לנקות את הראש

"מחק" מולקולרי נמצא במוח, ומדענים מדווחים כי בלעדיו היה הזיכרון שלנו יכול לתפקד כמו מחשב בלי מקש מחיקה.
מדענים מתארים את הפעולות המורכבות של אנזים השכחה המכונה PP1, או protein phosphate 1 בשמו המלא. אם להערכתכם אין מה לזכור את השם, ייתכן שהדבר נובע מכך שיש לכם כמות גדולה של החומר.
מספר ניסויים שנערכו בעכברים שעברו שינויים במעבדה מראים שהמחק המוחי מהווה חלק מהמתח הבריא בין תהליך הלמידה והשכחה השומר על המעגלים הסינפטיים מפני רוויה בשלב מוקדם מידי בחיים, ועומס של מידע לא נחוץ.
אותן מגבלות זיכרון, אולי בעודף פעילות, ממלאות תפקיד במספר צורות של הידרדרות הזיכרון בגילאים מבוגרים. יש בכך להצביע על טיפולים מחזקי זיכרון כמומלצים, במידה שהמחקר יוכיח כיצד PP1 משתלב בתסמונות של אובדן זיכרון בבני אדם.
אליסינו דילבה, פרופסור לנוירו-מדע באוניברסיטת לוס אנג'לס אומר כי הניסויים העבירו את ההבנה המדעית של תהליך הלמידה צעד חשוב קדימה, אם כי עדין הרבה לא ידוע.
"אנחנו יודעים הרבה על המולקולות האחראיות על למידה וזיכרון" הוא אומר, "אבל זוהי הפעם הראשונה בה יש הוכחות של ממש לגבי מנגנון השכחה".
מצבים כמו אלצהיימר, שבץ ופגיעות טראומטיות במוח יכולים גם הם להביא למחיקת זיכרונות, אבל זה קורה בעיקר בעקבות מותם של מיליוני תאים במוח. המערכת הנוירו-כימית המתוארת במחקר הזה שונה מאוד, ומתוחכמת הרבה יותר.
למרות ששכחה כרונית יכולה להיות תסמין של מחלה, המחקר מראה שייתכן גם שמדובר בחלק בריא מהתפקוד הנפשי. אחד הדברים המובהרים במחקר, אומר סילבה, זה "שהשכחה לא מראה על כאוס. זהו תהליך מאורגן".
המסקנות טנטיביות משום שטרם נעשו ניסויים בבני אדם. למעשה, הקושי הוא לגבש דרך יישומית לערוך ניסויים על פעילות כימיקלים מסוימים במוח המסבירים מה עובר בראשנו כשאנחנו לומדים בעל פה מספר טלפון חדש או שוכחים מספר ישן.
ואולם מדענים אומרים שיש סיבות רבות לחשוד שהנוירו-ביולוגיה במכרסמים אינה שונה בהרבה מזו שלנו.
"יש תהליכים אקטיביים להיפטר ממידע" אומרת איזבל מנסוי, נוירו-ביולוגית במכון השוויצרי לטכנולוגיה בציריך, והמחברת הראשית של המחקר.
הממצאים מדגישים את אחת התובנות הבסיסיות הנובעות מההצפה האחרונה בתחום מחקר המוח: תפקוד בריא ויעיל, כמו זה של כל מערכות הגוף כמעט, הוא פונקציה של שמירת כוחות מנוגדים במצב של מתח בריא, מצב המוכר גם כהומאוסטזיס.
במקרה הזה, המוח מתוכנת מראש לשמור על איזון בין שמירת המידע ומחיקתו. למרות שנראה כאילו היה מומלץ למזער את החלק השני של הפעולה, חוסר יכולת לשכוח יכולה להיות מגבלה חמורה, כפי שהודגם בסרט הפופולרי "איש הגשם". בסרט דסטין הופמן מתואר כאדם עם savant syndrome המתמודד עם אוטיזם קשה.
ד"ר דרולד טרפרט, רופא מוויסקונסין שהיה היועץ הרפואי לסרט, אומר כי הוא תמיד חשד שיש כאלה הסובלים מהתסמונת שהם בעלי יכולת זיכרון מושלם, אך שיש לראות אותם "לא כבעלי יכולת מדהימה לזכור, אלא כסובלים מחוסר היכולת לשכוח".
הסוגיה האם מחסור ב PP1 יכול להסביר את הבעיה, עדין לא נפתרה. ואולם מדענים אומרים כי קיים ספק קל בלבד לגבי העובדה שהמוח זקוק ליכולת על מנת להבחין בין מה שראוי לזכור לבין כל השאר.
מנסוי ועמיתיה מנסים לבדוק את הבסיס המולקולרי לכך שזיכרון נוטה לאבד מאמינותו, ולבסוף נעלם. שאלה נוספת היא מדוע "דחיסה" אינה מהווה דרך יעילה ללמוד, בהשוואה ללימוד המחולק למשכים קצרים עם הפסקות ביניהם.
הוכחות מוקדמות מראות שהגן המסמן את האנזים PP1 היה קשור לנושא בשילוב עם מולקולות מפתח אחרות. החוקרים גידלו זן של עכברים המייצרים חסם נוירו-כימי ל PP1, על מנת לבלום את פעולת האנזים.
העכברים שאצלם הוגבל ה PP1 וקבוצת הביקורת הוכנסו למספר ניסויי למידה, ומצאו את דרכם דרך מים עכורים למשטח מורם, למשל, על מנת לקבוע כיצד פועלות המולקולות האקטיביות.
התוצאות הראו שה PP1 קובע את יעילות תהליך הלמידה והזיכרון על ידי הגבלת הרכישה ובהעדפת הפחתת הזיכרון.
הגבלת ה PP1 הביאה להארכת הזיכרון לאחר הלמידה, והעכברים שעברו שינוי גנטי הצליחו לשמר את המידע לאורך זמן ועד לגיל מבוגר, בעוד עכברים רגילים שכחו עד מהרה את מה שלמדו.
הממצאים מדגישים את החשיבות הפיזיולוגית של PP1 כמגביל למידה וזיכרון, וכמתווך אפשרי להידרדרות הקוגניטיבית במהלך ההתבגרות.