שושנת יריחו: ההתפשטות תיבלם?

עלייה מדאיגה בשיעור מקרי מחלת הלישמיאזיס העורית הידועה כ"שושנת יריחו" בשני העשורים האחרונים והיא החלה להופיע באזורים בהם לא היתה ידועה לפני כן. מנייר עמדה שפרסם אתמול (ב') משרד הבריאות מסתבר כי שיעורי היארעות המחלה בישראל לכל ל-100 אלף תושבים עלו מ-1.3 בשנת 2003, ל-4.5 בשנת 2012.

בנייר העמדה של משרד הבריאות, הונחו הרופאים כיצד לאבחן את המחלה. האבחון נעשה בדרך כלל באמצעות לקיחת דגימות מאזור הפצע ושליחתן למעבדה, שם מבודדים את הטפיל בתרבית, במיקרוסקופ או באמצעות בדיקת PCR לשם זיהוי ה-D.N.A של הטפיל.

נגעים עוריים מוגלתיים כואבים וקשים לריפוי

המחלה, שביטויה הקליני הוא נגעים מוגלתיים וכואבים הפוגעים במראה החיצוני, גורמת לתגובה קשה של החולים.
בארץ מוכרים שני מינים של טפילי לישמניה הגורמים ללישמניאזיס עורי. מעגלי ההעברה של שני המינים הם נפרדים, ונבדלים הן במיני חיות המאגר, הן במיני זבוב החול המעבירים והן באופי התחלואה. הטפיל מסוג L.tropica הגורם למחלה, שוכן בעיקר באזור הכנרת, ביהודה ושומרון ובגליל.

הטפיל השני הגורם למחלה, L.major, קיים בבקעת בית שאן, בנגב המערבי, בהר הנגב ובערבה. המחלה קשה מאוד לטיפול, ולא פעם נדרש אשפוז לצורך קבלת עירוי לווריד.

התפשטות המחלה כתוצאה מהפיתוח הסביבתי

העלייה בהיקף התחלואה וההתפשטות של הלישמניאזיס העורית למקומות חדשים היא תופעה כלל עולמית. התפשטות המחלה נגרמת, ככל הנראה, כתוצאה משינויים במערכות אקולוגיות המשתנות כחלק מפיתוח, שינויים דמוגרפיים ושינויים בשימושי קרקע שגרמו ליצירת תנאי מחייה מטיבים ולבתי גידול מלאכותיים רבים לזבובי חול ולחיות המעבירות את טפיל הלישמניה.

למרות מאמצים רבים של אנשי מקצוע, אנשי מחקר ואנשי שטח בארצות רבות, וחרף המשאבים הכספיים הגדולים המושקעים בנושא בקנה מידה עולמי, לא קיים בעולם פתרון שורש למניעת מחלה זו או לצמצום התפשטותה.

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.