ליקוי קשב וריכוז במבוגרים ומתבגרים

קשיים בקשב ובריכוז הינם תופעה שכיחה בכל הגילים. בילדים קיימת מודעות גבוהה לכך, וזאת משום, שהדבר בא לביטוי בהפרעה בלימודים בבית הספר. כמו כן, כחלק מהבעיה סובלים ילדים רבים גם מהיפראקטיביות, אשר פוגעת בתיפקוד החברתי, ובסופו של דבר מביאה את הגורמים הסביבתיים וההורים לקחת את הילד לאיבחון מתאים. במבוגרים ובמידה רבה גם במתבגרים לא תמיד ערים לקיום הבעיה, וזאת על אף שכיחותה הגבוהה (יש הערכות ששכיחותה מגיעה עד ל- 10 אחוזים באוכלוסייה הכללית. היחס בין גברים ונשים מוערך כ- 1:4 בנים : בנות), והקושי בתפקוד היומיומי הנגרם בעטיה. בנוסף, מבוגרים רבים אינם סובלים מהיפראקטיביות, כך שמערכת היחסים שלהם עם הסביבה וחבריהם אינה נפגעת. לרוב מדובר באנשים חביבים ואהודים (ובדרך כלל עם אינטליגנציה ממוצעת וגבוהה מהממוצע) , שעיקר בעייתם נובעת מהקושי שלהם לממש את עצמם עקב חוסר יכולתם להתמיד במשימות בגלל הקושי לשמור על ריכוז וקשב. בעיה זו של קשיי קשב וריכוז ידועה בשמה:
ADD
Attention deficit disorder
כאשר קיים גם מרכיב של היפראקטיביות, בפרט בילדים, נקרא המצב:
ADHD
Attention deficit hyperactivity disorder
הפרעה זו זכתה בשנים האחרונות להתעניינות מרובה, והפכה לנושא המרכז מחקר רב ופעיל. הסיבה לכך היא ההכרה כי מדובר בעיה נפוצה מאוד הניתנת ברוב המקרים לטיפול יעיל.

מסתבר שמעל למחצית מהילדים הסובלים מבעיה זו ממשיכים לסבול מכך גם בבגרותם. כמו כן, מבוגרים רבים, אשר לא אובחנה אצלם הבעיה בצעירותם, אינם מודעים, כי זו הסיבה לקשיים שלהם ביכולת לשמור על קשב וריכוז, לימוד חומר חדש, ארגון דברים, יחסים בין אישיים ועוד.

במקרים רבים מדובר באנשים בעלי אינטליגנציה ויכולת אישית גבוהה, אשר הליקוי ביכולת הקשב והריכוז גורם להם לחוסר יכולת לממש את הפוטנציאל שלהם. על מנת ללמוד חומר חדש, לא מספיק שקיימת האינטליגנציה הדרושה לכך, אלא יש צורך גם בריכוז ובקשב, שהרי הם מהווים את השלב הראשון בתהליך הלמידה. כאשר מדובר בהפרעת קשב בלבד ללא היפראקטיביות, עיקר הבעיה תהיה ביכולת להתרכז, ותתבטא למשל בקושי לשבת לאורך זמן וללמוד, או להקשיב להרצאה. רוב הלוקים בבעיה ימצאו את עצמם מנותקים, בוהים או "מרחפים" כאשר הם נדרשים להקשיב או ללמוד. הם ידרשו להשקיע אנרגיה עצומה בלימודים ובמשימות, מאחר שיתקשו לשבת ברצף, ללמוד ולהתמיד במשימה. דעתם תוסח בקלות על ידי כל גירוי קטן והם ימצאו את עצמם נאבקים עם עצמם. הזמן שיאלצו להשקיע בלימודים יהיה רב, וכך גם הזמן שיאלצו להשקיע בבחינות. לרבים מהם הזמן בבחינה לעולם לא יספיק. הדבר ישפיע גם על עבודתם. הם יתקשו להתמיד בעבודתם, בפרט אם מדובר בעבודה המצריכה ריכוז לאורך זמן, ויחליפו עבודה לעיתים קרובות. רובם יחושו שאינם ממשים את עצמם, מה שיגרום לתחושת תסכול.
במידה וקיים גם מרכיב היפראקטיבי, הדבר יתבטא בהפרעות סביביתיות: התפרצויות כלפי הסביבה, חוסר סבלנות, חוסר יכולת לרסן דחפים, קושי להסתגל למקום העבודה, מריבות תכופות עם הסובבים אותם וכו'.
מבחינה נוירו-פסיכולוגית (הקשר בין נפש למוח), מדובר כנראה בבעיה באזורים הפרונטלים (מצחיים) במוח. בעיות הקשב בדרך כלל מקבלות את מרב תשומת הלב, אך לרוב הן רק חלק מהפרעה מפושטת יותר הכוללת בעיות בארגון החשיבה וביכולת ארגון בכלל, בעיות ביכולת תכנון, קשיים ביכולות הבקרה (היכולת של האדם לתקן עצמו תוך כדי פעולה), קשיים ביכולת לעצור תוך כדי פעולה ולבחון אפשרויות שונות, היכולת לשאול שאלות, נטייה לאימפולסיביות ועוד. חשוב גם לשים לב לעובדה שאישיותו של הילד והמתבגר מתהווה בצל ההפרעה הנ"ל, ובדרך כלל ישנן השלכות עליה כגון חוסר ביטחון, קשיים בהכלת תסכולים, דימוי עצמי נמוך, תחושה של חוסר מימוש עצמי ועוד.

אבחון ההפרעה: בדרך כלל הבעיה מאותרת אצל ילדים במסגרת של בית הספר, דרך תלונות המורים-מחנכים, שמגיעות ליועצת בית הספר וזו היא שלעיתים מפנה לאבחון אצל נוירולוג/פסיכיאטר או למבחנים נוירו-פסיכולוגיים. קיימים מבחנים רבים לאיתור הבעיה, שאלונים אך בעיקר מדובר באבחון המבוסס על תצפית (בבית הספר, בבית), של המורה, המחנך, ההורה והמאבחן. בדרך כלל המבחנים באים לאושש את האבחנה. מבחן ה- TOVA (מבחן התפקוד המתמשך) הוא אחד מהמבחנים המוכרים ביותר בתחום, זהו מבחן הרגיש לבעיות קשב, והבודק בעיות אימפולסיביות, זמן תגובה ועוד ושמלכתחילה נועד לבדוק נבדקים לפני נטילת הריטלין ואחרי, בכדי לבדוק את השפעתה של התרופה על תפקודו של הנבדק. לעיתים קרובות כאן בארץ נעשה שימוש מופרז במבחן ה- TOVA, ללא צורך. המבחן אינו הכרחי לקביעת האבחנה, בדרך כלל מספיק, כאמור, עם מספר מבחנים, שאלונים, ובבדיקה יסודית הן של נוירולוג ונוירו-פסיכולוג. אבחנה מתאימה של נוירולוג ונוירו-פסיכולוג יכולה להיות התחלה של טיפול מוצלח בהפרעה.

למזלם של הסובלים מהבעיה, קיים טיפול יעיל העוזר ברוב המקרים. מדובר הן בטיפול תרופתי והן בטיפול נוירו-פסיכולוגי. במישור התרופתי התרופה היעילה ביותר היא ריטלין (הריטלין המפורסם). הריטלין אינו ממכר, ניתן להפסיקו בכל עת, ותופעות הלוואי מועטות. היתרון הגדול של הריטלין הוא שניתן להשתמש בו לפי הצורך, למשל: לפני בחינה או לפני משימה או לפני הרצאה וכו', וכשאין צורך למשל: כשיוצאים לטיול, או סתם כשאין מטלה שמצריכה ריכוז, אז לא לוקחים את התרופה. אנשים רבים, בין היתר כאלה שחששו בתחילה לקחת תרופות, מדווחים כי איכות חייהם השתנתה באופן ניכר עקב הטיפול. במיעוט מהמקרים ריטלין אינו יעיל, ואז ניתן להשתמש בתרופות אחרות.
הטיפול הנוירו-פסיכולוגי מתחלק לרוב לשניים, טיפול בקשיים הקוגניטיביים לשיפור יכולות הבקרה, ארגון ותכנון, הגמשת החשיבה, וכד', וטיפול במישור הנפשי-רגשי להבנת הקשיים המתלווים להפרעה, להפרדת הקשיים האובייקטיביים מהדימוי העצמי הכולל, לחיזוק האגו, גיבוש הזהות ועוד.
ישנן אפשרויות לקבוצות תמיכה לסובלים מההפרעה, קבוצות לבני זוג ולהורים, כמו כן טיפול ממוקד בנושא לימודים/עבודה, כולל העסקת חונך לשיפור התפקוד.
לסיכום: מדובר בבעיה נפוצה, הפוגעת באיכות החיים ובתפקוד, המודעות לבעיה אינה גבוהה (אם כי יש עליה במודעות בשנים האחרונות), והעיקר הוא שיש אור בקצה המנהרה, מאחר שקיים טיפול יעיל ובטוח הן תרופתי והן נוירו- פסיכולוגי.