הדור הבא של הסימום בספורט

(0)
לדרג

דוקטורס בעקבות האולימפיאדה באתונה: על המצב החדש בשוק הסמים והתרופות, על ספורט ועל הנדסה גנטית

מאת: בעוד קברניטי הוועד האולימפי והוועדות הרפואיות עוסקים במניעת השימוש בתרופות הקונבנציונליות - מתקרב לו לאיטו ענן שחור שנושא בקרבו מפלצת סימום חדשה. ההתקדמות העצומה בהנדסה הגנטית והשימושים העתידיים בה בעולם הרפואה לא תפסח על עולם הספורט

מאת מולי אפשטיין - ראש מדור שירותים מדעיים לספורטאי הישג
פורסם לראשונה במגזין "דינמי" אתר מכון וינגייט

היסטוריה

הסימום בספורט איננו תופעה חדשה. סמים חדרו לספורט מאותו היום שבו החלו לחלק פרסים על ניצחונות. כבר ביוון העתיקה נעשו ניסיונות, פרימיטביים אמנם, לשפר ביצועים גופניים באמצעים מלאכותיים: רופא בשם גאלן לקח פרסות של חמור, טחן אותן וערבב עם מי ורדים. את המשקה המוזר הזה הוא נתן לספורטאים, אולם אין שום עדויות ש"שיקוי הפלא" הזה אמנם סייע להם.|

2,000 שנים מאוחר יותר, ב- 1904, הרץ שהוביל את המרתון האולימפי, ג'ון היקס, חש עייפות קלה. בלי בושה ניגש אליו המאמן ונתן לו תערובת של ברנדי, ביצה לא מבושלת וסטריכנין. היקס בלע את המשקה ודהר לניצחון במרתון האולימפי. מאז ועד היום עשה עולם הסימום הספורטיבי כברת דרך עצומה. ממדי התופעה הלכו והתעצמו עם השנים, וכיום הם מכלים כמעט כל חלקה טובה בספורט ההישגי. פריצת הדרך העיקרית בשימוש בתרופות לשיפור הישגים בספורט החלה בשנות ה- 40, עם הופעתם של הסטרואידים האנאבוליים בשוק העולמי. התגברות נגע השימוש בחומרים אלה ואחרים הובילה להחלטה כי יש לאסור שימוש בחומרים משפרי הישג. ואכן, בשלהי שנות ה- 60 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי על שורה של פעולות במטרה לבער את הנגע. הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הגדירה את קבוצת החומרים האסורים בשימוש, חוקקה חוקים וקבעה עונשים לנתפסים. עם זאת, טרם היו אז בידי הוועד האולימפי כלים מדויקים לזיהוי של מגוון התרופות האסורות שהיו כלולות ברשימה של אותם הימים.

במשך השנים חלה התפתחות עצומה, הן בטכניקות הגילוי והאיתור החדשניות והן בממדיה של רשימת החומרים האסורים בשימוש.

שיטות וחומרים אסורים

לפני שנסקור את קבוצות החומרים האסורים (על-פי חוקת הוועד האולימפי הבי"ל), חשוב להגדיר את השימושים שהמונח "סימום בספורט" מתייחס אליהם:

1. שימוש בחומרים השייכים לקבוצות התרופות האסורות.

החומרים הם:

חומרים ממריצים;

חומרים משככי כאב;

חומרים אנאבוליים;

חומרים משתנים;

הורמונים פפטידים וגליקופרוטאינים;

2. שימוש בשיטות אסורות:

סימום דם - מוגדר כעירוי של דם, תאי-דם אדומים או תוצרי דם אחרים לספורטאי באמצעות עירוי. שיטה זו מבוצעת בדרך כלל על-ידי הקזת דמו של הספורטאי בתקופת אימונים והחדרת העירוי בסמוך לתחרות נתונה. בטכניקה זו ניתן להעלות את ריכוז ההמוגלובין ולשפר את היכולת הגופנית בביצועי סבולת.

התערבות פיזית, כימית ופרמקולוגית הכוונה לשימוש בשיטות ו\או בחומרים הפוגמים או המנסים לפגום באמינותה ובתוקפה של דגימת השתן שנלקחה במבדק סימום.

3. קבוצות של חומרים בהתאם להגבלות:

אלכוהול

מריחואנה

הרדמה מקומית

קורטיקוסטרואידים

חוסמי בתא

החומרים האסורים: תעודת זהות

חומרים ממריצים:
זוהי קבוצת חומרים, בעיקר אמפטמינים, בעלי פונטציאל התמכרות גבוה. חומרים אלה נלקחים בעיקר בסמוך לתחרות, וזאת כדי להגביר את היכולת התחרותית. לשימוש באמפטמינים סימנים מחשידים: אי שקט פסיכו-מוטורי, הפרעות בשינה, אופוריה, פעילות-יתר, תוקפנות, חוסר תיאבון, שטף דיבור עד מצבים פסיכוטיים, חשדנות, פרנויה או מצבי דיכאון. שימוש במינונים גבוהים כרוך בסיכונים של שינויים בלחץ הדם והפרעות בפעולות הלב, ובמקרים קיצוניים גם התכווצויות והפרעות נשימתיות. שימוש כרוני עלול לגרום לנזק לכלי דם במוח ולפסיכוזה.

חומרים משככי כאב:
קבוצת חומרים ממשפחת המורפונים שמטרתה לשכך כאב. חומרים אלה נאסרו לשימוש בשל הסכנה הרבה הכרוכה בנטרול "נורת אזהרה" של הגוף (הכאב).

חומרים אנאבוליים:
הסטרואידים הם קבוצה של חומרים טבעיים או סינתטיים הדומים במבנה הכימי שלהם להורמון המין הזכרי - הטסטוסטרון. לכל הסטרואידים, הכוללים כ- 100 סוגים שונים, שני סוגי פעילות: אנדרוגני, הגורם להתפתחות של תכונות זכריות, ואנאבולי, המגרה בנייה של רקמת שריר. שימוש מתמשך או מחזורי בסטרואידים אנאבוליים מגביר את היכולת להתאמן קשה יותר, תורם לתהליך מהיר יותר של התאוששות ובנייה מחדש וגורם לעלייה במסה ובכוח השריר. ספורטאים מקצועיים נוטלים סטרואידים אנאבוליים בעיקר בתקופות האימונים שלפני עונת התחרויות. מפאת האיסור שהוטל על ידי מוסדות הספורט והנהגת בדיקות לגילוי השימוש בחומרים אלה, הספורטאים מקפידים להפסיק להשתמש בהם כמה שבועות לפני התחרות. פרק-זמן זה מאפשר לגוף "להתנקות" משרידי התרופה, וכך הספורטאי לא ייתפס בבדיקות הסימום. כיום נהוגות טכניקות נוספות להעלמת עדויות.

השימוש בסטרואידים כרוך בתופעות לוואי, בחלקן חמורות, ולכן נטילתם שלא בהתאם להתוויה וללא פיקוח רפואי הולם הוא אסור ומסוכן. שימוש מתמשך ומחזורי בסטרואידים במינונים גבוהים עלול לגרום, לנשים ולגברים, לפגיעות גופניות חמורות: פגיעה בתפקודי כבד הגורמת לצהבת, אי ספיקת כבד, דימומים בכבד ובמקרים חמורים - גידולים סרטניים בכבד. כמו כן - נזק ללב ולעורקים הכליליים, עלייה ברמת השומנים בדם, עלייה בלחץ הדם, פצעי אקנה וגם בעיות התנהגותיות המשפיעות על תפקוד קוגניטיבי ו/או אקטיבי, כולל סכנה של אפיזודות פסיכוטיות, פרנויה או מניה דפרסיה.

תופעות לוואי השכיחות בקרב גברים בלבד הן כמות זרע נמוכה, סטריליות, התקשות והקטנה של האשכים, אין-אונות וגדילת שדיים. חלק משינויים אלה הם הפיכים, אך עלולים להימשך זמן רב. תופעות לוואי הייחודיות לנשים כוללות אובדן המחזור החודשי, הפרעות בביוץ, שינויים באיברי המין, התקרחות, צמיחת שיער בפנים ושינויים בקול. חלק משינויים אלה אינם הפיכים.

חומרים משתנים:
ספורטאים משתמשים בחומרים משתנים כדי להפחית במהירות במשקל גופם לפני תחרות (בענפי קרב למשל, שבהם מתחרים לפי קבוצות משקל). חומרים אלה משמשים גם למיסוך ולטשטוש עקבות של שימוש בחומרים אסורים אחרים (באמצעות הגדלת נפח השתן והקטנת ריכוזם היחסי של המטבוליטים שנוצרו בגופו של הספורטאי כתוצאה משימוש בחומרים אסורים).

הורמונים פפטידים וגליקופרוטאינים:
קבוצה זו כוללת את החומרים הבאים:

human Chorionic Gonadotrophin hCG Chorionic Gonadotrophin

ACTH Corticotrophin

somatotrophin, hGH Growth hormone (הורמון הגדילה):

השימוש בהורמון הגדילה בקרב ספורטאים נובע מהרצון להגדיל את ממדי הגוף ולהקטין את המסה השומנית, מבלי להסתכן בהיתפסות במבדקי הסימום. גם כיום, למרות ההתפתחות הטכנולוגית ושכלול אמצעי הבדיקה, לא ניתן לאתר ספורטאי שהשתמש בהורמון הגדילה בתקופה שקדמה למבדקי הסימום.

כבר בשנות ה- 30 נצפה כי מתן הורמון גדילה לבעלי חיים גרם להגדלת המסה השרירית, לירידה באחוז השומן ולהאצת הגדילה הגופנית. בשנות ה- 50 למדו המדענים כי הורמון הגדילה אינו מהווה גורם בלעדי לאפקט הגדילה, אלא מעודד יצירת גורמי גדילה הידועים בשם סומטומדינים.

להורמון הגדילה הנלקח במינון-יתר ישנן תופעות לוואי. הבולטת ביותר היא אקרומגליה (ענקות), המתבטאת בגידול-יתר של איברים, עצמות ורקמות חיבור. תופעות נוספות הן התארכות של אצבעות הידיים והרגליים, סוכרת, מחלות לב ובלוטת התריס, הפרעות במחזור החודשי, ירידה בתשוקה המינית וירידה בתוחלת החיים.

כיום מיוצר ההורמון בטכניקות של הנדסה גנטית ומחירו, בהשוואה לעבר, ירד באופן משמעותי.

EPO Erythropoitin (אריתרופויטין)

אריתרופויטין הוא הורמון המיוצר בכליה ותפקידו להגביר ייצורם של תאי דם אדומים (RBC).

תאי הדם האדומים מכילים את חלבון ההמוגלובין שאחראי להובלת החמצן בדם העורקי אל הרקמות הפעילות.

הגברת היכולת של נשיאת חמצן באמצעות העלאת ריכוז ההמוגלובין בדם מאפשרת הגברת המטבוליזם האירובי ועמו שיפור בביצועי סבולת; למשל - בריצות למרחקים ארוכים, ברכיבה על אופניים, בביאתלון ובטריאתלון.

כיום, בעקבות מקרי מוות רבים של רוכבי אופניים, הוצע כי בנוסף לבדיקות השתן המקובלות (שבמרבית המקרים אינן מסוגלות לאתר ספורטאים שהזריקו לגופם אריתרופויטין), תבוצענה בדיקות דם לספורטאים בענף הרכיבה.

שיטות לבדיקה ולאיתור של חומרים אסורים בשימוש - מבדקי סימום.

מבדק הסימום התקף כיום נעשה באמצעות דגימת השתן שנתן הספורטאי, בפיקוח צוות בודקים. במקרים מסוימים, על-פי חוקת הענף, נלקחות בנוסף לדגימות השתן גם דגימות דם במטרה לנסות ולאתר טכניקות רמייה נוספות (כמו "סימום דם"). בין ההתאחדויות שכללו הליך זה בתהליך הדיגום ניתן לציין את התאחדות האופניים, שבדיקות הדם משמשת עבורה לסינון מתחרים החשודים בשימוש באריתרופוטין, וזאת באמצעות מדידת ריכוז ההמטוקריט: ריכוז של יותר מ- 50% פוסל את הספורטאי מלהשתתף בתחרות. אפשר לציין גם את הוועד האולימפי, המבצע בדיקות מסוג זה בענפים מסוימים במשחקי החורף האולימפיים (כגון: ריצת סקי, ביאתלון).

מבדקי הסימום מבוצעים היום גם בזמן תחרויות, ובחלק מענפי הספורט שלא בזמן תחרויות (OUT OF COMPETITION TESTING):

בזמן תחרויות: מבדקי הסימום מבוצעים על-פי נוהל קבוע מראש באשר למספר המבדקים ושיטת הדיגום (לדוגמא: שלושה המקומות הראשונים בכל מקצוע; הגרלה מראש; או החלטה שכל שבירת שיא תחייב בדיקה וכיו"ב).

שלא בזמן תחרויות: מבדקי סימום אלה מבוססים על אלמנט ההפתעה, וההתראה על ביצועם ניתנת בזמן קצר ביותר (מהתראה מיידית ועד 48 שעות מרגע קבלת ההתראה על הזימון לבדיקה). התאחדויות שהנהיגו שיטה זו מצליחות רק חלקית להגביר את הפיקוח על הספורטאים במהלך העונה כולה ולא רק בתחרויות שאליהן מגיע הספורטאי "נקי" בדרך כלל.

מבדק הסימום התקף כיום נעשה באמצעות דגימת השתן שנתן הספורטאי, בפיקוח צוות בודקים. במקרים מסוימים, על-פי חוקת הענף, נלקחות בנוסף לדגימות השתן גם דגימות דם במטרה לנסות ולאתר טכניקות רמייה נוספות ("סימום-דם"). בין ההתאחדויות שכללו הליך זה בתהליך הדיגום ניתן לציין את התאחדות האופניים, שבדיקת הדם משמשת עבורה לסינון מתחרים החשודים בשימוש באריתרופויטין, וזאת באמצעות מדידת ריכוז ההמטוקריט: ריכוז של יותר מ- 50% פוסל את הספורטאי מלהשתתף בתחרות.

במשחקים האולימפיים אשר נערכו בסידני נלקחו בפעם הראשונה דגימות דם לאיתור השימוש בחומרים אסורים (בנוסף לדגימות השתן) בענפים: טריאתלון, רכיבה על אופניים וקרב חמש מודרני.

ומה צופן העתיד?

בעוד קברניטי הוועד האולימפי, והוועדה הרפואית שאחראית מטעמו על אכיפת חוקי הסימום עוסקים במניעת השימוש בתרופות הקונבנציונליות, מתקרב לו לאיטו ענן שחור שנושא בקרבו מפלצת סימום חדשה. ההתקדמות העצומה בהנדסה הגנטית והשימושים העתידיים בה בעולם הרפואה לא תפסח על עולם הספורט. הספורטאים, אשר יעשו כמעט כל דבר על מנת לשפר את יכולתם הביצועית, יהוו כר ניסוי ראשוני לפיתוחים פרי מוחם היצירתי של מדעני ההנדסה הגנטית. השימוש בתרופות קונבנציונליות יוחלף במקרים מסויימים בהדבקה ויראלית ואולי בעתיד אף נראה "אתלטי דולי" משובטים. הוועד האולימפי הבינלאומי החל לתת דעתו בנושא והחל להערך לקראת עידן הסימום הגנטי אולם נראה כי מערכה זו הוכרעה עוד בטרם החלה.

בואו לדבר על כך בפורום אימון וכושר גופני

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום