חדשות בסרטן השד

בשני מחקרים אקראיים (רנדומליים) רחבי היקף נמצא שביופסיה של בלוטת הזקיף ( Sentinel Node biopsy ) מדויקת באותה מידה כמו ניתוח קונבנציונלי של בלוטות בית השחי. בנוסף לכך יש לבדיקה זו יתרון משמעותי בשיפור איכות החיים באותן חולות סרטן שד שלא נמצאו אצלן בלוטות נגועות.
כך נמסר בכנס השנתי לסרטן שד בסן-אנטוניו, טקסס על ידי ד"ר תומס ג'וליאן מפרוייקט National Surgical Adjuvant Breast and Bowel Project (NSABP) בפיטסבורג, פנסילבניה.

במקביל נערך בבריטניה מחקר נוסף שהקיף 1031 חולות ונקרא Axillary Lymphatic Mapping Against Nodal ALMANAC) Axilary Clearance). מחקר זה הוכיח שבקרב אותן החולות שעברו ביופסיה בשיטת בלוטת הזקיף נצפו שיעורים נמוכים באופן משמעותי, לעומת השיטה המקובלת של כריתת כלוטות, של תופעות לימפדמה (בצקת), בעיות בתפקוד הכתף, בעיות בתחושה, ובהיווצרות דלקות. בנוסף, אפשרה שיטת בלוטת הזקיף לצמצם את תפוסת חדרי הניתוח ואת זמן האשפוז ובכך הביאה גם לחסכון בהוצאות.
מחקר ה-ALMANAC מתבסס על תוצאות שהתקבלו על פי מעקב של 6 חודשים אחרי הביופסיה, ובקרוב צפויים להתפרסם נתונים המבוססים על מעקב של 18 חודש.

לדעת דר' מרק קיסין, אחד החוקרים בפרוייקט ALMANAC , חייבת ביופסית בלוטת הזקיף להפוך להיות הסטנדרט, ברירת המחדל. גם ד"ר מנסל שהשתתף בפרויקט זה טוען שביופסית בלוטת הזקיף צריכה להיות הבדיקה הסטנדרטית, אלא אם כן יוכיחו מעקבים ארוכי טווח שיש תוצאות שונות ממה שנמצא עד כה מבחינת הישנות המחלה או תוחלת החיים. דר' מנסל הוסיף וציין גם שקיימות הוכחות שהבדיקה המקובלת של כריתת בלוטות בית השחי גורעת מאיכות החיים של המטופלת בצורה משמעותית.

במהלך שני המחקרים התאפשר לכירורגים שהשתתפו בהם לבצע תרגול מעשי בשיטת ביופסית הזקיף אצל חולות שנמצאו בסיכון נמוך, עם גידולים קטנים, אשר נבחרו באופן אקראי.

"תוצאות מחקר ה-ALMANAC מעודדות ביותר" טוענת ד"ר קלי הנט מה- American College of Surgeons Oncology Group וה- Cancer Center in Houston Texas . "בעוד ששיעורי התמותה בשתי הקבוצות השתפרו כעבור 6 חודשים, השוני בין שתי השיטות נצפה למעשה כבר כעבור 3 חודשים כאשר מספר גדול יותר של נשים שעברו ביופסית בלוטת הזקיף יכלו לחזור לעבודה תוך זמן קצר ולהמשיך ולחיות את חייהן".
יחד עם זאת, הביעה ד"ר הנט חשש לגבי השיעור הגבוה יחסית - 9.7% - של תוצאות שליליות שגויות ( false negative ) שהתקבלו במחקר ה- NSABP . "הנושא החשוב הוא לקבוע מהו השיעור המקובל של תוצאות שליליות שגויות באבחון סרטן שד בשלב מוקדם. הספרות גורסת שמדובר ב- 5% . חובתנו עכשיו היא לנסות ולבודד מתוך הקבוצות שנכללו במחקר את אותן נשים לגביהן התקבלו תוצאות שליליות שגויות ולהבין מדוע התקבלו, ועל בסיס זה להתאמץ להקטין את אחוז התוצאות השגויות המתקבלות, כלומר לשפר את יעילות האבחון".

בעקבות תוצאות מחקר הALMANAC החלה ממשלת בריטניה ליישם תכנית להכשרת כירורגים לביצוע ביופסיות בטכניקת בלוטת הזקיף.

טכניקה חדשה שפותחה עשויה לחסוך למטופלים רבים את הצורך בניתוח המיועד לבדוק באיזו מידה התפשט הסרטן בגופם. השיטה מבוססת על הזרקת חלקיקים מגנטיים זעירים לתוך רקמות סרטן מסוימות בהן אמורים חלקיקים אלו להצטבר. על ידי מעקב אחר תנועת החלקיקים בעזרת סורק יכולים רופאים לזהות האם גידול מסוים אכן התפשט מבלי שיהיה צורך בלקיחת דגימה לביופסיה. המחקר, שנערך בבית הספר לרפואה Harvard Medical School מתפרסם באתר האינטרנט של הספרייה הציבורית לרפואה מדעית (Public Library of Science Medicine ).

החוקרים מקווים שטכניקה זו תקל על חיי המטופלים ותשפר את רמת הדיוק של אבחון השלב בו נמצאים גידולי הסרטן המאובחנים. לאחר שמתבצעת האבחנה הראשונית של קיום הגידול יש לקבוע את השלב בו הוא נמצא staging - ובאיזו מידה הוא התפשט לבלוטות הלימפה הפזורות בגוף באזורים כמו הצוואר, בתי השחי והמפשעה.
ד"ר רלף וייסלדר, שעבד על פיתוח השיטה, אומר שטכניקה זו לאבחון שלב הגידול - staging- תאפשר קבלת תוצאות ברמת דיוק חסרת תקדים ובכך תחסוך ניתוחים מיותרים.

כאשר גידול מתפשט הוא מכוון קודם אל הבלוטה הראשונה הנקראת "בלוטת הזקיף". על פי מידת הימצאותם של תאי סרטן בבלוטה זו יכולים המומחים לקבוע את מידת התפשטותו של הגידול. אם לא נמצאו תאים כאלה בבלוטת הזקיף יש סיכוי מזערי שיימצאו תאים סרטניים במקום אחר במערכת הלימפה, ומכאן נובע שאין צורך לכרות בלוטות נוספות. ביצוע ביופסית בלוטת הזקיף מחייבת התמחות בנושא ומיומנות גבוהה של הכירורג המבצע אותה, ומטופלים רבים עדיין נרתעים מלבצעה. אי לכך ממשיכים החוקרים לחפש דרכים חלופיות לדרג את הגידולים הסרטניים באופן מדויק יותר.

המחקר הנוכחי שנערך בארה"ב הקיף 70 מטופלים שחלו בסוגי סרטן שונים. לכל אחד מהם הזריקו חלקיקים מגנטיים זעירים אשר נועדו להתביית על התכונות המגנטיות הספציפיות של התאים הסרטניים שבבלוטות הלימפה. בעזרת סורקי MRI, הצליחו החוקרים לקבוע שלבלוטות נגועות יש דפוסים שונים מאלו של בלוטות בריאות. בעזרת תוכנת מחשב שפותחה על ידם הם הצליחו לאתר את הבלוטות שהיו נגועות ולהפיק שיחזור תלת-מימדי של הגידול אותו יכולים הרופאים לבחון.

לדברי דובר הארגון לחקר הסרטן בבריטניה - Cancer Research UK - טכניקה זו מהווה פריצת דרך עם פוטנציאל לשיפור דרמטי של אבחון הסרטן. "הטכניקה מראה סימנים מבטיחים ראשוניים בסיוע לאתר בלוטות הקשורות בהתפשטות הסרטן ללא צורך באיזמל המנתח" אומר הפרופסור ג'ון טואי, המנהל הרפואי של הארגון, אך הוא מוסיף שצריך לזכור ש "המחקר הנוכחי אינו מקיף מספיק, ועדיין אצל- % 8 מהחולים התקבלו תוצאות חיוביות שגויות, מה שאומר שאותם חולים עלולים להיחשף לטיפול כימותרפי מיותר".

פורסם מחקר חדש שנערך בבי"ח "בית ישראל" בבוסטון אשר בחן את השיקולים הבריאותיים והפסיכולוגיים המשפיעים על קבלת ההחלטות בנושא השימוש בטמוקסיפן כטיפול מונע בנשים הנחשבות כבעלות סיכון יתר לחלות בסרטן שד.

המחקר עקב אחר 129 נשים, שנמצאו מתאימות לקבלת טמוקסיפן על רקע ייעוץ מוקדם והערכה לגבי גורמי הסיכון שלהן לחלות בסרטן. ההחלטות על הטיפול, ומידת שביעות הרצון מהן נבדקו בשתי נקודות זמן: כעבור חודשיים מהייעוץ וכעבור ארבעה חודשים מהייעוץ. השיקולים הרפואיים לקבלת ההחלטה על הטיפול כללו את המלצות הרופא המטפל, נתוני ההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית של המטופלת, ומידת החשש של המטופלת לגבי תופעות לוואי.
השיקולים הפסיכולוגיים לקבלת ההחלטה התייחסו למידת החרדה של המטופלת מסרטן שד, תפיסת הסיכון שלה ודיכאון.

תוצאות המחקר הראו, כי חודשיים לאחר הייעוץ, 44% מן המשתתפות סירבו לקבל את הטיפול בטמוקסיפן. מספרן עלה ל-49% במעקב שנערך כעבור ארבעה חודשים. להיסטוריה האישית או המשפחתית לא היה קשר להחלטה, אבל ממצאים חריגים בביופסיה בעבר אכן חזו את השימוש בתרופה. להמלצות הרופא היתה השפעה משמעותית על ההחלטה שהתקבלה. החשש מפני תופעות לוואי אפשריות היטה את הכף נגד לקיחת התרופה. רגשות חרדה מפני סרטן שד ותפיסה של רמת הסיכון כגבוהה השפיעו באופן חיובי על לקיחת טמוקסיפן. לעומת זאת, לחרדה ולמצוקה נפשית היה קשר שלילי למידת שביעות הרצון מן הטיפול.

מסקנת המחקר היא על כן שההחלטה האם לקבל טמוקסיפן היא מורכבת, ונשים רבות שנמצאות מתאימות לקבלת הטיפול מסרבות לקבלו או אינן מסוגלות לקבל החלטה לגביו. על פי הממצאים נראה כי דרוש מעקב חינוכי-הדרכתי נוסף לגבי נשים בסיכון גבוה גם לאחר שהן מקבלות את הייעוץ הראשוני. במיוחד חשוב להתערב במקרים בהם קיימת תפיסה מוטעית של גורמי הסיכון ושל תופעות הלוואי, או השאישה נמצאת במצוקה נפשית.

עוד בתחילת המאה ה- 20 היה ידוע שקיים קשר בין צריכת אלכוהול לסרטן, במיוחד לסרטן הוושט, לסרטן קיבה וכבד, ואפילו לסרטן השד. רופאים ידעו שככל שמרבים בשתיית אלכוהול, כך גדל הסיכון לסרטן, אך הסיבות לכך לא היו ברורות. כיום, מעריכים מדענים כי גילו את המפתח לקשר אלכוהול-סרטן. מחקר ראשוני העומד להתפרסם בגליון ה- 15 בינואר 2005 של כתב העת Cancer , מגלה לראשונה כי אלכוהול מעודד גורם גדילה (growth factor ) המסייע בהיווצרות כלי דם חדשים בתוך גידול תהליך הקרוי אנגיוגנסיס Angiogenesis . יצירת כלי דם אלה "מזינה" את הגידול.

ניסויים שנערכו על ידי חוקרים מאוניברסיטת מיסיסיפי בארה"ב בעוברי אפרוחים נגועים בתאי סרטן, גילו שעוברים שהזריקו להם אלכוהול, הכילו פי שמונה יותר תאי סרטן מאשר אפרוחים שהזריקו להם מי מלח. כמות האלכוהול שהוזרקה לאפרוחים, טוענים המדענים, היא כמות המוגדרת כצריכה כרונית בבני אדם. בהתבססם על מחקרים קודמים טוענים אותם חוקרים שאפילו צריכה מעטה עד בינונית של אלכוהול עלולה לעורר יצירת כלי דם חדשים.

כמו כן, הבחינו החוקרים בגידול משמעותי של מימדי הגידול וצפיפות כלי דם, וכן בקיומם של רמות גבוהות של גורם גדילה - VEGF - Vascular Endothelial Growth Factor - חלבון המעורב בתהליך יצירת כלי דם חדשים באותם עוברים שנחשפו לאלכוהול.

הממצאים מחזקים תאוריות קיימות, לפיהן אלכוהול מזרז את יצירת גורם הגדילה ואת היווצרות כלי דם חדשים , ובכך מקיים ומעודד גידולי סרטן.