקאות עם קפאין כן צריכים להיחשב לחלק מצריכת הנוזלים היומית. במידה פחותה יותר, ניתן לומר אותו דבר על משקאות אלכוהוליים מדוללים, כמו בירה, אם שותים ממנה מעט.
"אני לא מצאתי כל הוכחות מדעיות לכך שכל אחד חייב לשתות 'לפחות שמונה כוסות מים ביום'" אומר וולטין. כל זמן שיש הוכחות לכך שמחלות מסוימות ניתנות למניעה על ידי צריכה מוגברת של מים, הכמויות הנדרשות לא מגיעות לדרישת ה 8X8, וההמלצות יכולות להיות מוגבלות לאנשים הרגישים במיוחד למחלות הנדונות.