תן כתף, על סיוע והקשבה ברשת

"כאשר הירח בחיסורו, נראה שהחושך יימשך לנצח והאור רק יילך ויצטמצם. כך גם אנו חשים לפעמים שהתקווה אוזלת ושאין יותר בשביל מה להתאמץ והפתרון ההגיוני הוא להפסיק לחיות. אבל ממש כמו במקרה של הירח, גם במקרה של בני אדם שחשים כך, זהו מצב זמני. ההקלה תגיע, ממש כשם שהירח יתמלא אחרי זמן מה. אם כך אתם מרגישים ברגע זה, הישארו עמנו, לא לבד, וננסה יחד למצוא שביב של תקווה בזמן הקשה הזה.."

אלו המילים המופיעות בדף הבית של עמותת "סה"ר סיוע והקשבה ברשת", בה אני מתנדבת כסייעת במשך השנתיים האחרונות. אם אנסה להעביר את המילים האלה ל"שפה יום יומית", נראה שאלף המילים שהוגבלתי בהן, לא יספיקו לתאר מה עומד מאחורי.
עומדים מאחורי אני ומתנדבים אחרים, נשים וגברים, אנשים כמוך? וכמוך? ביום יום, שהחליטו שהם רוצים להיות חלק ממקום שמקשיב. שהחליטו שהם רוצים להקדיש מזמנם ולהקשיב בהתנדבות וללא תועלת כספית, לאנשים שנמצאים במצוקה נפשית, זמנית או מתמשכת. לעיתים זהו המקום היחיד שמקשיב לאנשים אלה, לעיתים זהו מקום שמקשיב להם בצורה אחרת, לא שופטת, תומכת, עוטפת, חמה.

כשהגעתי להכשרה, השאלה הראשונה שנשאלתי היתה "מה הביא אותך לסה"ר?". תשובה שתינתן על מנת לצאת לידי חובה, תתאר מפגש אקראי ביני ובין מודעת "דרושים מתנדבים" באחד מהפורומים בהם הייתי פעילה. תשובה עמוקה, אמיתית וכנה, תתאר את ההבנה שיש ביכולתי להקשיב, לתמוך, להביע אמפתיה, קבלה וחום. תתאר את החשיבות הרבה שאני מייחסת למילה הכתובה בפרט ולתקשורת האינטרנטית בכלל, על כל יתרונותיה וחסרונותיה, ואת הכח של תקשורת זו, אנונימית בעיקרה, לתת כתף תומכת, שעה של הקשבה, של שיתוף מרצון בהתמודדות בפחדים, בכאב, בייאוש, בעצב, בדכאון, בבילבול, בתסכול, בכעס, באהבה, בשמחה, במצוקה, בטראומה, בפגיעה, ברצון למות. בכל מה שהפונה שיוזם את השיחה בוחר לשתף בו. כמו שניתן להבין, הרשימה הזו אינסופית כמעט, מתחדשת ומשתנה משיחה לשיחה, מפונה לפונה.

וכך גם אני, כסייעת, צריכה להתאים את עצמי בזמן תורנות. להתאים את עצמי לפונה, לשפתו, לסגנון דיבורו, לנושאים אותם הוא מעלה בשיחה. להתאים את עצמי ולגלות מה הפונה מבקש ממני - אם מבקש הקשבה, אם מבקש עיצה, או אם מבקש חום וקירבה.
אני לא מאמינה בסיסמאות כמו "מחר תזרח השמש" או "אתה לא לבד", סיסמה שהיא מבחינת "צרת רבים חצי נחמה". אני מאמינה שפונה שחש במצוקה, לא רואה את המחר, אלא רואה את העכשיו, את הכאב או הקושי שלו, שמציפים אותו ולא נותנים לו מנוחה. רואה ומחפש את הדרך הקלה ביותר להקלה, גם אם הקלה זו תגיע מבחינתו בדרך בה יפגע בעצמו עד כדי איבוד חייו. אם היה לי מקל קסמים, זה היה קל. באגדות, כידוע, מקל קסמים יש רק לפיות ולמלאכים. ואילו במציאות, לי כסייעת, במקום מקל קסמים, יש את הכלים שרכשתי במהלך ההכשרה ולאורך זמן התנדבותי כסייעת. כלים שמאפשרים לי להבין את מצוקת הפונה ולהעביר לו שאני מבינה אותו, מקבלת אותו ואת המצוקה שלו ולא שופטת אותו או אותה. להעביר לו שהוא יכול לדבר על הכל, בכל דרך שיבחר, שאני איתו ועם מצוקתו, בניסיון של שנינו לחפש את הדרך שתביא להקלה, להתמודדות, לשינוי.

והדרך הזו ארוכה ומפותלת, לעיתים לא רואים את האור בקצה, לעיתים הוא מגיע מהר יותר ממה שהפונה חשב. לעיתים נופלים, פעמים אחרות קמים. אבל תמיד תמיד, הפונה שצועד בה, לא צועד לבד. אני או שאר הסייעים, צועדים ביחד איתו. אם זה בשיחות תמיכה אישיות, אם זה בתמיכה קבוצתית בארבעת פורומי התמיכה של סה"ר. לעיתים מספיקה התמיכה של סה"ר, מבחינת "ניקוי הפצע וחבישתו" ולעיתים, כמו בחדר מיון, בו החולה מועבר למחלקה אחרת, דרושה "התערבות חיצונית", עזרה ותמיכה של ארגוני סיוע אחרים, המתמחים בבעיה ובמצוקה איתה הפונה מתמודד.

הזכרתי בתחילת דבר?י, כי הפעילות בסה"ר נעשית בהתנדבות וללא כל תועלת כספית. התנדבות זו כרוכה בפעילות בזמן תורנות, בזמן מענה לפורומי התמיכה ומתבצעת 24 שעות ביממה כדבר שבשגרה, ומלווה לעיתים באירועי חרום, בהם נשקפת סכנה אמיתית ומוחשית לחיי הפונה, ואנו נעשה כל שביכולתנו על מנת להצילו.
התועלת שבפעילות זו אינה כספית אלא בעיקרה נפשית, רוחנית, מורלית. תועלת בידיעה שאני הוא האדם אותו בחר הפונה לשתף בשעת הקושי, ברגעים של בדידות, של עצב, של ייאוש. אני הוא האדם האחרון ממנו בחר הפונה שרוצה לשים קץ לחייו, להפרד. אני הוא האדם שמקשיב לו ולקול שגרם לו לפנות ולדבר איתי. לקול שרוצה שייאחז בחיים. אני הוא האדם שעובר איתו תהליכים של חיפוש ושל הבנה, של התנהלות בין רגשות, של הוצאת הכאב החוצה, באמצעות המילים שלי, אך בעיקר באמצעות מילותיו של הפונה עצמו, שמוביל את השיחה ומנתב אותה בהתאם לנושאים עליהם הוא מעוניין לדבר.

הידיעה ששיחה או תגובה שלי בפורום מקלה על הפונה, עוזרת לו לעשות מעט סדר בראשו, מביאה אותו להסתכלות אחרת, לחשיבה מחודשת, לבחירה בהתמודדות ובחיים ולא במוות, אינה ניתנת לכימות כספי. זו התועלת האמיתית, המוחשית, המוענקת לי ומלווה אותי שעה שעה, יום יום, בעקבות פעילותי בסה"ר. מאחורי הידיעה שהצלנו אדם שמאס בחייו, עומדת התרגשות גדולה שקשה לתארה במילים. שהרי כבר נאמר "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו". בראייתי, הקשבה לאדם הנמצא במצוקה נפשית, תהא מצוקתו אשר תהא, היא סוג של הצלת נפש.
אסיים בדוגמא לפעילות של סה"ר שהביאה להצלת חייו של נער בן 16, שבחר לסיים את חיוו ונפרד בהודועה פורום תמיכה נפשית לצעירים, המנוהל על ידי "סה"ר":
"שלום לכולם בזמן שאתם קוראים את ההודעה הזאת אני בטח כבר מת... אני לפחות מקווה כי אם לא, חבל לי על הזמן מה שייקרה לי. 50 כדורים יכולים להרוג לא? אני מקווה שהם רק לא יגלו את זה באמצע. אבל מה אני מזיין לכם ת'שכל זה בטח לא אכפת לכם...".
וכעבור 24 שעות לערך, לאחר פעולת איתור והצלה מטעמנו, כתב מילות תודה "תודה לסה"ר שאיכשהו הצליחו למצוא אותי ובזכותם אני עכשיו חי בהדסה!!!!! באמת תודה ואם אתם לא הייתם שם מן הסתם הייתי עכשיו בקבר... כנראה מישהו למעלה ניסה להגיד לי משהו...".
המילים האלה מרגשות גם ממרחק של זמן. זוהי לא הדוגמא היחידה שבה מתנדבי סה"ר עושים כל שביכולתם על מנת לסייע לפונה, לנסות להבין את הכאב והקושי איתם הוא מתמודד, לנסות להקל עליו. בין אם נאמרות מילות תודה בסיום שיחה או כתגובה לתשובה בפורומי התמיכה ובין אם לא, לנגד עיני אני זוכרת ורואה בכל רגע את האמונה, את המטרה, את העשייה. כל אלה ביחד ולחוד, מאירים לי את הדרך. מזכירים לי כי יש אמת במשפט "אולי כל הקיום האנושי הוא מאבק על אוזן קשבת".

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת
בואו לדבר על כך בפורום תמיכה הדדית