הכל מתחיל בראש - על הפרעות אכילה והמוח שלנו

שלושה רבעים מהנשים האנורקסיות או הבולמיות שנחקרו על ידי סרגיי פטיסוב מהמכון קרולינקה בסטוקהולם נושאות נוגדנים המכוונים נגד מרכז התיאבון במוח. רק 16% מהנשים שאינן סובלות מהפרעות אכילה נושאות נוגדנים דומים.
הנוגדנים יכולים למנוע מהעצבים להגיב להורמונים השולטים ברעב, אומר פטיסוב, ולכן תורמים לבעיות האכילה. אם הרעיון יוכח כנכון, הכנעת הגרעין החריג עשויה לטפל במחלה; ניתן יהיה לשפר את הדיאגנוזה על בסיס נוכחותם של הנוגדנים.
הנוירו-מדען ג'ימס מקנמרה מאוניברסיטת דיוק בדורהם, צפון קרוליינה, מסכים שההנחה אפשרית. "קל לדמיין שאפשר לעשות התקפה כנגד קבוצת נוירונים מסויימת" הוא אומר.
מקנמרה ואחרים ראו עדויות לכך שיש מקרים של אפילפסיה והפרעות שינה שיכולים לנבוע גם הם מנוגדנים שמכווננים לא נכון. אכן ייתכן שבבסיסן של הרבה הפרעות במערכת העצבים יש מערכת חיסונית לקויה.

בחירות צרות
אנורקסיה, הימנעות ממזון, בולמיה נברוזה, והתקפות זלילה משפיעות על כ 3% מהנשים ואחוז קטן יותר של הגברים. בהערכה אחת מכל 200 אנורקסיות מתה בכל שנה. הטיפול כולל פסיכותרפיה, תזונה ולעיתים גם טיפול תרופתי כמו סותרי דיכאון.
הפרעות אלה נחשבו בעבר לנפשיות בעיקר, אולם היום מזהים יותר ויותר תרומות ביולוגיות משמעותיות לאנרוקסיה.
למשל, מחקרים חדשים מראים שאנשים מסוימים נושאים את הרגישות הגנטית לאנורקסיה. זה יכול למשל לעודד את המערכת החיסונית לצאת כנגד עצמה. נטייה גנטית נחשבת למשמעותית גם במחלות אוטו-חיסוניות אחרות, כמו סקלרוסיס, סוכרת מסוג 2 ושיגרון.
לחילופין, פטיסוב משער שמתח ממושך או קיצוני על אנורקסיות עלול לעורר את ההתקפה החיסונית. אחד הנוגדנים שאינם מכווננים כראוי ושזוהה על ידי הצוות מכוון כנגד הורמון אדרנוקורטיקוטרופי adrenocorticotropic, המשתחרר בתגובה למתח. הרעיון מתאים לעדויות כי ילדים הסובלים מאישיות חרדתית פרפרקציוניסטית נמצאים בסיכון מוגבר לחלות באנורקסיה.
אבל חשוב לזכור כי עדין צריך להראות אם הנוגדנים החשודים אכן גורמים את הפרעת האכילה, או שהם פשוט התסמין שלהן.