הרפס בשפתיים: מניעה וטיפול

הרפס בשפתיים היא מחלה ויראלית, הנגרמת על ידי נגיף ההרפס סימפלקס (HSV) מסוג 1, להבדיל מנגיף ההרפס סימפלקס מסוג 2 - הגורם לנגעים באזור איברי המין. יש להבחין בין התסמינים האופייניים לשלב ההדבקה הראשונית בווירוס, לבין אלה שלאחר ההתפרצויות החוזרות של המחלה.

ההדבקה בווירוס נעשית על ידי מגע ישיר (כמו בנשיקה או בטיפות רוק בדרכים שונות). לאחר ההתפרצות הראשונה של המחלה - הווירוס יהיה נוכח באופן קבוע בתאי העצב, לכל תקופת החיים; ויכול לגרום להתפרצויות חוזרות שלו בתדירות משתנה, באופן ספונטני או על פי הגורמים שיפורטו בהמשך.

חשוב להבהיר כי רוב האנשים אינם נדבקים, מפני שהמערכת החיסונית שלהם מתגברת על הווירוס; כך שרק חלק קטן מהאוכלוסייה חשוף להדבקה, בשל פגם מסוים במערכת החיסון. יחד עם זאת, מדובר באנשים בריאים לחלוטין - והבעיה היא סלקטיבית ונקודתית לווירוס זה.

למחלה זו אין שום קשר להרפס זוסטר (שלבקת חוגרת), הנגרמת על ידי וירוס אחר. זולת השם הדומה - אין שום קשר בין המחלות.

ברוב המקרים, ההתפרצות תתבטא בשלפוחיות קצת כואבות ומגרדות. צילום: שאטרסטוק

מהם הגורמים העלולים להוביל להתפרצותם של הנגעים בשפתיים?

כאמור, ההתפרצות עלולה להיות ספונטנית. יחד עם זאת, יש לציין את הגורמים הבאים:

1. קור: יש אנשים שחשיפה לתנאי קור מובילה להתפרצות של ההרפס סימפלקס, אך בקיץ הם משוחררים מכך.

2. חום: יש כאלה שיש להם דווקא בקיץ - ואין בחורף.

3. נשים בתקופת המחזור החודשי.

4. מחלת חום: גורם שכיח.

5. סטרס נפשי: התפרצות של הנגעים דווקא בתקופות מתוחות - רוויות בסטרס.

המחלה נדירה מאוד בקרב תינוקות ופעוטות - אך בהחלט רווחת בקרב אנשים צעירים.

ההתפרצות הראשונה של הרפס סימפלקס היא בדרך כלל קשה יותר ומתבטאת בשלפוחיות רבות, חום גבוה, כאבים - ולעתים גם הגדלה של בלוטות הלימפה בצוואר. המחלה נמשכת מספר ימים; ולעתים עלולה להימשך כעשרה ימים.

האם התסמינים בהתקפים החוזרים שונים?

ההתפרצויות בהתקפים החוזרים של המחלה בדרך כלל קלות יותר. ברוב המקרים, ההתפרצות תתבטא בשלפוחיות קצת כואבות ומגרדות - אך הפעם ללא חום וללא הגדלה של בלוטות הלימפה בצוואר. המחלה תעבור תוך מספר ימים - עם או בלי טיפול. חשוב להבהיר כי המחלה חסרת משמעות מבחינת הבריאות הכללית, למעט עובדת היותה מטרידה ובלתי נעימה.

רוב האנשים ניחנים בהארה - אאורה (Aura), לפני התפרצות המחלה, על פי סימנים מקדימים כגון תחושות עקצוץ וגרד קל באזור ההתפרצות של השלפוחיות, יומיים או שעות לפני הופעתן.

השלפוחיות הקטנות, בהתקפים חוזרים אלה, יופיעו במעבר בין עור לרירית - דוגמת שולי השפתיים, השפה העליונה או התחתונה, בזויות הפה או ליד הנחיריים. השלפוחיות בוקעות עם הפרשה - ואחר כך הופכות לגלד, עד להיעלמות השלפוחית.

האם המחלה מדבקת בכל שלביה?

הדעה המקובלת היא שההדבקה אפשרית רק בזמן פעילות המחלה; קרי: בזמן קיומן של השלפוחיות עם נוזלי ההפרשה והגלד. כשאלה נעלמים - גם אם נותרו עדיין סימנים, המחלה אינה מדבקת עוד.

תדירות התקפי המחלה שונה - ומשתנה מאיש לרעהו. יש מי שהמחלה מתפרצת אצלו אחת למספר שנים; כמה פעמים בשנה - או מדי חודש בחודשו.

לעתים, ניתן לראות גם נגעים של הרפס באזור השפתיים שמקורם בנגיף ה-HSV מסוג 2, שעובר במגע מיני (מין אוראלי). במקרים אלה - הטיפול יהיה די דומה.

כיצד מתבצע האבחון של המחלה? 

האבחון של הרפס סימפלקס הוא קליני - בהתאם לתמונה הקלינית הטיפוסית שתוארה לעיל, כך שבמקרה זה - לא רק שאין צורך בשום אמצעי אבחון נוסף, אלא שהחולה כבר יודע מהי האבחנה כשהוא מגיע אל הרופא.

מהן דרכי הטיפול?

במידת האפשר, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. לאותם האנשים שכבר נדבקו ומודעים היטב לטריגר שמוביל להתפרצות - מומלץ להימנע מגורם זה ככל שיוכלו. כך, למשל: להתלבש היטב ולהימנע מקור, או להיזהר מחום השמש; ובמקרה של מחלת חום - למהר וליטול תרופה להורדת חום ולהימנע מההתפרצות. אצל אלה שההתפרצות אצלם היא ספונטנית ואינם מודעים לגורם - אין דרך להימנע מראש.

המלצה נוספת: כאשר יש את האאורה - ההארה, להתפרצות קרובה של ההרפס, יש ליטול את הטיפול מוקדם ככל שניתן - ולא להמתין להתפרצות המחלה במלוא חומרתה. התנהלות כזו תבטיח את קיצור משך המחלה - וגם מרווח זמן גדול יותר עד להתפרצות הבאה.

ניתן לטפל בהרפס בשפתיים באמצעות משחות המקצרות את המחלה ומייבשות את הנגעים. צילום: שאטרסטוק

מהו הטיפול התרופתי המקובל בהרפס סימפלקס?

ניתן לחלק את הטיפול התרופתי לקטגוריות הבאות:

1. טיפול חיצוני, המתבסס על משחות - הגורמות לקיצור שלבי המחלה והתייבשות מהירה של הנגעים, אך אין להן השפעה כלשהי על הווירוס עצמו. המשחה הידועה והרווחת ביותר היא הזובירקס - או בשמה הגנרי אציקלוביר (Acyclovir). יש למרוח את הקרם 5 פעמים ביום, במשך מספר ימים - וכאמור, מומלץ להתחיל את הטיפול מוקדם ככל האפשר. יש לציין שישנם מספר תכשירים נוספים יעילים למריחה מקומית עם תכונות דומות חלקם ללא מרשם. יש להיוועץ ברופא עור או ברוקח לפני השימוש בכל התכשירים האלה.

2. טיפול פומי, המתבסס על נטילת כדורים. שתי התרופות העיקריות הן כדורי זובירקס או כדורי אציקלוביר, שגם אותם יש ליטול 5 פעמים ביום - במשך חמישה ימים. בניגוד למשחה, לכדור הזה יש השפעה על הווירוס עצמו - ולכן יש סיכוי שיצליח למנוע התקפים חוזרים בעתיד; או, לכל הפחות, לרווח את מרווחי הזמן שבין התקף להתקף. תרופה נוספת היא Valtrex, עם תכונות דומות,ממנה יש ליטול 4 מנות ביום - במשך יום אחד בהפרש של 12 שעות.למניעת התקפים חוזרים הטיפול בכדורים אלה ניתן במינון נמוך יחסית לאורך זמן. יש לההועץ ברופא עור בקשר למדיניות הטיפול למניעה.קיימות תרופות טובות נוספות, המיועדות למי שאינו מצליח להתגבר על ההתקפים החוזרים בעזרת זובירקס או אציקלוביר. במקרים אלה, מומלץ להתייעץ עם רופא עור - לגבי שיטות טיפול נוספות.

לסיכום: מחלת ההרפס סימפלקס היא מחלה שכיחה, המופיעה בדרך כלל בקרב אנשים צעירים. זוהי מחלה טורדנית, גם מבחינה אסתטית - וגם משום הגבלת ההתנהלות בקרב בני המשפחה הקרובים, נוכח סכנת ההדבקה. מעבר לכך, מדובר במחלה שאינה מסכנת את הבריאות הכללית -והטיפול בה הוא טיפול מקומי או סיסטמי. אבל חשוב להימנע ממגע ככל שניתן, בזמן פעילותה של המחלה, לאחר שהתפרצה. אבל, כמובן שאין סכנת הדבקה בזמן שהמחלה רדומה. כדאי מאוד לנסות להימנע מהגורמים המעודדים את התפרצות המחלה - ולמהר לטפל בה מהר, ככל שמתאפשר, מרגע הופעת הסימנים הראשונים להתפרצותה.

פרופסור אריה אינגבר הוא רופא במחלקת עור בבית החולים הדסה עין כרם, בירושלים.

סייעה בהכנת הכתבה: מארי-רוז גוטמן, כתבת zap doctors