לאכול יותר, לשקול פחות ולחיות יותר זמן?

עבודת מחקר גנטי חכמה עלתה אולי על הסיבה שבגללה דיאטות רעב מאריכות את תוחלת החיים אצל בעלי חיים.
רונלד קהן בבית הספר לרפואה בהרווארד ועמיתיו הצליחו להאריך את תוחלת החיים של עכברים ב 18% על ידי חסימת צבירת השומן בתאים מסוימים.
מכאן עולה שרזון, ולא בהכרח דיאטה, מאריכים את תוחלת החים של בעלי חיים.
"זה יופי של מחקר" אומרת החוקרת סינתיה קניון מאוניברסיטת קליפורניה. "העכברים האלה אוכלים כמה שהם רוצים, מאבדים משקל, וחיים יותר. זה ממש גן עדן".
הגבלת קלוריות מאריכה את תוחלת החיים של אורגניזמים שונים לחלוטין כמו שמרים, תולעים ומכרסמים. בין גם על בני אדם יש השפעה דומה או לא, עוד יש צורך לבדוק, חלקית משום שמעטים האנשים שיהיו מעונינים להיכנע לדיאטה קשה כל כך.
חוקרים רבים מקווים שיוכלו להפעיל את אותה השפעה על ידי תרופה ברגע שיבינו כיצד הפחתת המזון מובילה לתוחלת חיים ארוכה יותר. תיאוריה אחת גורסת שאכילה מופחתת מפחיתה את צבירת הכימיקלים וחומרי הלוואי המעודדים רדיקלים חופשיים שפוגעים בתאים. ואולם הצוות של קהן תוהה אם בעלי החיים פשוט נהנים מהיתרונות של להיות רזים.

הגנה משקלית
על מנת לבדוק זאת, השתמשו בטריקים של ביולוגיה מולקולרית כדי להפריע לגן הקולט אינסולין בעכברי מעבדה, אבל רק בתאי השומן. "היות שאינסולין נדרש על מנת לסייע לתאי העכברים לצבור שומן, החיות שטופלו היו פחות שמנות וקיבלו הגנה נגד השמנה" מסביר קהן.
השינוי הגנטי הקל ברקמה יחידה הביא לשינויים מרחיקי לכת. בגיל שלושה חודשים, העכברים המטופלים היו בעלי שומן גוף מופחת ב 70% בהשוואה לעכברי הביקורת, למרות העובדה שאכלו 55% יותר מזון עבור כל גרם ממשקל הגוף.
כמו כן, תוחלת החיים גברה. עכברי הביקורת חיו בממוצע 753 ימים, ואילו העכברים הרזים הגיעו לממוצע של 887 ימי חיים. לאחר שלוש שנים, כל עכברי הבקרה מתו, אבל רבע מהעכברים שטופלו נשארו בחיים.
"העובדה שהשינויים האלה מתרחשים על ידי שינוי בתאי השומן בלבד היא מדהימה" אומר לאונרד גרנטה מ MIT שחוקר הגבלת קלוריות והזדקנות בשמרים.
אבל גרנטה אומר שעל קהן להוכיח שהשפעה דומה אחראית להארכת תוחלת החיים בגלל הגבלה קלורית בבעלי חיים. "זו יכולה להיות אותה השפעה, או שיש כמה דרכים לתוחלת חיים ארוכה" הוא מציין, "מה שהופך את הכל למעניין מאוד".