שאלות נפוצות מפורום סוכרת

תשובה: צר לי לשמוע, אבל כמו שאמרה לי רופאה נחמדה, צ'יר אפ ואין ויש מה לעשות. איני פסיכולוג ואיני יודע מה הייתי יודע להסביר לבני בן השנתיים, למרות שעברתי קטע קשה בזמנו כאשר חששתי שאחד מבני לקה גם הוא בסוכרת.
הורים לילדים סוכרתיים במידה וישנם בפורום מוזמנים להשתתף וליעץ, כי אין חכם כבעל ניסיון. במרפאת הסוכרת יוכלו לסייע אני נמיח. יש אתר של גדי שהוא אב לילדה סוכרתית. שם האתר הוא "מתוקים"

אני לא מכיר טיפולים אלטרנטיבים לסוכרת. קראתי מאמרים החל ממדרסים המרפאים סוכרת ועד ספארי לקניה שממנו חוזרים זקופים, עם בלורית וללא סוכרת. אני מניח שתמצא מאמרים ברשת טוב ממני. אולי יש גולשים הבקיאים בטיפול אלטרנטיבי. אני דרך אגב ניסיתי בתחילת הסוכרת במסגרת הטיפשות והגיל והתוצאה - נשארתי סוכרתי יציב .

תשובה: לתכונות מולדות אין מזור, אבל אין זה מחייב שבהכרח תהיה סוכרתי. זאת תמיד שאלה קשה, איך ניתן להעריך את מידת הסיכון, למרות שכולנו מודעים לכך שלתורשה יש חלק בכל מה שאנו.

ניתן לא לעזור לזה להתרחש או להקדים, וגם כאן לא הכל בידנו. דלקת לבלב או חזרת עשויים לפגוע בלבלב. אני תמיד אומר שרצוי לא להעמיס על הלבלב מעבר ליכולתו כדי לא להתישו, וכדי לסבר את האוזן כמות הסוכר הכוללת בדם שקולה לשש כפיות סוכר. אז כוס קפה קטנטן ממותק בשלוש כפיות סוכר מפיל קצת עומס על הלבלב. יש אינדיקציות ברורות שאורח החיים המערבי הצורך דברי מזון ומתיקה גורם בעליל לסוכרת, כי ישנם קהילות דוגמת התימנים שהיו נקיים מהסוכרת ועם התערותם באורח חיים מערבי הפכו למובילים בתפוצת הסוכרת. כך שהכללים פחות או יותר נהירים, והנטיקה בשלה.

כדי להיבדק באופן סדיר, פעמיים בשנה לאור הרקע המשפחתי וכמו כן להיות ערני לסממני הסוכרת.

תשובה: רעב וחולשה עשויים להיות למי שסוכרתי ומשתמש בתרופות סממנים לרמת סוכר נמוכה. ורמת סוכר נמוכה יכולה גם להתרחש אצל מי שאינו סוכרתי. האם האכילה משפיעה מיידית על שינוי בתחושת החולשה ומובילה להתאוששות מהירה?

סוכרתי הנתון ברמת סוכר נמוכה מושפע מיידית ומתאושש מאכילת פחמימות. רצוי לבצע בדיקות לבירור רמות הסוכר או כל בדיקה אחרת בהיוועצות עם רופא.

תשובה: אביך שהוא אדם צעיר עדיין (בקליפורניה בה אני שוהה עדיין, ישנו שילוט חוצות האומר - "החיים רק מתחילים בגיל 60!"...), סובל משילוב של הפרעות עצביות על רקע סוכרת (נוירופתיה סוכרתית) עם הפרעה ברורה בזרימת הדם לגפיים התחתונות (וסקולופתיה).

הסוכרת, הפן המכוער של המחלה, הוא הנטייה המוגברת לפתח שינויי טרשת (אתרוסקלרוזיס) בכלי הדם הגדולים והקטנים, כך שאיש בן 57 יש לו צנרת של בן 77... גם לא ברור כמה זמן היה אביך סוכרתי, כי לא נבדק ולא רצה לראות רופאים מסיבות השמורות עימו.
כרגע, לפי תיאורך מצבו לא טוב!

1) קיימות סתימות כלי דם הצריכות לעבור "ניקוי" - בדומה לניקוי ארובות מפיח. העישון מסכן א חייו ואת רגליו. קיימת מחלת בירגר בצעירים (גם לא סוכרתיים)שמעשנים, ובה הסתימות בגפיים גורמות לאבדן הרגל!!! בגילו הצעיר - אין שטות גדולה מזו - להמשיךלעשן ! אם קשה לו להפסיק - שירד תחילה ל 10 סיגריות, ואח" כ ל 6 ואח"כ - לכלום!
למרות שאיני נוהג "להפחיד" סוכרתיים, אלא להסביר ולשכנע - נראה לי שבמקרה של אביך יש מקום להציג לו את האפשרות הנוראה ביותר - שיוכל להמשיך ולעשן ככל שירצה - בכסא גלגלים וללא רגל. (נשמע נורא ואיום - אבל האם זה מה שהוא באמת רוצה?)

לשיפור זרימת הדם הוא צריך לפנות לרופא שירשום לו אנטיאוקסידנטים (ראי מאמר בפורום הסוכרת שלנו), אספירין ןתרופה המגמישה את כדוריות הדם האדומות - טרנטל (=אוקסופורין). יש גם תרגילי רגליים יומיומיים לשיפור זרימת הדם לרגל (ראי בספר "מתוק לתמיד")

2)הנוירופתיה הסוכרתית דורשת קדם כל הערכה ואבחנה - יש לבצע בדיקות זמן הולכה עצבית ו EMG . אם הכאבים מופיעים בהליכה וחולפים במנוחה - הגורם העיקרי הוא סתימות בכלי הדם. אם הכאבים/נימול/זרמים מופיעים במנוחה הגורם העיקרי הוא עצבי. לרוב הפגיעה היא משולבת. הטיפול לשיפור זרימת הדם ישפר גם את זרימת הדם לעצבים. בנוסף יש מקום לשקול, במקרי כאבים בלתי נסבלים טיפול תרופתי נוסף, שכל נוירולוג מומחה יוכל להמליץ לך עליו.כמובן שיש לשמור על איזון קפדני של הסוכרת על כל המשתמע מכך!

במקרים קיצוניים - דרושה עזרה של מרפאה ייחודית לטיפול בכאבים. (רק לא בשיטות "סיניות,"..) והעיקר - יש לשכנע את אביך ולדבר אל ליבו - עד 120 (ללא מס ערך מוסף..), יש לו עוד הרבה שנות חיים - בידיו לשפר את אייכות החיים המצפים לו, והפסקת העישון תתרום רבות לאייכות חיים טובה יותר, ולשמירה על שלמות גופו ורגליו - תרתי משמע...
(חומר נוסף מרובה בנידון, כולל תרגילי בירגר לגפיים - בספר "מתוק לתמיד")

תשובה: בסוכרת מסוג 1 על אינסולין, לא מומלץ להפחית את האינסולין לפני פעילות גופנית, משום שעלולה להיות תגובה "הפוכה" למאמץ או לפעילות - של עלית הגלוקוז. בחלק מהסוכרתים המאמץ או הפעילות מפוענחת על ידי הגוף כ"סטרס" של מאמץ, ובתגובה להורמוני הסטרס המתנגים פעולת האינסולין, הגלוקוז לעתים דווקא עולה.
מומלץב החלט לבצע פעלות גופנית, באופן מסודר וקבוע(ולא פעם בשבוע מאמץ חריג).

מומלץ להגביר את כמות הפחמימות לפני המאמץ, או בנוסף לקחת פרי או לשתןת משקה פירות ללא תוספת סוכר במהלך הפעילות או בהפסקה. לא מומלץ לשחק עם האינסולין - אם תקחי יותר מדי קיימת סכנת היפו, אם תקחי פחות מדי - הסוכר עלול לעלות מאד. מכל מקום, אין לבצע פעילות גופנית לפני האורחות. יש לבצע אותה אחרי הארוחות, לקחת את האינסולין כרגיל, ולתגבר את הפחמימות בהתאם למאמץ המושקע.
המשיכי בפעילות הגופנית - זה טוב!

תשובה: קודם כל, ברצוני להבהיר שכל מה שנכתב כאן אינו בא במקום הרופא שלך, וכי עליכם להמשיך להתיעץ עם הרופא שלכם, בתקוה שהוא באמת מומחה לסוכרת. דבר ראשון, צריך לשוב ו"להגדיר" את בעלך - האם הוא עם לבלב שפועל ביתר, ואז בשל תנגודת קשה לאינסולין הוא צורך כמויות גדולות על פני היממה, שבקושי "מדגדגות" אותו,
או שעם השנים הלבלב שלו נחלש, והוא פועל עצמונית בחסר, כך שהאינסולין הוא השלמה למצב שלו.

הדבר נעשה על ידי בדיקת תפקוד ורזרבה לבלבית (אי אפשר להסק מסקנות מבדיקת אינסולין בדם של מי שמקבל אינסולין) בודקים את ה - C-PEPTIDE בצום, אחר שעה ואחר שעתיים ממתן ארוחת מבחן. (פני לרמב"ם, או למרכז גדול אחר בארץ). אם הוא עדיין עם לבלב פעיל ביתר, לפעמים שילוב של תרופות ממריצות לבלב במינון נמוך על פני היממה, "מכניס סדר" לשחרורי האינסולין הלבלבי, ובשילוב עם אינסולין זה מסתדר.

ניתן גם לשלב תרופות "עוקפות לבלב" כגון גלוקופג או פרנדז, ואפילו אבנדיה (בזהירות, תוך מעקב תפקודי כבד).יש להתיעץ עם הרופא שלכם באשר לכך. אם הלבלב שלו נחלש ונמצא בתת פעילות - יש ל"כייל" את מינוני האיסולין. גם פה שילוב פרנדז בהדרגה עם הארוחות הפחממיות, יכול לסייע. אבל החשוב ביותר - זה לעודד אותו, לא להתיייאש!. בעלך מציג שלב מוכר וידוע בסוכרת של
כעס (ANGER ), ואינו משתף פעולה. "כי בין כה וכה זה לא עוזר" - עליו לקחת את עצמו בידים, לבדוק גלוקוז על פני היממה, לאכול נכון ובזמן, ולא "לשכוח" להזריק! לחכות ש"יהיה טוב" ולא לעשות את מה שצריך לשם כך - זה לא פותר שום דבר!

שילוב של דיאטה נכונה במועדים הנכונים, פעילות גופנית מבוקרת, הזרקות בזמן ובמינון הנכון, ורצון להצליח - כל אלה יתנו את הפתרון המבוקש - סוכרת מאוזנת. (האלטרנטיבה - שלא לעשות זאת, או לעשות חלקית, - הרבה יותר מפחידה).

לא מומלץ "להחליף מומחה" - (בתנאי הוא מומחה). הבעיה היא לא של המומחה - אלא של בעלך. עדיף מומחה שכבר מכיר אותו מאשר להסתגל למישהו אחר, עם גישות שונות

תשובה: בדרך כלל כדאי לבצע סוכר בצום (שלא יהיה יותר מ 126 מג%) ו/או שעתים אחר העמסת גלוקוז של 75 גרם ( שלא תעברי 200 מג%). ערכים מעל לאלו - משמעותם סוכרת קיימת.

היות ואת בקבוצת סיכון מוגבר לסוכרת - (סוכרת בבן משפחה קרוב והשמנת יתר) מאד מומלץ שתבצעי בדיקת תפקוד ורזרבה לבלבית בתגובה להעמסת גלוקוז כנ"ל.(אינסולין ו C-PEPTIDE)
התוצאות יקבעו האם את סוכרתית כרגע, או שאת במצב של "הפרעה במטוליזם הפחמימות" - IGT, או שיש לך הפרעה בסוכר בצום (IFG). גם אם הכל יהיה תקין (ואת זאת אני מאחל לך..) עדיין מומלץ מאד לרדת במשקל בהשקט ובבטחה (אם תורידי "רק" 1 ק"ג בחודש - הרי זה 12 בשנה!

תשובה: הבדיקה בגלוקומטר ביתי, כאשר היא מבוצעת לפי ההוראות ובמקלון בדיקה שלא פג תוקפו - הינה אמינה כבדיקת דם אצל האחות סוניה בקופת חולים. יש רק לזכור - שדם מהאצבע הוא דם עורקי מלא, בעוד שמהוריד הוא מהפלסמה (נוזל הדם של דם ורידי. ויש פער של 15% בין שתי הבדיקות)

תשובה: בסוכרת מסוג 1 התלויה באינסולין, עולה לפעמים רמת הקטונים בדם. הקטונים נובעים ונוצרים עקב ה"הצפה" של הכבד בתוצרי פירוק השומנים - כאשר השומנים מתפרקים בשל חסר מלא של אינסולין בגוף. בסוכרתי מבוגר המטופל בממריצי לבלב ומאוזן (לפי רמות ההמוגלובין המסוכרר אותן אתה מציין), אין יצירת יתר של קטונים בדם, כי תמיד יש בסוכרת מסוג 2 מספיק אינסולין למניעת תהליך הקטוזיס.

ריח האצטון מקורו באצטון "אמיתי" בכמויות זעירות המשתחרר מהדם אל הריאות ונפלט בהבל הנשימה (ולא מהקיבה).. האצטון הנוצר הוא אחד משלושת צורות הקטונים הנוצרים כנ"ל, וריחו כשל אצטון או נוזל להסרת לכה מצפרנים, ויש הממשילים אותו לריח כריחם של תפוחים רקובים.

קשה לי להאמין שבמקרה שלך באמת נוצר אצטון בגופך. קל לבדוק זאת על ידי בדיקת קטונים בשתן.

תשובה: היפוגליקמיה הינה רמת סוכר דם נמוכה, אצל סוכרתיים יכולה להתרחש ב- 70 מ"ג% ואפשר גם במעל לכך. סוכר נמוך משמעו חוסר באנרגיית חיים, ומכן כל התסמינים - חולשה, רעד, בלבול, דיכאון ועוד כהנה.

תשובה: עקומת סוכר מושגת ע"י מדידת סימון ערכי הסוכר בצום ולאח"כ בתגובה למנת פחמימות מרוכזת במספר מדידות כדי להיווכח באם יש תגובת אינסולין לפחמימות והאם מתקבלת הנחתה של סוכר הדם לסף הנורמה. ככלל לאחר שעתיים של ארוחת פחמימות צריכה להתקבל רמת סוכר תקנית, ואם העקומה אינה נוהגת כך ניתן להסיק על ליקוי כלשהו במטבוליזם הפחמימות, לאמור שפעילות האינסולין אינה תקינה והתוצאה היא ערכי סוכר גבוהים מזף הנורמה והמסקנה היא שמתקיימת הסוכרת.

לאחר צום של 8 שעות אין חשיבות לטיב הפחמימות שבטרם הצום או למידת מתיקותן. מטרת הצום לפיכך היא לבטל השפעה מוקדמת של פחמימות ולהתחיל בעקומת סוכר בתנאי בקרה אחידים לכולם. מאליו ברור שאם כבר לאחר הצום מתקיימות רמות סוכר שיוריות גבוהות מעל למותר, כך גם גובר החשד לסוכרת.

תשובה: המכשיר מחירו שווה לכל נפש ואין צורך להעזר לשם כך באינטרנט. רצוי לרכשו בבת מרקחת של הקופה, והם גם משתתפים בחלק מעלותו. המחירים כיום נעים בין 150 ל- 250 ש"ח, ורצוי שזה יהיה מכשיר שהקופה מספקת את מקלוני הבדיקה.

תשובה: קודם כל - כדאי להרגע! זה שלסבתא היתה סוכרת לא אומר שבהכרח תהיה גם לך סוכרת. הסוכרת אמנם נפוצה בפיזור משפחתי, אבל מה שסבתא שלך הקנתה לך (אם בכלל) זוהי הנטייה לפ]תח סוכרת תחת מצבים מיוחדים (כשהמדובר בסוכרת מסוג 2).

את הסימנים והסימפטומים הבולטים שלושת ה"פיפים" - Pוליאוריה, Pםלידיפסיה וPוליפגיה (השתנת יתר, צמאון יתר ותאבון יתר) מרגישים רק כשרמות הגלוקוז בדם הן כבר גבוהות יחסית (מעל 180 מג)

כדאי לבדוק את רמת הגלוקוז בצום ו/או שעתיים לאחר ארוחה פחמימתית, ולשם הסר ספק לבדוק גם המוגלובין מסוכרר בצום (HbA1c). ואם הן תקינות - תנוח דעתך.
מומלץ עם זאת להמנע עקרונית מסוכרים זמינים, ולחזור על הבדיקות אחת לשנה.

תשובה: סך הסוכרתיים בעולם מכפיל את עצמו כל עשור. כך שאם לפני 30 שנה היו 30 מיליון סוכרתיים, לפני עשרים שנה היו 60 מיליון סוכרתיים ולפני כעשר שנים כמאה מיליון ועתה קרוב ל200 מיליון. נכון שרוב הסוכרתיים (כ 85%) הם סוכרת מסוג 2 , אך היתר הם סוכרת מסוג 1 השכיחה יותר בילדים. כך שהתצפית שלך נכונה - באופן אבסולוטי "רואים" יותר ילדים סוכרתיים מאשר מב בהיה בתקופת הפלמ"ח או עם קום המדינה.

מהן הסיבות לכך - זוהי כבר בעייה בפני עצמה שלא כאן המקום להכנס אליה

תשובה: למרות שסוכרת המבוגרים קשורה ומשולבת לא פעם עם שלושת ה"מוסקטרים" :דיסליפידמיה, השמנת יתר ויתר לחץ דם הרי שאצלך המצבים התפתחו כנראה בנפרד - קודם כל בעיית שומני הדם קשה וממושכת לאורך שנים ועתה הצטרפה אליה הסוכרת.

המשותף לכל ארבעת המוסקטרים - היא התנגודת לאינסולין שוודאי קיימת גם אצלך, אךלא ניתן להוכיח בבטחון ששנות הליפידם הרבות "גרמו" לסוכרת.

גם הדכאון הוא לא "גורם" לסוכרת - ההיפך הוא הנכון: סוכרת יכולה להוביל למצבי דכאון באחוז גבוה יותר מאשר באוכלוסיה הרגילה. אז צא מזה - והיית אך שמח!! (רצוי גם בעזרת הרופאים..)