עיניים בגב הפה

למוח לא משנה מאיפה מגיע המידע. אז למה לא לשים מצלמה על הלשון?
לא צריך לקפוץ מהכיסא. המשפט הזה מוכר לכל טייס בבית ספר לטיסה. הכוונה היא להתעלם מכוחות המשיכה הפועלים כנגד הישבן, ולשמור את העיניים על המכשירים. אם לא עושים זאת, והמטוס נכנס להזדקרות או לולאה, יש סיכוי לחשוב שלמטה הוא למעלה.
אולם ככל שטכנולוגית התעופה מתפתחת, תא הטייס מתמלא במכשירים חדשים, העולים על יכולתו של הטייס לקלוט את הכל במבט אחד. למרבה המזל, עיניים הן לא הדרך היחידה כדי לראות. טייסים יכולים היום לחוש כלי תחבורה אחרים על ידי טפיחה קלה על הכתף. ובקרוב גם יוכלו להנחית הליקופטר בעיצומה של סערת אבק באמצעות דימוי אינפרא-אדום שיזמזם בעדינות על הלשון.
למעשה, המידע החזותי לא חייב להגיע דרך העיניים על מנת שיגיע למוח. אברי החישה שלנו הם מנגנוני פלט, יציאות USB רטובות. הנחת היסוד, המוכרת גם כגמישות, היא שהמוח לא יכול לעכל מידע חדש על ידי תכנות עצמי מחודש. הוא נמצא צעד אחד מאחור בכל הנוגע לצבירת מידע חושי והחלפתו. מכשירים חדשים מרחיבים את תפיסת הטייס את החלל, מאפשרים מידע חזותי לעוורים, משפרים איזון לאנשים שמערכת שיווי המשקל שלהם כשלה, ואפילו משחזרים איברים. "מוט עצבי הוא מוט עצבי" אומר פול באך-אי-ריטה, מרצה לשיקום רפואי והנדסה ביו רפואית באוניברסיטת וויסקונסין. "למוח ממש לא אכפת מהיכן מגיע המידע".

לראות בפעם הראשונה, לטוס עיוור, להינות ממין מצוין
באך-אי-ריטה ערך ניסויים בגמישות המוח מאז שנות השישים במאה ה 20, אבל רק בשנים האחרונות הגיעה החומרה למידות קטנות מספיק כך שאפשר יהיה ליצור מכשירים שיוכלו לקלוט מידע חושי. הטכנולוגיה האחרונה שפיתח שולחת מידע חזותי באמצעות הלשון, המלאה בעצבים ומכוסה ברוק המשמש כמוליך. מצלמת וידאו שנחבשת על המצח שולחת תמונות למחשב נישא, המחשב מעבד את התמונה ל 144 פיקסלים. האות הזה נשלח לקופסה אפורה שנקראת יחידת תצוגה טקטילית, ההופכת את התמונה לזרמים חשמליים. הזרם מגיע למטריצת אלקטרודות שמעביר את התמונה ללשון. בניסויי מעבדה המערכת איפשרה לעיוורים לזהות אותיות, לתפוס כדורים מתגלגלים, ולראות נרות מרצדים בפעם הראשונה.
ואולם מערכת חושית חלופית לא חייבת להיות חלופית בלבד. חוקרים במעבדת המחקר הרפואית של הצי והמוסד לתובנה מלאכותית השתמשו ברעיונות של באך-אי-ריטה על מנת לדחוס למוחו של טייס מודעות מרחבית הדומה לראייה. במקום אלקטרודות על הלשון, המערכת למודעות למצב טקטילי (TSAT) משתמשת בחליפת טיסה הכוללת לא פחות מ 96 טרנסדיוסרים: ויברטורים זעירים הדומים לאלה המצויים במכשירי טלפון סלולאריים. ה TSAS גורמת לטייסים לסמוך פחות על מראה עיניים. "העומס החזותי היה כבר כל כך כבד, עד כדי כך שראינו עלייה בטעויות אנוש" אומר אניל ראג', שעומד בראש הפרוייקט באוניברסיטת מערב פלורידה. היום טייסים יכולים לקרוא את המיקום שלהם על ידי זמזום בגוף. אם המטוס נוטה שמאלה, הם מרגישים מכה משמאל. אם המטוס עושה סיבוב של 180 מעלות, התחושה תנוע מצד אחד של הגוף לצד השני. בדרך כלל נדרשים חודשים של אימונים לפני שהטייסים יכולים לראות את האלטימטר, מחווני הגובה, והמצפנים, ולהבין את המיקום של המטוס במרחב. עם TSAS זה לוקח בדיוק 10 דקות.
באך-אי-ריטה מתאים את המערכת לנפגעי שבץ ואחרים שאיבדו את תחושת האיזון. הוא גם עובד על קונדום מלא תחושה, שתיאורטית יעביר את הגירוי המיני ללשון (מרבית הגברים שאיבדו את התחושה מתחת למותניים עדין חווים זקפה). מימון נוסף יכול להביא את המערכת למצב אלחוטי שניתן יהיה להתאים לתקרת הפה. שחקני וידאו יקבלו חוש שישי. לוחמי הצי המתלוננים כי משקפיים לראיית לילה מפריעים ליכולת הטבעית להתרגל לחשיכה יוכלו לסרוק את החופים החשוכים באמצעות בלוטות הטעם. טייסים ירעדו כל הדרך הביתה, והעיוורים יראו.