הידרדניטיס: מחלה עור אינטימית

הידרדניטיס סופורטיבה (Hidradenitis suppurativa) היא מחלת עור כרונית, שביטויה הקליני העיקרי הוא הופעתן של מורסות חוזרות ונשנות, באותם אזורי הגוף בהם יש ריבוי של בלוטות זיעה מהסוג האפוקריני (Apocrine). בלוטות אלה קיימות בבית השחי, במפשעות, באיבר המין, בעכוזים ובפי הטבעת; וכן באזורי השדיים והפטמות.

מדובר בנגעים דלקתיים עמוקים וכואבים, דוגמת מורסה במפשעה. המחלה מופיעה רק לאחר גיל ההתבגרות, בקרב בנים ובנות - והתפרצותה קשורה לפעילות של בלוטות הזיעה האפוקריניות, כפי שיפורט בהמשך. המחלה נוטה להיות כרונית ונמשכת עם הפוגות בין ההתפרצויות - ויכולה להיות בעלת השפעה שלילית על איכות החיים. שכיחותה מגיעה לשיא בעשור השלישי של החיים -ועלולה להתמיד עד לגיל זקנה. המחלה שכיחה למדי - כ-1% מכלל האוכלוסייה.

בלוטות הזיעה האפוקריניות הן בלוטות ייחודיות, ה"יושבות" עמוק בשכבות העור העמוקות ביותר של העור, בעלות מבנה מפוצל ומפותל. הבלוטות מפרישות את הזיעה דרך צינורית שנפתחת לתוך זקיקי השערות - וזאת בניגוד לסוג השני של בלוטות הזיעה, הבלוטות האקרניות (Eccrine), שמפוזרות על פני כל שטח הגוף - ואשר נפתחות ומפרישות זיעה, ישירות אל שטח פני העור החיצוני. הבלוטות האפוקריניות מתחילות לפעול רק אחרי גיל ההתבגרות, ההפרשות שלהן בעלות ריח חריף - והן מכילות חומרים הורמונליים מסוימים.

למעשה, הזיעה האפוקרינית, מהרגע בו היא יוצאת מפתח הבלוטה, היא מחוסרת ריח - אך הריח נוצר כתוצאה מפעילותם של חיידקים מסוימים על הזיעה. אותם החיידקים מפרקים חומרים כימיים הורמונליים, הנמצאים בתוך הזיעה - וכך נוצר אותו ריח חריף אופייני.

מהם הגורמים למחלה?

ידועים מספר גורמי סיכון למחלה - והעיקריים שבהם: השמנה (שאף מחמירה את הסבל של הסובל מהמחלה), עישון וכן נטייה משפחתית תורשתית (לפחות בחלק מן המקרים). מנגנון התפתחות המחלה אינו ברור דיו. מה שברור הוא שמעורבים גורמים גנטיים וגורמים אנטי-הורמונליים. בתקופות אנטי הורמונליות מסוימות, צפויה הפוגה מהמחלה.

מהם הסימפטומים של המחלה?

בקרב גברים, המחלה שכיחה יותר בעכוז ובפי הטבעת, ואילו בקרב נשים - בבתי השחי, במפשעות ובאיבר המין.

בראש ובראשונה, מופיעות מורסות אדומות וכואבות; אך לעתים, מופיעים בנוסף "ראשים" שחורים, קומודונים (comedones), דוגמת אלה שרואים באקנה; תופעות של פוליגוליטליס (דלקת עם ראש מוגלה סביב פתח זקיף השערה); או פיסטולות (פתחים שמפרישים מוגלה) ו/או אף צלקות.

בביופסיה של הנגעים, מוצאים תמיד סתימה של פתחי זקיקי השערות באזורים הנגועים, המלווים כמעט תמיד בדלקת זיהומית של זקיקי השערות, בנוסף לדלקת הזיהומית של בלוטות הזיעה האפוקריניות. בנוסף לנמק ולהרס של אותן הבלוטות - כמעט תמיד מופיע זיהום משני, על ידי חיידקים שונים, בדרך כלל סטפילוקוקוס, סטרפטוקוקים ואשריכיה קולי.

מהן דרכי הטיפול?

הטיפול במחלה אינו אחיד - והוא תלוי בסוג הנגעים המורפולוגיים, במשך המחלה, בדרגת חומרתה ובגודל השטחים הנגועים. יש להתאים את הטיפול ו"לתפור" אותו על פי הצרכים ובהתאם למצבו של כל חולה וחולה. במקרים קלים, אפשר להסתפק בטיפולים אנטיביוטיים חיצוניים בצורת נוזלים, ג'לים או קרמים (לדוגמה: ג'ל קלינדמיצין). במקרים קשים יותר, יש צורך באנטיביוטיקה באופן פנימי דרך הפה.

לעתים קרובות, יהיה צורך להמשיך בכדורי אנטיביוטיקה לתקופות ממושכות - ולנסות, עד כמה שאפשר, להוריד את המינון בהדרגה. המטרה היא להגיע למינונים נמוכים כאלה, שימשיכו לדכא את המחלה - ולהשפיע על התהליך הדלקתי, מבלי לגרום לנזק בריאותי, עקב השפעה על החיידקים עצמם, שיכולה לגרום לעידוד הופעת זנים עמידים לאנטיביוטיקה.

כאן המקום לציין שתרופת הרואקוטן (Roaccutane) שידועה כתרופה יעילה מאוד במחלת האקנה - אינה רלוונטית לטיפול בהידרדניטיס סופורטיבה; ויעילותה במקרה זה מאוד מוגבלת ומצומצמת; ואם בכל זאת משתמשים בה, הרי שיש צורך במינונים גבוהים מאוד - ולפרקי זמן ממושכים ביותר; כך שהנזק הצפוי של תופעות לוואי קשות - עולה על התועלת.

לאחר שמושגת הפוגה טובה וריפוי כמעט שלם של הנגעים, בעזרת האנטיביוטיקה, ניתן להשתמש בכדורי אבץ, שתפקידם לחזק את מערכת החיסון - על מנת לאפשר הארכה של זמן ההפוגה, ככל שניתן.

ישנם מקרים שהתרופות האנטיביוטיות אינן מספיקות להשגת הפוגה - ואז ניתן להוסיף תרופות אנטי הורמונליות מסוימות, המכילות בדרך כלל חומרים אנטי-אנדרוגניים; כלומר, חומרים המדכאים את פעולת ההורמונים הזכריים.

אצל חולות צעירות, ניתן להוסיף גלולות למניעת הריון מסוג דיאנה (Diane35) או Yaz וכן תכשירים כגון ספירונולקטון (Spironolactone) או צפיטרון (Cyproterone).

ישנם מקרים קשים מאוד, בהם שום דבר מהטיפולים הנ"ל אינו פותר את הבעיה - ואז באים לעזרתנו תכשירים חדישים, השייכים לקבוצת התכשירים הביולוגיים, שהם מהסוג של נוגדי TNF alpha כגון תכשירי Adalimumab - שיינתן בזריקה פעם בשבוע ורק לאחר דיכוי המחלה והשגת הפוגה מספקת, ניתן יהיה להוריד את המינון. אך גם במקרה זה - הפסקה מוחלטת של הטיפול תגרום להתפרצות חוזרת של המחלה.

במקרי קיצון, בהם לא נותרה כל ברירה טיפולית אחרת - הדרך היחידה לעזור לחולים לפתור את הבעיה ולהקל את סבלם, תהיה לפנות לעזרתם של הכירורגים הפלסטיים, לביצוע כריתה רחבה של האזורים הנגועים - ובכך להרחיק מהגוף את כל האזורים הנושאים בתוכם את אותן הבלוטות שמפתחות את המחלה. לאחר הכריתות הנרחבות, יהיה צורך בהשתלת עור בריא, הנלקח מאזורים בריאים אחרים. טיפול כזה יפתור את הבעיה - אחת ולתמיד.

האם קיימות דרכי מניעה? מהן?

ניתן בהחלט לנסות לצמצם את הסיכון ללקות במחלה, על ידי ירידה במשקל ו/או שמירה על משקל גוף תקין, כמו גם הפסקת עישון; אבל מן הסתם, אין דרך לשלוט על הגורמים התורשתיים של מחלה זו. חשוב מאוד לזכור כי גם כאשר מושגת הפוגה בהתפרצות הנגעים - והמצב נראה טוב, אסור להזניח ולנוח על זרי הדפנה, אלא חייבים להמשיך את הטיפול החיצוני או הפנימי במינון נמוך, המותאם למצבו של המטופל.

היום 5.7 מתקיים בכנסת אירוע הוקרה לעמותות וארגונים חברתיים הפועלים לקידום בריאות האישה. האירוע מתקיים במסגרת יום בריאות האישה הבינלאומי בכנסת. באירוע תקבלנה פרס הוקרה עמותות שונות בתחומים שונים, בהן גם עמותת הידרדניטיס סופרטיבה ישראל (עמותת HS) שבראשה עומדת מרינה ברזילבסקי.

ד"ר אשר יהב הוא מומחה עור ומין.

סייעה בהכנת הכתבה: מארי-רוז גוטמן, כתבת Zap Doctors.