פרק א' - על מפרקים והמחלות האופיניות להם

מפרק הוא נקודת החיבור שבין שתי עצמות או יותר. המפרקים נחלקים למפרקים בעלי תנועה ולמפרקים חסרי תנועה. מבנה המפרקים דומה בין אנשים שונים אך לעולם איננו זהה.

ניתוח החלפת מפרקים הינו אחד הניתוחים המוצלחים באורתופדיה. המכון המלכותי לבריאות של בריטניה הגדיר את ניתוחי החלפות הפרקים כאחת מארבע הפרוצדורות הניתוחיות התורמות ביותר לשיפור איכות חיי החולה. בישראל אחוזי התחלואה המצריכה ביצוע ניתוח החלפת מפרקים דומים לאלו שבאירופה. למרות זאת מספר הניתוחים שמתבצעים בארץ נמוך בכמחצית לעומת מדינות המערב. החולים פונים לניתוח בעיקר בגלל הכאבים הקשים. הם אינם מודעים לשיפור המשמעותי באיכות חייהם שעשוי לנבוע מביצוע ניתוח מוצלח.

תחום ניתוחי המפרקים עובר בשנים האחרונות שינויים מפליגים, שמקורם בפיתוח ושימוש בשתלים מתקדמים מחד ובהתפתחות הטכנולוגיות הניתוחיות מאידך.

1. שתלים מתקדמים - לרשות הרופאים עומדים כיום שתלים חדשים ומתקדמים, שפותחו כתוצאה של ניסיון קליני לצד עבודת מחקר אינטנסיבית. הם עשויים חומרים חדשים קרמיקה ומתכת, הם מתאפיינים בעמידות גבוהה ביותר מפני שחיקה, ביכולות קיבוע ביולוגי לגוף האדם, וביכולות תנועה משופרות. בכ-95% מהמקרים השתלים שורדים למעלה מ - 15 שנים. השתלים החדשים צפויים לאורך חיים משמעותי אף יותר.
2. טכניקות ניתוחיות חדשניות - שיקום לאחר ניתוח החלפת מפרק הינו תהליך מורכב המשתנה מחולה לחולה. בגישות הניתוחיות המסורתיות שיקום אורך בין 3 ל- 5 חודשים. בדומה לתחומים אחרים ברפואה, עוברים האורתופדים לנתח בשיטה זעיר פולשנית, בליווי מחשב, דבר המאפשר להם פגיעה מזערית בעצמותיו, בשריריו ובגידיו של החולה המנותח. כתוצאה מזה חל שיפור משמעותי בשיקום החולה לאחר ניתוחי החלפת מפרקים. אם בעבר החולה לא דרך על רגלו תקופה מסוימת הרי שכיום, כבר למחרת הניתוח החולה מסוגל להלך. כ 7 ימים לאחר הניתוח החולה נשלח לביתו, ולא כבעבר למרכז שיקום. המנותח מתפקד לאחר הניתוח כעצמאי בביתו ושב לחיים בריאים ופעילים אף יותר מכפי שהתאפשר לו לפני הניתוח. הגישות החדשות מאפשרות לרופאים להציע פתרון ניתוחי לחולים צעירים ופעילים יותר, והן משרתות את הציבור הזה, לצד הגישות המסורתיות שעדין נותנות פתרון טוב לחלק מהמנותחים.

מפרקים חסרי תנועה
מפרקי הגולגולת הגולגולת שלנו מורכבת ממספר עצמות. מקומות המפגש בין עצמות הגולגולת הם מפרקים חסרי תנועה.
מפרקי החוליות בין החוליות, המרכיבות את עמוד השדרה, מצויים מפרקים העשויים מסחוסים, שמאפשרים תנועתיות מסוימת לעמוד השדרה.

מפרקים בעלי תנועה
מפרקים בעלי תנועה עטופים בדרך כלל בסחוס וברקמה, המפרישה לתוך המפרק נוזל סיכה צמיגי המונע חיכוך. מפרקי הגפיים הם דוגמא לסוג זה.

סך התנועות שאדם יכול לבצע תוך שימוש במפרק. לכך מתקשרת הגבלת תנועה שעשויה לנבוע ממחלה, עוות מולד או ניווני, או כאב במפרק.

מפרקי הברך והירך
שני המפרקים הגדולים בגופנו הם מפרקי הברך והירך. מפרקים אלה נושאים את משקל גופנו, ובעת הליכה מופעל עליהם עומס של עד פי שבעה ממשקל הגוף. בגלל העומס הגבוה ותדירות ההפעלה היומיומית של אברים מורכבים אלה, הם חשופים לחבלות ולהתדרדרות טבעית לאורך חיי האדם. בנוסף, קיימות מחלות ניווניות ומומים מולדים, היוצרים עוות של המפרק ומשפיעים לרעה על תפקודו ועמידותו.


האנטומיה של מפרקי הברך והירך:
מפרקי הברך והירך עשויים עצם המצופה ברקמה גמישה הנקראת סחוס. אל העצם מחוברים שרירים המפעילים את המפרק ומניעים את רגל האדם. את העצם והשריר מחברת רקמה אלסטית הנקראת גיד. את המפרקים מקיפה רקמה סיבית, המכונה קופסית ובתוכה נוזלי סיכה, שתפקידם להקל על תנועת המפרק ולמנוע את שחיקתו.

מפרק הירך מתאפיין במבנה של "כדור בתוך מכתש", כאשר הכדור הוא ראש עצם הירך (fermur) והמכתש הוא חלל קעור בצידו של האגן (Acetabulum).

מפרק הברך הוא המורכב ביותר מבין המפרקים בגוף. המפרק מורכב משלוש עצמות -עצם הירך(Femur), עצם השוקה (Tibia) ועצם הפיקה (Patella). עצמות הירך והשוקה נעות ויוצרות תנועה מרכזית דמוית ציר, אך בנוסף הן גם נעות בכל דרך אחרת. עצם הפיקה פועלת כמו גלגלת להעברת כוח מהשרירים האחראים לכיפוף ויישור הברך אל עצם השוקה.

בברך בריאה אין מגע ישיר בין העצמות הללו, מאחר וביניהם נמצאים הסחוס, המיניסקוס - רקמה דמוית גומי המשמשת כמעין בולם זעזועים ומיצב של המפרק ונוזלי סיכה צמיגים.

ארטריטיס היא דלקת של המפרקים. תסמיניה הם: נפיחות, חום ואדמומיות בעור שמעל המפרק, כאב, הגבלה בתנועה ועיוות של המפרקים. יש למעלה מ - 100 סוגים של דלקות פרקים, הנפוץ שבהם הוא, דלקת פרקים ניוונית, המכונה אוסטאוארטריטיס
(OsteoArthritis).

אחד מכל 3 בוגרים סובל בארה"ב מהמחלה. בישראל סובלים מהמחלה כ - 150,000 בוגרים, בעיקר בגילאי 50 ומעלה. שני שלישים מהחולים הנן נשים. משקל עודף ידוע כגורם המחמיר את הסימפטומים.

המחלה מאופיינת בשחיקה של הסחוס, ולעיתים גם של עצם, והיווצרות זיזי עצם בתוך המפרק. בשלבים המתקדמים של המחלה, נוצר עוות של המפרק הגורם לצליעה המוכרת בציבור כרגלי X או רגלי O. החולים מדווחים על: כאב הולך וגובר במפרק, נפיחות ורגישות גוברים וקשיחות של המפרק הגורמת להגבלה בתנועה.

כיום לא ידוע על מרפא טיפולי או תרופתי מוכח לאוסתאוארטריטיס. ישנן מספר שיטות שמטרתן לעכב את התקדמות המחלה ולהקל על חיי החולה. בין השיטות: ביצוע פיזיותרפיה, הזרקת חומצה הילרונית, נטילת תוספי מזון ומשככי כאבים (תרופות מרשם המטפלות בכאבים ובדלקת, שיש להגביל את השימוש בהן מחשש לתופעות לוואי), טיפולים רפואיים ואלטרנטיביים שונים ומוצרי עזר נוספים, הקיימים בשוק, שמיועדים להקל על פעילות היום יום של החולים.

החלפות מפרקים וניתוחים נוספים, עשויים להקל על הכאב ולשפר באופן משמעותי את תפקודם של חלק מהחולים. בהתייעצות עם אורתופד מומחה ניתן לקבל החלטה מושכלת לגבי סוג הניתוח והזמן המתאים לבצעו, בהתאם להתקדמות המחלה.

בואו לדבר על כך בפורום אורתופדיה - החלפות פרק ירך וברך