גיל מעבר של גברים: מיתוס

חואן פונס דה לאון לא מצא את מעין הנעורים, אבל כנראה שמצא משהו בעולם החדש. הוא מת בשנת 1521 בגיל 61, מבוגר יותר ב 20 שנה מממוצע תוחלת החיים בספרד באותם ימים, וגם זאת רק לאחר שחץ אינדיאני מצא אותו.
אטלנטן בוב מל, 78, עבר את ממוצע תוחלת החיים של גברים העומד על 74. ואולם שלא כמו מגלה הארצות הספרדי, הוא משוכנע שמצא דרך להחזיר את השעון אחרונית, באמצעות מדבקות טסטוסטרון שהוא מקבל במכון הבריאות בבית החולים האוניברסיטאי באמורי.
ההורמון הזכרי, הוא אומר, מחדד את המוח, מחזק את השרירים, מיישר את ההליכה ומעיר את הליבידו.
"לפעמים אני מרגיש כאילו שאני בן 21" אומר מל, טייס קרב במלחמת העולם השניה. "אני בן 78, אבל הרופא אומר שצפיפות העצמות שלי מקבילה לזו של אדם בן 30".
הטיפול החדשני למדי נמצא בליבו של דיון בסוגיה אם גברים עובדים שינויים בדומה לגיל המעבר אצל נשים. בעוד מספר מומחי בריאות טוענים שגיל המעבר אצל גברים הוא מיתוס, או אפילו מונח המקודם על ידי חברות תרופות ועסקים מסחריים אחרים שיש להם עניין בדבר, אחרים מתעקשים שגם גברים חווים את מעבר אמצע החיים, בדומה לנשים. רופאים לעיתים מייחסים את גיל המעבר לחוסר בטסטוסטרון (andropause או hypogonadism).
ד"ר פרנסס הייס מבית החולים הכללי בבוסטון הוא אחד המומחים הרבים הטוענים שאין הוכחות ממשיות לכך שאנדרופאוז הוא משהו אחר פרט להזדקנות רגילה.
"יש היום נטייה לתת טסטוסטרון לא רק לגברים הסובלים מרמה נמוכה, אלא גם כאשר הרמות נמצאות בחלק הנמוך של הערכים הנורמליים" אומר הייס. "אנחנו נכנסים כאן לאותם סיכונים אליהם נכנסנו עם הנשים".
הייס מתייחס להפסקת המחקר הארצי שנעשה לגבי טיפול החלפת הורמונים בנשים, מחקר שהופסק לאחר שנקבע שהטיפול מסב יותר נזק מתועלת. ההצהרה הגיעה חודש בלבד לאחר שארגון הבריאות הארצי (NIH) ביטל בשקט מחקר בן שש שנים על טיפול החלפת הורמונים בטסטוסטרון, בטענה שהטיפול עלול להיות מזיק.
ד"ר ג'ון הוברמן, מדען באוניברסיטת טקסס ומחבר הספר "מנועים בני תמותה" אומר שרופאים לעיתים להוטים מידי לתת טיפולים המבוססים על מחקר לא מספיק.
"אחד הדברים שקורים, במיוחד כשבוחנים טיפולים שנעים משרלטנות לטווח רחב יותר, זה שיש אנקדוטות של הצלחה" אומר הוברמן. "השאלה היא, 'מהיכן מגיעות כל הרפואות לכאורה האלה? איזה כוח של סוגסטיה פועל מאחוריהן'"?
מל השתתף במחקר שכלל 40 גברים בגילאי 64 עד 88, שנועד לקבוע אם טיפולי טסטוסטרון יכולים להפחית את מספר בעיות הבריאות הקשורות להזדקנות.
הוא ומרבית המשתתפים במחקר כל כך התלהבו מהתוצאות, שהמשיכו לקבל טסטוסטרון גם לאחר תום המחקר, משום שלדבריהם כך הם מרגישים צעירים יותר.
מאז שהמחקר הסתיים לפני שנתיים, אחד המשתתפים נפטר. זהו מספר נמוך בהרבה מהשישה הצפויים בקבוצת מחקר בהיקף ובטווח הגילאים כפי שהיתה במחקר, כך מסכמים ד"ר מייקל אוגריידי וד"ר ג'ויס טנובר.
"בחנו טיפולים שיוכלו להפוך את אובדן השרירים התלוי בהזדקנות, שורש הרע לנכות ורגישות" מסביר אוגריידי. "טסטוסטרון אינו מעיין הנעורים, אבל הוא בהחלט מהווה צעד בכיוון הנכון. זה ברור. ברור מאוד שקיים מצב של אנדרופאוז בגברים צעירים ומבוגרים".
טנובר אומרת שגברים מפיקים פחות טסטוסטרון בשנות החמישים לחייהם, ואף קודם, וכי רמת ההורמון ממשיכה לרדת. ואולם היא סולדת מהמילה אנדרופאוז משום שהיא מרמזת לכך שיש דמיון בין גיל המעבר בנשים לגברים, ולדבריה הם שונים לחלוטין.
אנדורפאוז, כמו מנפאוז בנשים, יכול להשפיע על הדרך בה גברים מרגישים בקשר לגילם. שני המצבים נוצרים לפחות חלקית משינויים בהורמוני המין המתלווים להזדקנות. ואולם שלא כמו המנפאוז הנשי, אנדרופאוז אינו קשור כלל וכלל לפריון.
התסמינים בקרב גברים שרמות הטסטוסטרון שלהם יורדות נמוך מידי יכולים לכלול עייפות, רגזנות, הפרעות בשינה, דיכאון וחוסר אנרגיה, ירידה ביכולת הגופנית ובחשק המיני. אלה נשמעים כמו תלונות רבות של גברים בגיל העמידה ומעלה, ויש חלוקה ברורה בין מומחים לגבי הסוגיה אם יש בכלל מה לטפל בבעיות מהסוג הזה.
אף אחד לא יודע כמה גברים סובלים מירידה חמורה ברמת הטסטוסטרון, אבל ההערכות הן כי רק אחוז מזערי מהם מטופלים.
התומכים בגישת גיל המעבר אצל גברים אומרים כי כחמישה מליון מ 55.6 מליון הגברים מעל גיל 40 בארצות הברית סובלים מכך, אבל ככל הנראה מדובר בהערכה נמוכה. בשנה שעברה כ 1.5 מליון מרשמים ניתנו לטסטוסטרון ותרופות נלוות, כולל סוג אחד של ג'ל ושני סוגים של מדבקות.
רופאים רבים מוטרדים מכך שמספר הגברים המקבלים טסטוסטרון על ידי זריקות, מדבקות או משחות, עולה מהר מידי.
"הכלים שלנו למדוד זאת אינם טובים מספיק" אומר ד"ר לארי ליפשולץ, מרצה לאורולוגיה בבית הספר לרפואה ביילור ביוסטון. "אנדרופאוז אכן קיים, אנחנו יודעים זאת. אבל האם אנחנו לא יודעים מספיק על מנת לרשום תרופות ללא מחקרים אמינים וטובים?"
יתר על כן, הוא אומר, רופאים לא אמורים לאבחן חולים על פי תסמינים בלבד, אלא על ידי בדיקות דם שיכולות לקבוע אם רמות הטסטוסטרון באמת נמוכות.
לדבריו 13% מהגברים בגילאי 40-60 סובלים מרמות טסטוסטרון נמוכות מהנורמה, והמספר עולה ב 22% בגברים בגילאים 60-80, וב 35% מעל לגיל 80.
ליפושלץ אומר שמרבית הגברים מעל לגיל 50 יחוו בשלב זה או אחר חלק מהתסמינים, כולל ירידה בחשק המיני וחוסר אנרגיה או סיבולת גופנית. "אבל חשוב להבין שרק אם התסמינים האלה משמעותיים יש סבירות שהם נובעים ממחסור בטסטוסטרון" הוא אומר. "כאשר הם משמעותיים, זה עובד, ויכול לשפר את הליבידו, רמת האנרגיה והזיכרון."
היות שרמות טסטוסטרון בגברים משתנות אפילו במשך היום, קשה לאבחן אנדרופאוז, או כפי שטנובר מעדיפה לכנות זאת, היפוגונדיזם. כמו כן פעילות גופנית יכולה להוריד את רמת הטסטוסטרון, וכך גם מתח.
"אנחנו צריכים מחקרים נוספים" אומרת טנובר. "צריך מחקרים רחבים יותר. אין כל אינדיקציה (ממחקרים קטנים) אם אנחנו מחמירים את בעיית הלב" בגברים שמקבלים טסטוסטרון.
"מרבית הגברים לא יצטרכו טסטוסטרון לעולם, לא משנה כמה הם מזדקנים" אומר ד"ר אברהם מורגןטאלר, ראש מחלקת בריאות הגבר בבוסטון. "יש הרבה גברים שיש להם קמות טסטוסטרון נמוכות, אבל לא סובלים מהתסמינים. אף אחד לא הולך למות מרמת טסטוסטרון נמוכה מידי".
ד"ר טד אפרלי מהאקדמיה האמריקאית לרפואת המשפחה מוטרד מכך שעד שלא יוודע יותר, הדלת פתוחה לשרלטנים. "אתה יכול לקבל טסטוסטרון בצורות מסוימות גם בחנויות טבע, כנראה גם באינטרנט, סטרואידים אנבוליים כמו שספורטאים לוקחים, שהם בעצם תוצרים של טסטוסטרון" הוא אומר.
הפסיכולוג דבס מאוניברסיטת ג'ורגי'ה מנהל מחקר שמטרתו לקבוע אם הסיבה שטסטוסטרון עובד עבור גברים מסויימים אינה קשורה לעובדה השפוטה שהם מעונינים בכך. "יש השפעת פלסיבו גדולה, שיכולה להסביר חלק גדול מהדיווחים המזהירים על הצלחות" אומר דבס.
ואולם מל אומר שההשפעה אמיתית. הוא משתמש במדבקות טסטוסטרון מזה שנתיים, ואין בכוונתו להפסיק.
"למה לי? אני רואה עלייה משמעותית באנרגיה, יש לי מראה צעיר יותר, ואני מרגיש רענן הרבה יותר מקודם. אני מרגיש מצויין".