הקשר בין דיכאון ומיניות
הדיכאון היא מחלה ששכיחותה באוכלוסיה היא 15 אחוז, כאשר 50 אחוזים מהסובלים ממנה אינם מאובחנים, ורק 25 אחוזים מקבלים טיפול תרופתי בהתאם למצבם.
הדיכאון היא מחלה ששכיחותה באוכלוסיה היא 15 אחוז, כאשר 50 אחוזים מהסובלים ממנה אינם מאובחנים, ורק 25 אחוזים מקבלים טיפול תרופתי בהתאם למצבם.
רבים אינם יודעים זאת, אך דיכאון הוא יותר מאשר 'סתם' עצבות - הוא יותר חמור ומתמשך.
אנשים שנמצאים בדיכאון אינם מסוגלים לחשוב בבהירות, להתרכז, או ליהנות מהחיים.
הם עלולים לחשוב על מוות, הם מרגישים חסרי ערך. תסמינים נוספים הם ירידה בחשק המיני, תיאבון מופחת או מוגבר ושינה מועטה מדי או מרובה מדי.
תסמינים קשים אלה גורמים לכך שרבים הסובלים מדיכאון היו מוכנים בעבר לסבול מתופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון, אפילו עד לכדי פגיעה בתפקוד השוטף שלהם. זאת כיוון שעדיין, תופעות הלוואי השליליות של התרופה עלו על התופעות השליליות של המחלה.
לדברי ד"ר צחי בן-ציון, סגן מנהל המח' הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה בבאר-שבע ומנהל המרפאה הסקסולוגית, המהפכה הגדולה בטיפול בדיכאון וחרדה התחילה בשלהי שנת 1970, עם יציאת הפרוזק: "אז, בפעם הראשונה, יצאה תרופה אנטי-דכאונית בולמת סרוטונין, שהיא כמעט נטולת תופעות לוואי," הוא מספר, "הפרוזאק היתה התרופה הראשונה שאפשרה גם לאנשים עם דיכאון וחרדה שאינם קשים ליטול את התרופה ולא לסבול מתופעות לוואי קשות."
כהמשך ישיר לפרוזאק, הופיעו תרופות נוספות שהן בולמות סרוטנונין (נוירוטרנסמיטור במוח לגביו יש חשד שהוא קשור במחלת הדיכאון) - פבוקסיל, סרוקסט, וציפרמיל, אך לגבי אלו נתגלה מאוחר יותר כי הן גורמות להפרעה בתפקוד המיני, שהתבטאה בירידה ובפגיעה בחשק המיני בשני המינים, ובקושי בהגעה לאורגזמה בנשים.
לקראת סוף שנות ה-90, הגיעו התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה מהדור החדש - ה-SNRI's - איקסל ואפקסור, הבולמות בנוסף לסרוטונין גם נוראדרנלין - (נוירוטרנסמיטור נוסף שעל פי התיאוריות קשור כנראה בהיווצרות הדיכאון). נמצא כי מנגנון הפעולה של תרופות אלו, בהיותו מאוזן יותר, כמעט שאינו פוגם בתפקוד המיני. תרופות אלו מציגות, כאמור, פרופיל שונה של תופעות לוואי, כאשר תופעות הלוואי המיניות שהוא כולל הינן בשיעור מאוד קטן: לאיקסל יש יתרון בכך שהוא מעכב בצורה שווה את הסרוטונין ונוראדרנלין ולכן כמעט ואינו גורם לתופעות לוואי מיניות שנובעות ברובן מעיכוב הסרוטונין.
"היתרון הגדול שבנטילת תרופות אלו," אומר ד"ר בן-ציון, "הוא בכך שאם קודם האדם היה מדוכא לפני נטילת התרופות מהדור הישן ועם נטילתן עבר לו הדיכאון אך הוא לא יכול היה ליהנות מיחסי מין, הרי שבתרופות מהדור החדש - איקסל ואפקסור, אפשר ליהנות משני העולמות - גם בלימת הדיכאון, וגם אפשרות לקיים יחסי מין. יש לכך חשיבות גבוהה במיוחד, לנוכח מחקרים שנעשו המראים כי שיעור הדיכאון קשור גם בכושר התפקוד המיני," הוא אומר.