שאלות נפוצות מפורום גניקואונקולוגיה

הבדיקות השגרתיות הקימות כיום לא השתנו בשנים האחרונות וכוללות אולטרסאונד נרתיקי ובדיקת סמנים בדם (CA-125). לצערנו בדיקות אלו אינן יעילות בגילוי מוקדם של סרטן השחלה וכל הזמן ברחבי כל העולם מנסים החוקרים למצוא דרך יעילה וחדשה לאיבחון מוקדםץ ייתכן ופריצת הדרך תהיה על סמך זיהוי "פנל" של חלבונים האופיני בדם של חולות סרטן השחלה מתוך אלפי חלבונים שייבדקו ע"י מחשב, אך כאמור זה רק בשלבי מחקר.
כל הנ"ל נכון לכלל האוכלוסיה ואין המלצה לבדיקה פרט לבדיקה הגניקולוגית השנתית השגרתית. לגבי נשים שהן בסיכון כגון בסיפור משפחתי חיובי, ניתן לבדוק נשאות גנטית. לנשים אלו מומלץ בדיקות בתדירות גבוהה יותר ולעיתים אף כריתת שחלות מונעת.

טווח הזמן המומלץ להמתנה הוא 2-3 שנים למרות שאין מחקרים טובים שבדקו זאת.
החשש מהורמונים מובן, אך צריך לזכור שני דברים. בהריון עתידי רמת ההורמונים היא גבוהה הרבה יותר מכל רמה המושגת בטיפולי פריון. שנית, לא הוכח בניגוד לדיעה קדומה שהריון עתידי הוא גורם סיכון להישנות המחלה.
באשר להריון ספונטני או בטיפולי פריון - יש צורך לחזור על הבדיקות ולהחליט בהתאם.
מאחר ובעיתכם מורכבת ולא כל רופא פריון יאות לטפל בכם, המלצתי לבקש להיות מטופלים תחת קורת גג אחת של צוות רופאים שיכלול אונקולוגים ורופאי פריון במרכז הרפואי בו אתם מטופלים. דיון בינהם ודאי יעזור לכם להגיע להחלטה הנכונה.

מאחר והבדיקה הגטית לנשאות למוטציה שלילית, הסיכון לסרטן שחלות שהוא הבעיתי יותר לזיהוי מוקדם, תלוי במקרים נוספים של סרטן במשפחה. במידה ואין סיפור משפחתי חיובי, הסיכון ללקות בסרטן השחלה הוא רק במעט יותר גדול מהסיכון הכללי באוכלוסיה של כ 1.5% במהלך החיים. למרות זאת לא מעט נשים דורשות ניתוח מונע ובמקרים אל,ו על פי רב אנו נענים לבקשה. נתון חשוב נוסף בקבלת ההחלטה תלוי באם הטיפולים שקיבלת גרמו להפסקת הוסת.
סרטן רירית הרחם מופיע בשיעור גבוה יותר מכלל האוכלוסיה בנשים הנוטלות טמוקסיפן, אך מרבית המקרים מתגלים בשלב מוקדם הניתן לטיפול יעיל.
כמובן שאם מחליטים לבצע ניתוח, יש לשקול כריתת רחם בנוסף לשחלות.

במידה והבדיקה הגנטית חיובית הסיכון ללקות בסרטן השחלה הוא מאד גבוה וקיימת המלצה חד משמעית לעבור כריתת שחלות מונעת. במידה והבדיקה הגנטית שלילית ולא קיים סיפור משפחתי של סרטן שחלה או שד, הסיכון ללקות בסרטן השחלה הוא רק במעט גבוה מבכלל האוכלוסיה. לאור זאת, אין המלצה במקרים אלו לעבור כריתת שחלות מונעת. למרות זאת, כבמקרה שלך במידה ואינך רוצה לבצע את הבדיקה הגנטית, ניתן לשקול בחיוב כריתת שחלות מונעת גם ללא בדיקה גנטית.

כפי שכתבת אין בהכרח קשר בין הכאבים והממצא של קוילוציטוזיס בבדיקת ה PAP שעברת.
קוילוציטוזיס הוא ממצא הנראה במיקרוסקופ בתאים שנדבקו בוירוס HPV. הוירוס הזה מאד שכיח באיברי המין ומציאת קוילוציטוזיס בלבד לא דורשת כל טיפול למעט מעקב על מנת לודא שהוירוס לא גורם לנגעים משמעותיים אחרים.

דקפפטיל הוא אחד השמות המסחריים של תכשיר רפואי הורמונלי המעכב את הפרשת הורמוני בלוטת יותרת המח (היפופיזה). התכשיר ניתן בהתוויות שונות כולל בטיפולי פריון, טיפולים במחלות ממאירות ועוד.
קימות מספר שיטות לתת תרופה זו כגון הזרקה תת עורית (לדופן הבטן או מקום אחר) או זריקה לשריר.

דלקת בשחלה היא בהחלט מחלה שיכולה לחזור או להיות עקשנית ואף עמידה לטיפול אנטיביטי ממושך, אך לא בהכרח שהכאבים מעידים על נוכחות הדלקת. במקרים מסוימים של דלקות חוזרות או עקשניות ובתלות בממצאים יש מקום לשקול צורך בניתוח.

קונדילומה כמו גם נגעים אחרים טרום ממאירים באיברי המין נגרמים על ידי וירוס HPV . על מנת לאתר אותם ולטפל בהם בזמן מבצעים קוולווסקופיה וקולפוסקופיה ובמידה ויש חשד על פי המראה מבצעים ביופסיה ולכן ביופסיה היא מדויקת יותר. WE זה קיצור של אפיתל לבן שלעיתים מייצג איזור פתלוגי שיש לקחת ממנו ביופסיה.
מאחר ושינויים אלו בצוואר הרחם הם בדרך כלל תהליכים איטיים מאד הנמשכים שנים בטרם מתפתח סרטן, אין צורך להיכנס להיסטריה אלא להמשיך להיות במעקב של בדיקות PAP וקולפוסקופיה.

שחלות פוליציסטיות הן דבר נפוץ בקרב נשים, הסיבה להופעתן אינה ברורוה במלואה, אך כנראה קיים מרכיב גנטי משמעותי. מצב זה מתאפין במגוון בעיות הנובעות מחוסר איזון הורמונלי והכולל בין השאר הפרעות במחזור הוסת, תיתכן השמנה ופצעי בגרות ולעיתים קושי להרות. הטיפול במצב זה הוא פשוט וחיוני להסדרת חוסר האיזון ההורמונלי. גם כשהריון על הפרק יש מענה טיפולי טוב.

גיל המעבר או המנפאוזה מופיעה עם הפסקת הפעילות ההורמונלית השחלתית ומכאן, מאחר שעברת כריתת שחלות הרי את מזה כשנה בגיל המעבר. כאשר הגיל הממוצע לתחילת המנפאוזה הוא בערך 51-52. ניתן לטפל בתופעות האופיניות למצב זה כגון גלי חם , הפרעות במצב רוח ושינה ואוסטאופורוזיס (דלדול העצם) על ידי הורמונים או תרופות חלופיות, זאת בנוסף לתזונה נכונה ופעילות גופנית.
ממולץ לפנות לרופא נשים העוסק בתחום על מנת להחליט על הטיפול הרצוי.