אינטרנט, יום כיפור והישראלי המצוי
אם אתה לא דתי, סביר להניח שהיום הזה יעבור עלייך בין המקשים למסך - יומו הגדול של האינטרנט בהוויה היהודית
לא סתם ביום כיפור ישנן כניסות רבות מתמיד לרשת (מה שלעיתים גורם לאיטיות מרגיזה ולצום אינטרנט כפוי..) בשנה שעברה נרשמו למעלה מ-300,000 כניסות לרשת - הווה אומר: למעלה מ50% מבתי האב המחוברים לאינטרנט, היו שם.
העולם החיצון מנטרל את עצמו, אמצעי התקשורת נעשים פתאום טלית שכולה תכלת ואפילו ערוצים זרים נחסמים באדיבות היום היחיד בשנה שקיים עליו סוג של קונצנזוס בהוויה הישראלית השסועה.
השקט של יום כיפור ייזכר תמיד במהות הישראלית כשקט שלפני (ואולי אחרי, ואולי תוך כדי) הסערה, לא עוד הסתגרות שוקטת בבתים, אלא ידיעה שהכל פתוח מעבר לנו, שהשקט הוא הטעייה, מי אם לא האינטרנט יספק לנו את הצורך הכל כך ישראלי לדעת מה קורה, ושלא יעבדו עלינו.
אוכל, סקס, בריאות, חדשות ותקשורת בין אישית, אלו התחומים החמים באינטרנט בימים כתיקונם, וכמובן ביום כיפור, התחושה שאולי קורה משהו ואני לא יודע על כך (דוגמא טובה לכך נותן הפיגוע שהתרחש בערב פסח במלון פארק, היו דתיים רבים שנודע להם עליו רק למחרת, או אחרי יומיים) תחושה מעיקה של "אני לא יודע מה קורה" אדם דתי מתמודד עם התחושה הזו מתוך אמונה ושקיעה עמוק פנימה, חלק מהחילונים לעומת זאת: יוצאים לציד...
יותר ויותר אנשים מכריזים בשמחה ובפשטות שהכירו באינטרנט ומאז השתנו חייהם, האם הגיע הזמן לעדכן את ההנחות המיושנות משהו שלפיהן מי שנזקק לשירותי אתרי הכרויות משמע אדם נטול חברים ויכולות שיווק עצמי הנזקק לפלטפורמות חיצוניות (שלא נדבר על האסוציאציה העולה מיידית מהמילה "שידוך" ) בעידן שבו הכל זמין, כולל תוכניות הכרויות בפריים טיים ופופולאריות הולכת וגוברת של שימוש באינטרנט ככלי לכל שימושי היום יום (קניות, רפואה, מידע, סקס - אז למה לא הכרות למטורת רציניות יותר ופחות?), פגישה, חצי פגישה.
לכתבה המלאה לחץ כאן
נכון שאסור לעשות סקס ביום כיפור (כך הזהירה אותי תמיד אמו היקרה של בעלי) אבל מי אמר משהו נגד אינטימיות? נגד חום אנושי? (ואולי בסופו של דבר, בעד..)
לכתבה המלאה לחץ כאן
כל מי שישוטט ברחוב ויביט סביבו יופתע למראה כמויות החנויות המיועדות לרוכבי אופניים, גלגלים, אופניים מסוגים שונים וטווחי מחירים מרשימים, בגדים בשלל צבעים, קסדות, אביזרי בטיחות, עולם ומלואו.
מה באמת חשוב לקנות? ומה בעיקר נראה טוב.
דבר ראשון - קסדה, לא לוותר בשום פנים ואופן למרות שבישראל אין עדיין חוק המחייב את חבישתה, יש להתאים את הקסדה לגודל הראש ולוודא שלא תחליק ותיפול.
כפפות, לא חובה לקנות כפפות מעור כבש מיוחדות-מונעות-החלקה-בכל מחיר-באלפי-שקלים, אבל החלט רצוי להצטייד בכפפות בעלות אחיזה נוחה, למניעת החלקת היד המיוזעת על הכידון. ביגוד ייעודי הוא לא הכרחי, אם כי חולצה מנדפת זיעה ומכנסיים בעלי ריפוד בהחלט יכולים להקל בנסיעות ארוכות. לכל טיול כדאי לקחת מים (והרבה) ערכת עזרה ראשונה, טלפון סלולארי להזעקת עזרה במקרה הצורך וסט תיקונים לאופניים (למקרה השכיח של פנצ'ר באמצע הפסטורליות) בעיקר ביום כיפור נטול אפשרויות הקנייה והעצירה לקפה מרענן.
רפואה, ילדות והיסטוריה:
על היתרונות הרפואיים של הרכיבה על אופניים יש ויכוחים ודיונים ערים בקהילות הרפואיות, ד"ר אירוין גולדשטיין מבית הספר לרפואה של בוסטון בארה"ב מסביר כי פעילות גופנית טובה ללב ולגוף ומשפרת את התפקוד המיני (למי שסובל מבעיות בתפקוד המיני, שים לב...), אולם לעומת זאת - הוא ממליץ להימנע מרכיבה על אופניים עקב הסכנה לחימום מוגזם של איזור האשכים ולפגיעה אפשרית בפוריות ובתפקוד המיני, לעומתו מגיח מחקר נוסף (איטלקי) המעיד על כך שדווקא רכיבה מתונה על אופניים תיטיב עם מערכת המין, מי צודק? הקהל כפי הנראה, הקהל הרחב שמצביע בגלגלים ונוהר לחנויות ולדרכים, אופניו לרגליו.
כבר באולימפיאדה הראשונה, באתונה 1896, נערכו תחרויות רכיבה על אופניים. במשחקים האולימפיים באטלנטה 1996 התחילו הרוכבים המקצועיים להגיע למשחקים ולמשוך תשומת לב, מאז הענף רק משתכלל ומתקדם. בישראל נמכרים מדי שנה אלפי זוגות אופני הרים, רכיבה על אופניים נותנת לרוכב הממוצע תחושה שהוא עדיין קצת ילד, בלי גלגלי עזר, אבל נוסע קדימה, שוטף את הכביש. חוץ מגעגועי הילדות, הרכיבה נותנת תחושה מבוססת מציאות שהנה, אתה עושה דבר מה למען גופך ולמען הדיאטה שלך, הרכיבה היא ספורט מגוון, מרגש, שונה, והתוצאות לא מאחרות לבוא.
"הרכיבה היא כמו להרביץ לשק אגרוף" אומר רוכב ותיק, "רק שקטה יותר, מתחברת יותר לטבע, משחררת יותר, חוויה רוחנית כמעט", זאת לגבי רכיבת ההרים והטיולים, אבל רכיבת כביש היא משהו אחר, האדרנלין והמתח הכרוך ברכיבה לצד הכביש הם שונים בתכלית (ואולי מפתים יותר? הסכנה כמקדמת מכירות?)
יום כיפור, כאמור, פותר את עניין הכביש והסכנה, לפחות ליום מאושר אחד, רק לא לשכוח קסדות ושאר אביזרי בטיחות, לא נעים ליפול גם היום כיפור והכבישים עדיין קשים וכואבים.כל שנה מגיעים עשרות ומאות ילדים פצועים עקב נסיעה לא זהירה ונפלילות, שמרו על עצמכם וצום קל לצמים.