חדשות בסרטן השד

מחקר חדש מגלה, כי נשים לאחר גיל המעבר, הנוטלות פמרה (Femara) אחרי ניתוח להסרת גידול בשד, נמצאות בסיכון נמוך יותר להישנות המחלה מאלו הנוטלות טמוקסיפן (Tamoxifen).

תוצאות המחקר פורסמו בכנס בינלאומי שהתקיים בשוויץ ב-26 בינואר, 2005 תחת הכותרת "טיפול ראשוני בסרטן שד מוקדם". חברת נוברטיס, יצרנית פמרה, מימנה את המחקר והיא גם נותנת החסות לאתר WebMD.

על פי נתוני האגודה האמריקנית לסרטן American Cancer Society, יותר מ-2 מיליון נשים שהחלימו מסרטן השד חיות כיום בארה"ב. השנה יאובחנו כחולות כ-211,000 נשים נוספות בארה"ב, כ-40,000 מהן לא ישרדו. על כן, נושא מניעת הישנות המחלה הוא בראש סדר העדיפויות. עם זאת, המצב כיום הוא שיותר נשים שחלו בסרטן השד אכן מנצחות את המחלה.

יותר מ-8,000 נשים מ-27 מדינות השתתפו במחקר, כולן לאחר גיל המעבר ועברו ניתוח. הן טופלו כבר בשלבים המוקדמים של המחלה, והגידול אצלן לא התפשט מעבר לאזור השד ולבלוטות הלימפה. סוג הגידול בקרב נשים אלו היה תלוי הורמון האסטרוגן. עם סוג זה נמנים כשני שלישים מגידולי השד הממאירים, על-פי האגודה האמריקנית לסרטן.

שתי התרופות, פמרה וטמוקסיפן, מורידות את רמת האסטרוגן בגוף, ובכך מאטות את התפשטות הגידול תלוי-האסטרוגן. אולם כל אחת פועלת באופן שונה.

הטמוקסיפן חוסם את קולטני האסטרוגן בגוף, ומהווה את הטיפול המקובל כיום בקרב נשים שעברו את גיל המעבר וסוג הגידול אצלן תלוי-אסטרוגן. בנוסף, מקובל כיום לתת טמוקסיפן גם כאמצעי למניעת סרטן השד בקרב נשים בסיכון גבוה למחלה. התרופה הוותה פריצת דרך עם הופעתה לפני למעלה מ-25 שנים. הטיפול בטמוקסיפן נמשך בדרך כלל כחמש שנים. כ-500,000 נשים בארה"ב נוטלות את התרופה, וכ-80,000 מתווספות אליהן מדי שנה.

הפמרה פועל באופן שונה. תרופה זו היא השניה בקבוצה חדשה יותר של תרופות, "מעכבות ארומטאז", המדכאות את פעולת האנזים ארומטאז. אנזים זה נחוץ בתהליך ההופך הורמונים זכריים (אנדרוגנים) לאסטרוגן. דיכוי פעולת הארומטאז, מונע תהליך זה והתוצאה היא רמת אסטרוגן נמוכה יותר.

במחקר, שעקב אחר הנשים במשך כ-26 חודשים בממוצע, חולקו הנשים לשלוש קבוצות. קבוצה אחת טופלה בטמוקסיפן או בפמרה במשך חמש שנים; קבוצה אחרת נטלה טמוקסיפן במשך שנתיים ולאחר מכן- פמרה עוד שלוש שנים; קבוצה שלישית, נטלה קודם פמרה במשך שנתיים ולאחריהן - טמוקסיפן במשך שלוש שנים.

תוצאות המחקר הראו, שהטיפול בפמרה הפחית את הסיכון להישנות סרטן שד ב- 19% בהשוואה לטמוקסיפן. הטיפול בפמרה האריך בצורה מובהקת את משך החיים ללא הישנות המחלה, ובמיוחד הפחית את הסיכון להתפשטות סרטן השד לאזורי גוף אחרים.

לפמרה תופעות לוואי. נשים הנוטלות פמרה נטו יותר לשברים בעצמות. כמו כן, נצפתה אצלן רמת כולסטרול גבוהה יותר, למרות שלטענת חברת נוברטיס, השפעה זו היתה מתונה בדרך כלל. מקרים של התקפי לב ושבץ מוחי היו נדירים בקרב מטופלות בשתי התרופות, אם כי הם קרו יותר בקרב נוטלות הפמרה, כדברי היצרנית. אין לקחת פמרה במהלך הריון.

גם לטמוקסיפן יש תופעות לוואי, הכוללות קרישי דם, דימום וגינלי וכן שינויים בדופן הרחם (האנדומטריום).

תוצאות מפתיעות למחקר חדש בנושא התייחסותן של נשים לבדיקת ממוגרפיה : למרות "שמה הרע" של הבדיקה שנובע מהחרדה והפחד הנלווים אליה, מסתבר שכאשר מדובר בבדיקה שגרתית, רוב הנשים אינן מודאגות לפני הבדיקה ואינן מתלוננות על כאבים או חרדה במהלך הבדיקה.

המלצות האגודה האמריקאית לסרטן היא שנשים מעל גיל 40 צריכות לעבור בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה. על פי נתוני האגודה האמריקאית לסרטן, כשליש עד מחצית הנשים אינן מאמצות המלצות אלו באשר לביצוע ממוגרפיה לצורך אבחון.
לדברי החוקרים, ד"ר אליס דומאר ועמיתיה מהמרכז הרפואי "בית ישראל דיקונס" בבוסטון, מטרת המחקר הייתה נסיון לבחון דרכים כיצד להפחית את רמת הפחד והחרדה של הנשים מפני הבדיקה.

חששן של נשים מפני בדיקת הממוגרפיה המסייעת באבחון סרטן שד, מיוחס בדרך כלל לתחושות של פחד וחרדה. קל להבין מהיכן נובעות תחושות אלו; נשים רבות פוחדות מפני סרטן שד, והפחד הוא גורם מספר אחד המונע אותן נשים מלחזור ולבצע בדיקות ממוגרפיה בקביעות.

יחד עם זאת, ממוגרפיה מהווה כלי אבחוני חשוב. זה זמן רב שמשתמשים בה לגילוי סרטן שד וכידוע, ככל שמגלים את המחלה בשלב מוקדם יותר, כך טובים יותר סיכוייהן של הנשים לנצח את המחלה.

החוקרים ביקשו לבדוק האם האזנה לקלטות הרפייה לפני ובמהלך ביצוע הממוגרפיה, אכן מסייעת לנשים. טכניקה זו נמצאת בשימוש במסגרות טיפוליות שונות ובאמצעותה מנסים לעזור לחולים להירגע.
במסגרת זו בקשו החוקרים את הסכמתן של הנשים שנרשמו לבדיקת ממוגרפיה להאזין לקלטות ההרפייה לפני הבדיקה ובמהלכה. אלה שהסכימו התבקשו למלא שאלון בנושא חרדה, ולאחר מכן קבלה כל אחת מהן קלטת שמע.

הקלטות שחולקו לנשים היו מ-3 סוגים: חלק מהנשים האזין לקלטות הרפייה המתמקדות בהפחתת רמת החרדה בעזרת נשימה ומדיטציה; לקבוצה שנייה ניתנה בחירה בין האזנה למוסיקה קלאסית, לג'אז, או לרוק קל. הקבוצה השלישית קבלה קלטות שמע ריקות.
הנשים האזינו לקלטות לפני הממוגרפיה ובמהלכה. איש מלבדן, גם לא הטכנאים, לא ידע מה הייתה בחירת ההאזנה של הנבדקת.

עם סיום הבדיקה התבקשו המשתתפות למלא שאלונים נוספים בנושא כאב וחרדה. משאלונים אלו ניכר שלקלטות לא היתה כל השפעה על מצב רוחן של הנבדקות, מכיוון שהנשים העידו שלא חשו כאב משמעותי וגם לא חרדה במהלך הבדיקה או לפניה.
החוקרים ציינו כי ייתכן שאותן נשים שחשו חרדה וכאבים במידה הרבה ביותר, סירבו להשתתף. עוד ציינו, שיתכן שעצם הפחד מפני כאב, ולא הכאב עצמו, הוא שמונע נשים מסוימות מלבצע ממוגרפיה.

דומאר ועמיתיה מלוות את הנשים המשתתפות במחקר לאורך 15 חודשים בכדי לראות האם הן תחזורנה להיבדק . הם גם מבקשים לנסות את השימוש בקלטות בקרב נשים השרויות ביתר חרדה, כמו למשל נשים הנקראות לבדיקת ממוגרפיה חוזרת בשל ממצאים חריגים.

לעת עתה, המסר לנשים הוא שלא מדובר בבדיקה קשה או מכאיבה. "לו היו נשים משתכנעות שאכן בדיקת ממוגרפיה שגרתית כרוכה ברמת חרדה וכאב נמוכה בלבד, ייתכן שגורם הפחד היה פוחת במידה כזו שיביא אותן לבצע את הממוגרפיה בהתאם להמלצות הנהוגות", ציינו החוקרים לסיכום.