הרפס גניטלי: אבחון, סיבוכים וטיפול

הגורם להרפס גניטלי הוא וירוס ממשפחת ההרפס סימפלקס (Herpes Simplex HSV). לווירוס זה קיימים שני סוגים: Type I , שבדרך כלל גורם לפריחה (שלפוחיות) באזור השפתיים (מעל החגורה); ו-Type II שבעבר נחשב לאחראי לנגעים שלפוחיתיים באזור דרכי המין (מתחת לחגורה).

כיום ניתן, בשיטות מעבדה מתקדמות, להבדיל בין הסוגים; אך בפרקטיקה היומיומית, הדבר חסר משמעות, מכיוון שהסימפטומים הנגרמים משני הזנים דומים וכן עם השנים, חל שינוי - והזנים אינם בלעדיים למקום ההדבקה שצוין לעיל; בנוסף, הטיפול זהה - ולכן החשיבות עבור הקלינאי, בהבדלה בין הזנים הפכה משנית בחשיבותה.

כיצד נדבקים בווירוס?

הווירוס חודר לגוף דרך סדקים קטנים בעור או ברקמות ריריות. הדרך הנפוצה ביותר להדבקה בהרפס גניטלי היא מגע מיני, לרבות מגע מיני אוראלי. לעיתים קרובות, האדם שנדבק בווירוס איננו חש בכך, בזמן ההדבקה; ובמרבית המקרים, רבים מנשאי הווירוס כלל אינם מודעים לכך. חלק מהאנשים שנדבקו לא יפתחו אף פעם נגעים; וחלקם יפתחו את הנגעים הראשונים מספר ימים לאחר המגע המדבק. זמן הדגירה נע בין 3 ימים ל 14 ימים.

כיצד מזהים הרפס גניטלי?

הנגעים של ההרפס באיברי המין די דומים לפצעוני ה"חום" או ההרפס, שהרבה מאתנו חווים בשפתיים. אצל נשים, הפצעים עלולים להופיע באזור הנרתיק, באזור החיצוני של איברי המין, בישבן, בפי הטבעת או בצוואר הרחם. אצל גברים, הפצעים יכולים להופיע על הפין, האשכים, הישבן, פי הטבעת, הירך או בתוך השופכה (צינור המחבר בין שלפוחית השתן לקצה הפין).

נגעי ההרפס הגניטאלי אצל גברים הם שלפוחיות כואבות או כיבים שטחים על איבר המין. אצל נשים, הנגעים (שלפוחיות) עלולים להיות חבויים בתוך הפות - ולהתבטא כצריבה עזה במתן שתן וכאב באזור המעורב, עם או בלי חום; והגדלת בלוטות לימפה באזור. לעיתים, מופיעים הנגעים על הירכיים או העכוזים.

לאחר 7 עד 10 ימים, גם ללא טיפול, הנגעים מתייבשים. צילום: שאטרסטוק

מה קורה אם הווירוס אינו מטופל?

לאחר 7 עד 10 ימים, גם ללא טיפול, הנגעים מתייבשים, מתכסים גלד - ונרפאים. מכיוון שווירוסים אלה הם בעלי יכולת להישאר רדומים ברקמות עצביות בגוף, תיתכן חזרה של הווירוס מהעצב, לעור הסמוך לו - ויופיעו התקפים של ההרפס, אחת למספר חודשים או שנים. לרוב, ההתקפים החוזרים פחות קשים מההתקף הראשון.

מדוע מתרחשים, לעיתים, התקפים חוזרים של הווירוס?

הטריגר להופעת התקף חוזר איננו תמיד ברור; לעיתים נמצא קשר לחולשה במערכת החיסון (כמו במצב לאחר מחלה זיהומית או שפעת), לאחר ניתוח באזור, התפרצות סביב המחזור החודשי (אצל נשים), טראומה מכנית לעור באזור ועוד.

כיצד נשמרים מפני הידבקות בווירוס?

למרות הטיפול האנטי ויראלי הקיים, אשר נותן הקלה מהירה בסימפטומים ומדכא את התפרצות הווירוס, לא ניתן לרפא או להכחיד לגמרי את הווירוס. ישנם מצבים בהם הווירוס מופרש מהרקמות הפנימיות אל העור, גם ללא הימצאות כל סימפטום, אך לאדם שטרם נדבק, מצב זה מהווה אפשרות להדבקה ראשונה. לאור זאת, המניעה הטובה ביותר היא שימוש בקונדום בעת יחסי מין. רוב הסיכויים להדבקה הם במצב בו יש נגעים של הרפס פעילים בפה או באיברי המין. יש להימנע ממגע מיני, בכל מקרה, תוך כדי ההתקף - ולחכות כשבוע לאחר חלוף ההתקף. בכל מקרה, מומלץ לאנשים הלוקים בהרפס להשתמש בקונדום.

במספר מאמרים רפואיים, שפורסמו בשנה האחרונה, מדווחים כי נמצאה יעילות במניעת הדבקה בהרפס גניטלי, בעזרת שימוש בתרופה טנופוביר בצורת ג'ל, ע"י מריחת הג'ל מספר שעות טרם קיום יחסי המין.

מהו הטיפול הניתן להרפס גניטלי?

הטיפול כולל תרופה כגון אציקלוביר (זובירקס) או ולציקלוביר (ולטרקס), במתן פומי למשך כ-5 ימים. התרופות יעילות יותר, כאשר מתחילים ליטול אותן ביומיים הראשונים לתחילת ההתקף, או כאשר יש סימנים מקדימים לווירוס, כגון כאב או צריבה המופיעים מספר שעות לפני הפריחה.

כאשר המטופל סובל מיותר משישה התקפים בשנה, ניתן לשקול טיפול מונע באחת מן התרופות הנ"ל, במינון מופחת מהמינון הטיפולי, למניעת התקפים חוזרים. ברוב המקרים, אדם שנושא סוג מסוים של הרפס, לא יידבק שוב באותו הסוג. מקובל לחשוב כי וירוס הרפס Type I באזור הגניטאלי, נוטה לחזור פחות מאשר וירוס Type IIוכן גורם למחלה קלה יותר.

כיצד מאבחנים את הווירוס?

אבחון של הדבקה בהרפס נעשה ע"י רופא העור או רופא הנשים, בהתאם לסיפור הקליני והמראה האופייני של הפריחה. אם קיים ספק, ניתן לקחת משטח מנוזל השלפוחית ולאבחן את נוכחות הווירוס במשטח או בתרבית. כיום יש שיטה שנקראת PCR, בעזרתה ניתן אף לאבחן את הסוג המדויק של הווירוס, ברגישות גבוהה.

לרוב, בדיקות דם אינן יעילות באבחון הרפס בשלב החריף, מכיוון שהן מגלות אם לאדם היה את הווירוס בעבר - ובהתאמה אם יש לו נוגדנים מסוג IgG. כאשר מוצאים בזמן התקף נוגדנים לווירוס ההרפס Type II מסוג IgM, ניתן לשער בסבירות גבוהה את קיום הווירוס. בדיקה חוזרת, בחלוף הפריחה, אשר תדגים כי רמת הנוגדנים ירדה, גם היא יכולה להוות רמז לכך שהיה זיהום כזה.

מהם סיבוכי המחלה?

לרוב הרפס גניטלי אינו גורם לסיבוכים בלתי הפיכים חמורים, מלבד הפצעים, בקרב מבוגרים בריאים. עם זאת, הסיבוכים שעלולים להופיע הם:

התפתחות מחלות אחרות, שמועברות במגע מיני: אנשים הלוקים בהרפס של איברי המין, נמצאים בסיכון גבוה יותר, להעביר מחלות או לחלות במחלות אחרות, המועברות דרך מגע מיני, כולל איידס.

בצקת - לעיתים הזיהום נרחב ומלווה בבצקת באזור, עד כדי מצב של אצירת שתן.

אישה הרה - במקרים שמדובר באישה הרה, עם התלקחות ההרפס סביב הלידה, עוברים ללידה קיסרית, כדי למנוע את הדבקת הילוד במעבר בתעלת הלידה. ההרפס עלול לעבור לילוד בזמן הלידה ולגרום לו למחלה קשה - וסיכון גדול. חשוב מאוד לדווח, בכל מקרה, לרופא הנשים, במקרים בהם האישה סובלת מהרפס גניטלי.

ד"ר שרון באום היא סגנית מנהל מחלקת עור בבית החולים שיבא, תל השומר.

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors.