אז מה זאת אהבה?

מה גורם לנו להתאהב? מהם התהליכים המתרחשים בגופנו בזמן התאהבות? על סמך מה אנו בוחרים את מושא אהבתנו? מהם הקריטריונים להצלחה באהבה? וכיצד מחלימים משברון לב? מומחים בתחומי הפיזיולוגיה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והרוח מדברים אהבה (ולא בהכרח מגיעים להסכמה). חג אוהבים שמח.

על פי המיתולוגיה היוונית, בתחילת ההתפתחות האנושית היו בני האדם עגולים; היו להם שני זוגות ידיים, שני זוגות רגליים, וראשיהם הורכבו משתי פנים שהסתכלו בכיוונים מנוגדים. כשהאלים לא היו מוכנים לשאת עוד את חוצפתם ועזות מצחם של בני האדם, החליט זאוס להענישם באמצעות חצייתם לשניים. על פי מיתוס זה נגזר על בני האדם חיפוש נצחי- זה אחר חציו של זה, וכשהם נפגשים- הופכת התמזגות זו לגוף אחד ומבטאת את הצורך הקדמון. הדחף לרדוף אחר אותו שלם שהיינו הוא האהבה.
לאהבה תפקידים רבים בחיינו וקיימות אינסוף דרכים להתייחס לרעיון שהיא מייצגת, כך שכל ניסיון להגדיר אותה הוא מורכב לאין שיעור ומכיל בתוכו מושגים מעולמות תוכן משלימים: פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ורוחניים. החיבור בין גוף ונפש, בין אנרגיה ונשמה, בין תכתיבים תרבותיים לנורמות חברתיות, יוצר תחושה של רגש עז ועוצמתי, שמלווה לעתים בבלבול.


פיזיולוגיה: ארבע שנות התאהבות.

"רגש האהבה", אומר פרופ' צבי נאור, חוקר ומורה במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, "מתחיל במולקולה קטנה הנקראת פנילאתיל אמין pea כאשר אליה חוברים שני מוליכים עצביים נוספים: דופמין ונוראפינפרין- 'בן דודו' של האדרנלין. רמתם הגבוהה של הורמונים אלה במוח יוצרת תחושה של התרוממות רוח ושיכרון חושים, ותחושת האהבה מוקנית בעקבות ההתקשרות של שלושת החומרים האלה לקולטנים במערכת הלימבית שבמוח, האחראית על הרגשות".
החומרים הללו זמינים תמיד במוח, או שבשלב כלשהו פג תוקפם, ויחד איתם האהבה?
"ממחקרים רבים שנעשו בנושא עולה כי כעבור כארבע שנים פגה האהבה הראשונית ואת השלב השני בחיי הזוגיות ממלאים בעיקר אנדרופינים, הדומים בהשפעתם לאופיום ומשמשים כסמי ההרגעה הטבעיים של הגוף. אלה דוחקים, ככל הנראה, את המולקולות מתאי העצב במוח ואת מקום שיכרון החושים והריגוש החזק, תופס תהליך ההתקשרות בין בני הזוג המתבטא בהרגעת סערת הרגשות הראשונית ומנחיל לבני הזוג תחושת יציבות ומרגוע, שקט נפשי וקשר עמוק. זהו מעין שלב מעבר בחיי הנישואים, ובמהלכו עלולים להתרחש גירושים. נתונים סטטיסטיים מרחבי העולם אכן מראים כי רוב מקרי הגירושים התרחשו בדרך כלל אחרי ארבע שנות נישואים".
מה ההסבר המדעי לירידת רמת הורמוני האהבה במוח?
"לדעת חוקרים הסיבה לכך היא לחץ אבולוציוני של פיזור הגנים. תקופה של ארבע שנים מאפשרת לזוג להקים צאצאים, ומשעשו זאת ומילאו את חובתם הביולוגית - הם יכולים להיפרד, לצאת לדרך חדשה ולפזר שוב את הגנים".
האם ניתן לייצר מהורמונים אלה "גלולות אהבה" ובכך ליצור באופן כימי אהבה נצחית?
"לא ממש. קיים קושי רב לקבוע את רמות ההורמונים העצביים ורמות המוליכים העצביים במוח, אשר מופרשים בין תאי העצב ומעורבים בתהליכי המוח הפיזיולוגיים בכלל וההתנהגותיים בפרט. עד היום לא ברור כיצד פועל המוח ובעיקר, כיצד מתרחשים בו תהליכי הנפש. חוקרי המוח סבורים כי גם התהליכים הנפשיים מבוססים על ריאקציות כימיות. הקושי הגדול בחקר המוח הוא חוסר האפשרות למדוד שינויים במוליכים העצביים ובהורמוני המוח בזמן אמת. כדי להוכיח שמולקולות ה-pea אכן קשורה בתחושת האהבה, יש להראות כי רמתה עולה אצל האוהבים, ונמוכה אצל אלה שאינם אוהבים, וכן כי נתינתן לבני האדם גורמת לאהבה. כרגע אין למדע את הנתונים הדרושים כדי לבסס טענה זו".
ובכל זאת, כיצד ניתן להתייחס לקביעה שהאהבה היא תוצר של פעילות כימית בגוף?
"מתברר שישנם בני אדם הנוטים להתאהב לעתים תכופות ולקשור קשרים בלתי אפשריים המסתיימים לאחר זמן קצר במפח נפש. אלו מכונים בפי החוקרים "מסוממי אהבה", ובעייתם נובעת ממחסור ב-pea. קבוצה אחרת נקראת "עיוורי אהבה" והיא מורכבת מאנשים שאינם מסוגלים להתאהב. אצלם נרשם חוסר הורמונלי בפעילות יותרת המוח שגרם להפרעה התנהגותית. טיפול הורמונלי להחזרת פעילות תקינה של יותרת המוח גרם לשיפור במצבם. למרות זאת אי אפשר להסביר תופעות אלה בהקשרים ביולוגיים-כימיים בלבד, וללא ספק מעורבים בכך גם היבטים תרבותיים".


סוציולוגיה: אהבה מוכתבת.

גם הסוציולוגיה מקבלת את הטענה כי השפעתם של הורמוני האהבה במוח פגה לאחר מספר שנים. לטענת פרופ' יוחנן פרס, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומומחה בסוציולוגיה של המשפחה, האהבה משמשת כגורם מתווך בין גבר לאישה בכל הקשור לתהליך האבולוציה הסוציולוגית, המכתיב דפוסי התנהגות ברורים בזוגיות ובחיי משפחה. "תפקידה החברתי (מעבר ליצר הטבעי המולד - ח.ל) של האישה הוא ללדת ילדים וזהו ייעודה העיקרי בחברה האנושית", אומר פרופ' פרס. "לשם השגת מטרתה זו עליה למצוא גבר שייגלה כלפיה רגשות אהבה ברמה כזו, שיהיה מוכן להעניק לה את הגנים שלו וליצור ביחד איתה משפחה. בנוסף, כמות האהבה שרוחש הגבר לאישה מאפשרת להם לחיות ביחד גם לאחר שהאישה מתבגרת ואינה פורייה עוד, שהרי היצר הטבעי של הגבר הוא להרבות בהפריה ולהפיץ את זרעו ככל שניתן".
אם כך, המסקנה הלא מפתיעה היא שנשים מופלות חברתית?
"בחברה האנושית המצב בין גברים ונשים אינו סימטרי, וברוב המקרים לאישה יש פחות ברירות ליצירת קשר אהבה אחרי שילדה, מפני שבאופן אבולוציוני וחברתי היא השלימה את משימותיה. לא בכדי טוענים חוקרים רבים כי ימי האהבה כימי פוריותה של האישה. לכן יש חשיבות עצומה לעובדה שהגבר יאהב ויהיה מוכן לשאת יחד איתה בנטל גידול הילדים וטיפוח המשפחה. הגבר גם יודע שבכדי לזכות בתשומת לבה של אישה, עליו לאהוב אותה ולדאוג לה ולמשפחתה. גבר שלא יהיה מאוהב באישה די הצורך יתקשה לספק את צרכיה, ובמקרים כאלו היא תינטש לטובת אישה אחרת, צעירה יותר ופורייה יותר".
ומהי אהבה בעיניך?
"אהבה ותשוקה היא חיונית להבאת ילדים, וילודה היא ערך חברתי מובהק. האהבה יוצרת ברית בין בני זוג והיא אמורה לקיים את חיי הזוגיות והמשפחה לאורך שנים".
לטענת פרופ' נאור, סוציולוגים ואנתרופולוגים אינם יכולים להתעלם מעובדות טבע בסיסיות המלמדות שגבר יכול, תאורטית, להפרות נשים רבות ואילו אישה משחררת ביצית רק אחת לחודש ומתעברת כמעט במשך שנה שלמה. "הזוגיות הנייחת והמשפחה הגרעינית הם אפוא תוצרי החברה, הדת והתרבות ולא פרי הילולים של הגנים שלנו", אומר פרופ' נאור. לטענתו, בטבענו אנו פוליגמים, אך החברה והדת מצוות עלינו את המונוגמיה. "אלפי שנות תרבות הצליחו לחנך את בני האדם לוותר על טבעם הפוליגמי ולחיות בזוגיות גרעינית. זכרים ונקבות ישקיעו בזוגיות בכדי להביא צאצאים לעולם ובדרך זו לפזר את הגנים שלהם, ובכך בעצם לתרום את תרומתם להמשך קיומה של החברה האנושית".
בספרה "אוטופיה רומנטית, בין אהבה לצרכנות" (הוצאת מודן), טוענת ד"ר אווה אילוז, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כי הרגעים הרומנטיים ביותר בחיינו מעוצבים על פי ייצוגים של אהבה כפי שהם באים לידי ביטוי בקולנוע ובטלוויזיה. לטענתה, כל סמל של אהבה - החל בארוחה אינטימית וכלה בזר שושנים - מובנה על ידי דימויים מעולם הפרסום ותקשורת ההמונים, המטיפים לאתוס דמוקרטי של צריכה: סחורות גשמיות ואושר נגישים לכול.
במחקרה על האהבה בארצות הברית במאה ה-20, חושפת אילוז את שפע הדימויים המעצבים את תפישות האהבה והרומנטיקה בחברה בת ימינו, ומראה כיצד החוויה של אהבה "אותנטית" שזורה עמוק בחוויית הצרכנות הקפיטליסטית. "כוחות שוק עיוורים ורעיונות פרי מוחם הקודח של קופירייטרים, הם המייצרים את סמלי האהבה שלנו", אומרת אילוז. "הרעיון שמשפחה מוקמת כדי לגדל ילדים ושהיא נוצרת מתוך רומנטיקה, הוא רעיון שמתלווה לקפיטליזם". לטענתה, בחברה הפרה-קפיטליסטית אנשים לא היו יכולים להרשות לעצמם להינשא "על רקע רומנטי", ולנישואים היה תפקיד כלכלי משמעותי בהישרדותו של התא המשפחתי.
על פי גישתך, הרגש הוא מוצר צריכה?
"באידיאולוגיה של הקפיטליזם הצרכני, האינדיבידואל צריך לספק את הצרכים שלו. פרויקט החיים הוא מילוי הצרכים. לכן ברגע שבן הזוג לא מספק את הצרכים שלי, אין לי שום סיבה להמשיך לחיות איתו. המשפחה הופכת לעוד זירה של מילוי צרכים, של צרכנות, וזה לא מתיישב עם האידיאה הבורגנית הקלאסית של משפחתיות אלטרואיסטית, שראתה את הנישואים כחובה חברתית ולא כאמצעי למציאת הנאה ועניין. הקפיטליזם שיחרר את הנישואים מאילוצים כלכליים ואפשר התפתחות של אהבה. אבל התרבות הצרכנית מקשה כיום מאוד על קיום קשר ארוך טווח שדורש מחויבות".
מה זאת אומרת?
"שכבר בתהליך המפגש הראשוני בין בני זוג קיים נוהל צרכני. על מנת לקיים את פגישתם ולהכיר זה את זה, צריכים שני האהובים לצרוך משהו ביחד - לבלות בחופשה רומנטית באי אקזוטי, להעביר ערב עם בקבוק יין משובח, לצאת למועדון ריקודים נחשב. כל אלו מוצרים שצורכים אותם בכסף. לדעתי אנחנו נמצאים כיום במצב פרדוקסלי. מצד אחד, אף פעם לא היינו כל כך אובססיביים לגבי האהבה; החיים הקהילתיים התפוררו, ויש כמיהה עזה לאהבה. אבל אותה תרבות שיוצרת את הכמיהה הזו, הופכת את מימושה לכמעט בלתי אפשרי, וזאת בשל העובדה שהצרכנות יצרה מגוון עצום של מוצרים, שנלווים גם לבחירת בן הזוג ולמילוי הזמן המשותף איתו. כל כך התרגלנו למכלול שלם של דרישות מהמוצרים שאנחנו צורכים, שהדבר חלחל לאופן שבו אנו בוחרים בן זוג, לדרך בה אנו בוחרים לבלות במחיצתם ולאופן בו קשה לנו יותר לעמוד בפיתויי השוק".


פסיכולוגיה: איך בוחרים אהבה?

בספרה "התאהבות- איך אנו בוחרים במי להתאהב" (הוצאת מודן), מפריכה פרופ' איילה מלאך-פיינס את הטענה הרווחת כי ההתאהבות היא עיוורת, חוויה חולפת וחסרת הגיון. לטענתה במהלך תהליך ההתאהבות אנו מתייחסים לאלמנטים שונים בקפידה ותבונה רבות, אם במודע ואם שלא במודע, המשפיעים עלינו בבחירת מושא אהבתנו:
קירבה גיאוגרפית. ככל שהמרחק הגיאוגרפי המפריד בין בני זוג פוטנציאליים קטן יותר, כך גדלה ההסתברות שהקשר ייגמר בנישואים. הקרבה הפיזית משפיעה על התפתחות רגשות, קירבה ומשיכה, והיא מאפשרת גם "חשיפה חוזרת" לאדם, המגדילה את החיבה אליו וגורמת לו להפוך מאדם לא מוכר לפחות מאיים ויותר ידידותי.
עוררות רגשית. לטענת פיינס, כאשר אדם עובר חוויה דרמטית המשפיעה על מצבו (אושר גדול או דכדוך כבד), או כשהוא נמצא בעיצומו של שינוי משמעותי בחייו, הוא שרוי במצב של עוררות רגשית גבוהה המגדילה באופן משמעותי את הסיכוי להתאהבות. הסיבה לכך היא שבכל רגש חזק קיימים שני גורמים - גופני (עוררות גופנית כללית, הכוללת דפיקות לב, נשימות מואצות) ונפשי (התוויית הרגש- אהבה, קינאה, שנאה, כעס וכו'). כדי להתאהב אדם חייב להיות במצב של עוררות גופנית ורגשית. במצב כזה, כל שנותר לו הוא לזהות את האדם הנכון אליו יכוון תגובות אלה.
מצב רוח לאהבה. מצב הרוח משפיע גם על המשיכה הרומנטית. כשאנו מרגישים טוב עם עצמנו, חשים מאושרים, מרוצים, נרגשים וסקרנים, אנו מגלים עניין רב יותר באנשים ונוטים להיות ידידותיים ופתוחים יותר כלפי האנשים שסביבנו. הסיבה לכך היא שבבסיסנו אנו אוהבים את מה שגורם לנו להרגיש טוב ודוחים כל מה שגורם לנו להרגיש רע.
הציפיות לאהבה רומנטית. אנו חיים בתרבות אנושית המעוררת בנו ציפייה להתאהב ומחדירה בנו ציפיות גבוהות מאוד מאהבה רומנטית. תכתיבים אלו טבועים בנו מילדות ו"מחייבים" אותנו למצוא אהבה ובכך למלא את המשימה החברתית שהוטלה עלינו מעצם היותנו יצורים חברתיים החיים בחברה האנושית.
יופי. מחקרים רבים מראים כי אלמנט ההופעה החיצונית מהווה גורם חשוב מאוד בהתאהבות, אולם בעוד גברים מציבים את היופי במקומות הראשונים, נשים מייחסות חשיבות רבה יותר לאופי ולתכונות אישיות. הודות לתפקיד הסינון שממלאת ההופעה החיצונית, יש לה השפעה חזקה בעיקר בתחילת הקשר הרומנטי - אנשים שהיו יכולים להיות בני זוג אידיאליים מנופים החוצה בשל הופעתם הלא מושכת. הסיבה לכך קשורה בחלקה לחיבור שאנחנו עושים, במודע או שלא במודע, בין יופי לאהבה.
אופי. אופי ויופי משפיעים זה על זה ואנחנו מושפעים משניהם. לעתים זו גם נבואה שמגשימה את עצמה - כשאנחנו תופסים אנשים כמושכים בשל הופעתם או אישיותם, אנו מצפים מהם להתנהג בצורה המאפיינת אנשים מושכים. ציפיות אלו מעודדות להתנהגות התואמת את ציפיותינו. במאות מחקרים שנעשו בתחום עולה כי תכונות האופי החשובות ביותר שדורשים אנשים מבני זוגם הן כנות, חברותיות, אנרגיה, אנושיות, נחמדות, חוש הומור, חום, אמינות, רגישות ואופי יציב.
משיכה כלפי הדומה והשונה. רבים מחפשים בבן זוגם דמיון לעצמם מבחינת תכונות אישיות, דעות, מבנה גוף ופנים, תחומי עניין, אורח חיים דומה וכו'. לאחר שהמועמד עבר בהצלחה את הסינון הראשוני (גיל, מראה, גובה, השכלה וכו'), ישנו סינון משני של דעות, עמדות, מעמד כלכלי וחברתי, התנהגות. כאשר קיים דמיון ורקע משותף, תורם העניין למשיכה הראשונית ומזרז את התפתחות הקשר הרומנטי. הדמיון מביא את שני בני הזוג לחיי הנישואים עם ציפיות דומות, דבר המקל על הקשר. אי אפשר אמנם להתעלם מהטענה הרווחת כי ניגודים משלימים, אולם רוב המחקרים מראים כי דווקא הדמיון בין השניים הוא מקור משיכה גדול יותר.
אם כך, מדוע אנשים מסוימים נמשכים דווקא לאלו שאינם מעונינים בהם? זיגמונד פרויד טען כי נחוץ מכשול מסוים כדי להעלות את גאות הליבידו למלוא גובהה ובכל התקופות בהיסטוריה, כאשר לא היה די במחסומים טבעיים שעמדו בדרך לסיפוק, המין האנושי הקים מחסומים של מוסכמות כדי ליהנות מאהבה. זה יכול להיות האתגר שבעניין, הסיכון, ההרפתקה, הרצון להשיג את הבלתי אפשרי.
סיפוק צרכים והדדיות. מחקרים שבחנו מי מתאהב במי, זיהו את חשיבותו של מילוי הצרכים ואת ההשפעה המשכרת של הידיעה שמישהו נמשך אליהם. שני אלו משחקים תפקיד חשוב בתהליך ההתאהבות. ככל שמערכת היחסים נותנת תגמולים רבים יותר (אהבה, תמיכה, מין) וגובה מחיר נמוך יותר, כך היא תהיה מספקת יותר ותשרוד זמן רב יותר.
מוכנות לאהבה. יש המתאהבים בקלות ובעוצמה שוב ושוב, ויש שמעולם לא אהבו או שנמנעים מלאהוב כתוצאה מחשש ופחד מאינטימיות. הסבר אחד לעניין: מערכת היחסים עם האם בילדות. כאשר טיפול האם היה יציב, אמין ורגיש לצרכים, יפתח האדם ביטחון באהבה, יחוש בנוח ביחסי אהבה ויחוש כי הוא זכאי להיות נאהב. כאשר נמנע מהאדם טיפול נאות בילדותו, הוא יפתח בבגרותו חרדה ביחס לאהבה וימנע מעצמו התנסות באהבה. לטענת פיינס, חשוב לבדוק איזה יחס אנו נותנים לאהבה, האם הקשרים הרומנטיים שהיו לנו עד היום מספקים וטובים, האם נמנענו מאהבה, האם אנו מבריחים בני זוג פוטנציאליים.
על-פי חוקרים רבים על מנת להתאהב ולהיות נאהב עלינו לפתח זהות עצמית חזקה לפני שנוכל לפתח מערכת יחסים אינטימית באמת. אנשים חסרי זהות עצמית פוחדים מאינטימיות, משום שהם חרדים שמא ייבלעו בקשר. גם ביטחון עצמי משפיע על יכולתנו להעניק ולתת אהבה. אנשים המתנסים בחוויות אהבה רבות נוטים להיות אנשים בעלי בטחון עצמי גבוה יותר. כל אלה משפיעים גם על דפוס האהבה שאנשים נוטים לבחור. אנשים בעלי חרדות שזהותם העצמית אינה מגובשת ולא הגשימו את עצמם, נוטים לדפוס של משחקים והצגות ולרמת אינטימיות נמוכה.

לרפא לב שבור.

בספרו "נוגה ומאדים מתחילים מחדש" משווה ד"ר ג'ון גריי בין ריפוי לב שבור לאיחוי עצם שבורה. תהליך הריפוי של עצם שבורה נחלק לשלושה שלבים עיקריים: עזרה ראשונה, קיבוע העצם ואיחוי בגבס האורך פרק זמן. לטענת גריי אלו גם השלבים לריפוי לב שבור: קבלת עזרה ראשונה, התאבלות על האובדן והשגת שלמות וסיפוק - לפני כניסה למערכת יחסים רגשית חדשה.
נכון, הרצון המיידי הוא למצוא מזור לכאב ולהתרחק מהאובדן, אבל גם לא מומלץ להתרחק רחוק מדי, כי חלק מתהליך הריפוי הוא דווקא לא להתעלם מהכאב, אלא להתחבר אל הרגשות שלנו, לתת לעצמנו זמן התאבלות ולשקם מחדש את האמון בבני המין השני.
"אהבה נכזבת היא חלק בלתי נפרד מהחיים, ולעתים דווקא מי שלא עבר את החוויה הלא נעימה הזו בתקופה זו או אחרת בחייו, נחשב כלא נורמלי, מפני שכנראה שהוא נמנע או מפחד מאוד מיחסים אינטימיים שאינו מסוגל להיכנס אליהם למרות הסיכון", אומר ד"ר רוני עופר, פסיכולוג קליני בכיר, מכון עופר, תל אביב. לטענתו את משברי הפרידה ניתן לחלק לפחות לשני סוגים, ולכל אחד מהם צורות ביטוי שונות. "תגובת כאב נורמלית לפרידה מלווה בתחושת פגיעה, תהליך אבל קצר הנמשך כמה שבועות או אפילו חודשים, אכזבה, צער, ירידה בתאבון, געגועים. אם לאדם יש יכולת החלמה עצמית והוא נעזר בסובבים אותו לשיקום ולריפוי, אזי מדובר בלב שבור נורמלי, שלאחר זמן קצר ייצא מחוזק, משוקם ובריא.
"המצבים הבעייתיים יותר הם אלו בהם מתרחשת פרידה בה האדם מחפש מזור לכאבו אצל מי שעזב אותו, וחושב שרק נוכחותו של זה בחייו תוכל לגרום לאושר. אלו מצבים בהם האדם אינו מסוגל להשלים עם הפרידה, הכאב גדול והוא מפחד להחזיר את האובייקט שעזב מתוך האמונה שמדובר בקשר היחיד הטוב ביותר עבורו. זוהי גישה תלותית מאוד, בה מאבד האדם הנעזב את יכולת ההחלמה העצמית שלו. במצב כזה מומלץ מאוד לפנות לטיפול.
"ברוב המקרים הנעזב גם עושה אידיאליזציה של האדם שעזב, מה שגורם לנעזב תחושות של חוסר ערך עצמי וחוסר ביטחון".
מה אתם מייעצים לאנשים שאיבדו אמון באהבה?
"האמון המחודש באהבה מתרחש רק לאחר שהמטופל מתחיל להאמין בעצמו מחדש ולהכיר בתכונותיו הטובות. בנוסף, במהלך הטיפול אנו מנסים להחזיר את המטופל לראות את הדברים באופן מציאותי יותר, להכיר בכך שהאדם שעזב אינו מושלם ולגלות בעצמו תכונות חיוביות יותר. חשוב לזכור כי הסירוב לקבל אהבה הוא פצע מדמם שצריך לטפל בו. הפגיעה של הנעזב היא לעתים כה קשה, שלא תמיד מוצאים את הכוחות העצמיים להתחסן בפני הפגיעות הזו, ולא בהכרח הזמן מרפא את הפצע".

אהבה רוחנית: חילופי אנרגיות.

בעיני עו"ד יואב ברנזון, יועץ זוגי ומטפל רוחני, הסוד ביצירת אהבה הוא איזון אנרגטי ולטענתו, הטבע פועל בשאיפה לאיזון מתמיד, בדומה לחוק הכלים השלובים.
"התהליך שקורה הוא חילופי אנרגיות ראשוניות בין בני הזוג, וחוק הכלים השלובים אחראי קודם כל למשיכה הבסיסית בין בני זוג. מתוך הצורך המתמיד באיזון בין אנשים שונים - נוצרת משיכה בין בני זוג על בסיס 'פערים' מסוימים אשר 'דורשים' כביכול איזון. החיפוש אחר בן זוג שונה מאתנו, הוא צורך טבעי שלנו על מנת ליצור בתוכנו איזון פנימי. כך למשל, גבר סגור וציני יימשך לאישה רגשנית וחברותית. היא יחשוק בה משום שבאמצעותה הוא יוכל לאזן את עצמו ולהיפתח לעולם. היא תבחר בו על מנת לאזן את פנימיותה ולהוסיף משקל רציונלי ויציב יותר לחייה. המשיכה ביניהם היא המפתח ליכולת שלהם לאזן את עצמם. ללא 'משקל הנגד' יקשה על כל אחד מהם לאזן את עצמו בכוחות עצמו".
לטענת ברנזון, חוק האנרגיה הזוגית המתחלפת הוא תופעה בעלת משמעות אדירה על מערכות יחסים. "חוק זה קובע את 'התן והקח' של מערכת היחסים. הוא מעצב את אישיותנו ואת התנהגותנו ואף עלול לקבוע את עתידנו. משום כך יש לשים לב היטב לסכנות הטמונות בחוק זה ולהשפעותיו ארוכות הטווח עלינו ועל חיינו".
מה הן למשל?
"הסכנה הראשונה והבסיסית היא 'גניבת אנרגיות'. כך למשל, אישה סגורה ואצורה רגשית, תתחבר באופן לא מודע לגברים רגשיים ופתוחים כדי לאזן את חוסר האיזון שקיים בתוכה. בכל פעם מחדש היא 'תזלול' את האנרגיה הפתוחה והרגשית של אותם גברים, ותיתן להם בתמורה את האנרגיה האטומה, הסקפטית וחשדנית שלה. כאשר היא תחוש שלא נותר בגברים שלה עוד רגש - היא תמשיך הלאה לבן זוג הבא.
"סכנה גדולה לא פחות היא תופעת 'הטלטול'. אם למשל בחורה יוצאת עם בחור שמעריץ אותה ואחרי תקופה ארוכה נמאס לה ממנו והיא זורקת אותו - הסיכוי שבקשר הזוגי הבא היא תתחבר לגבר שאותו היא תעריץ ושהוא יזרוק אותה - גדול יותר. הסיבה לכך היא האופי המאזן של העולם".
כיצד ניתן להבטיח שימוש נכון בחוק האנרגיה הזוגית המתחלפת?
"העיקרון הבסיסי בנושא חוק האנרגיה הזוגית המתחלפת היא להקפיד להיות בקשר זוגי עם אנשים העונים לשני קריטריונים: אחד, הם אנשים חיוביים, טובים ובריאים נפשית. השני, הם דומים לנו ואינם מייצגים פער גדול מדי. הסיבה לכך היא שאם נצא עם אנשים לא ראויים - תכונותיהם השליליות עלולות לדבוק בנו, ויהיה לנו קשה להתנער מהן. בנוסף, ברגע שאנו מתחברים לאנשים חיוביים אנו יוצרים מסביבנו אנרגיה חיובית הדומה לאנרגיה הבסיסית שלנו, מה שמאפשר קשר נכון וחיובי, היוצר אהבה וחיבור אנרגטי גבוה ומוצלח".
סאנאניה רומן היא מתקשרת אמריקאית ידועה, המתקשרת באופן קבוע עם ישות בשם אורין. באמצעות רומן, מפיץ אורין את התורה הנקראת "אהבה-נשמה", ומספק לבני האנוש דרכים להתחבר עם נשמתם ובכך להיות מוצפים באהבה ומסוגלים להעניק ולקבל אהבה ברמות הגבוהות והעמוקות ביותר.
תכליתה של התורה היא שהאהבה היא תמצית מהות הקיום, ולכן נדרשת קרינה קבועה ועקבית של נוכחות האהבה האוניברסלית בחיינו. על פי תורה זו נוכל להגיע למצב בו אנו מתקבלים ומקבלים, אוהבים ואהובים ופועלים מתוך אהבה ורוגע.
הדרך לכך היא באמצעות חיבור של עצמנו לנשמה שלנו, העשויה מאור סולרי גדול ומגלמת בתוכה את האהבה. על האדם נדרש לעורר את מרכזי הלב שלו (השוכנים בלב, בראש ובבטן), ובכך לחוש אהבה, מחשבות טובות, הרגשת שלמות וקבלה עצמית ללא תנאי.
בזמן ההתחברות שלנו לנשמה עלינו להיות רגועים, לחשוב על אור סולרי ולדמיין את קרניו החמימות זורחות עלינו, לקחת נשימה עמוקה ולשאוף את האור לתוכנו. לדמיין שהאור נוגע ברגשותינו העמוקים ביותר ועוטף אותנו בחומו וזוהרו. בנשימה החוצה חשוב להוציא מחשבות ישנות ושליליות. אחרי שחשים רגועים ונינוחים עלינו לקרוא לנשמה, להרגיש אותה ולהתחבר אליה. חיבור זה מעורר את מרכזי הלב, הראש והבטן, וגורם לנו לבטא אהבה כלפי אחרים. החיבור מקרין אהבה לאנשים וכך ניתן גם לקבל אהבה, ולהזמין אהבת-נשמה לתוך חיינו. זוהי עולה יומיומית, הדורשת התמדה וסבלנות וככל שמעוררים יותר את מרכזי הלב בנשמה, כך ניתן להגדיל את היכולת שלנו לתת ולקבל אהבה מחברים אחרים.
"חשוב לזכור כי בתהליך החיבור לנשמה שלנו, אנו מזמינים את האהבה לחדור אלינו על-מנת שנוכל להפיצה, ולקבל בחזרה", אומרת תמר גנישר, מנחה להתפתחות רוחנית. "יחד עם זאת, לפני שאנו מזמינים את האהבה להיכנס לחיינו, חשוב שנדע לקבל את עצמנו. כי בכל הקשור לאהבה, חצי וחצי אינם מרכיבים שלם. לפני שמזמינים שותף לחיים, רצוי להתחבר לנשמה שלנו ולגלות דרכה האם לעשות צעד זה. אם לא חשים כי זהו העיתוי הנכון או האדם הנכון, חשוב להרפות מהעניין לזמן מה ולנסות לברר עם תתי האישיות שלנו - פחדים, התנגדות, קושי, חוסר אמון - מדוע הם מעכבים אותנו במציאת האהבה. רק כאשר ננטרל את המוקש נוכל להזמין ולקבל את האהבה המתאימה לנו ביותר".
על פי תורת "אהבת-נשמה", אם אנו מעונינים להזמין אהבה לחיינו, עלינו לזנוח כמה אשליות. אחת מהן היא שבן הזוג יישאר איתנו לנצח, והשנייה - שיש רק שותף אחד לחיים המתאים לנו ביותר והוא המושלם. על פי תורה זו, אין אדם מושלם, אין אידיאלי, ואף אחד לא יוכל לספק את המאוויים שלנו במלואם. מכאן החשיבות הגדולה בחוסר השיפוט של האנשים הניצבים מולנו. "אסור לנו לשנות אנשים אחרים, אלא רק את עצמנו. להקשיב לעצמנו, לאנרגיות המתחוללות בנו, לזהות את הצרכים והרצונות שלנו, ולנטרל מחשבות שליליות. ברגע שנעשה זאת נוצף באנרגיה עזה של אהבה, נהיה שלמים עם עצמנו וניפתח לקבלה עצמית שלנו ושל הסובבים אותנו ללא תנאי וקושי".



זיכרונות אהבה.

חוקרים אנגלים מצאו כי הרגשות שאנשים חווים בשעה שהם מתאהבים מפחיתים את היכולת שלהם לזכור עובדות ואת יכולת הריכוז שלהם, וכי מוחו של המאוהב הופך איטי בדיוק כמו מוחו של אדם שהשתמש בסמים. למרות זאת, מחקר מגרמניה מצא שכאשר אדם מאוהב, חלקים מסויימים במוחו נדלקים, וישנה זרימת דם גבוהה יותר. במהלך המחקר הוצגו בפני הנבדקים תמונות של מושא אהבתם ומוחם נסרק כדי לגלות מהן ההשפעות כשהאדם מאוהב. מהמחקר עולה כי בשעה שהנבדקים התבוננו בתמונות אהוביהם, "נדלקו" אזורים שונים במוח, מה שמצביע על זרימת דם גבוהה יותר. כאשר הוצגו בפניהם תמונות של אחרות, הגיב המוח ברמה נמוכה יותר.

הבדידות הורגת.

מחקר מעניין שהתפרסם זה מכבר בבריטניה מגלה כי נשים בודדות מתות מוקדם יותר מאלה החיות בזוגיות. החוקרים בדקו כמיליון נשים בגילאים 28 עד 55, מתוכן כ-90 אלף חיות בגפן. הממצאים הראו כי כ-70 אחוז מהנשים שנהנו מחיי זוגיות חיו יותר מאלה שחיו כבודדות, וכי אצל נשים בודדות סיבות המוות היו סרטן ומחלות לב, התאבדות על רקע דיכאון ומחלות הקשורות לשתיית יתר ולצריכת סמים. בתוך כך מצא מחקר קנדי של אוניברסיטת ויקטוריה כי אנשים נשואים או כאלו המקיימים זוגיות קבועה בריאים יותר מאשר רווקים. במחקר, נמצא כי גברים ונשים דיווחו על ירידה בבריאות הגופנית והנפשית לאחר סיום חברות או נישואים. לחוקרים שתי תיאוריות לעניין: האחת, לאנשים בריאים סבירות גבוהה יותר להינשא, ואילו השניה מציעה שהתמיכה החברתית והכלכלית שהנישואים והזוגיות מקנים משפרת את בריאותם. בנוסף סבורים החוקרים כי בני זוג שומרים על בריאותו של בן זוגם השני.

באדיבות הירחון "תפוז" מבית sbc