לבמיר - מאפשר לחולי הסוכרת "לסמוך" עליו כל יום
הדרך לאיזון חולי הסוכרת אינה קלה. אחת הסיבות נעוצה בכך שרוב סוגי האינסולין נבדלים זה מזה באופן פעולתם ואינם מחקים באופן אופטימלי את פעולתו של האינסולין הטבעי בגוף האדם. מתן מינון זהה של אינסולין, באותו אדם, בזמנים שונים יגרום לירידה שונה של רמת הגלוקוז בדמו של החולה.
חולי סוכרת רבים מתלוננים על כך שלמרות שהם מקפידים הקפדה יתירה על מזונם, על פעילות גופנית, מקום ההזרקה של האינסולין ושיטת ההזרקה, הם נתקלים בנפילות ו / או בקפיצות בלתי מוסברות של ערכי הסוכר בדמם. חוסר היכולת של החולה לצפות את התגובה של ערכי הסוכרת בדמו לאחר הזרקת אינסולין גורמת לתסכול רב ולחוסר יכולת להגיע לאיזון טוב. 80% מהשוני "בהתנהגותו" של האינסולין קשורה באופן ספיגת האינסולין ממקום ההזרקה. רמת ה- PH של העור, טמפרטורת הגוף, הפעילות הגופנית ומיקום הזריקה משפיעים על הספיגה, לדוגמא: האינסולין נספג במהירות הרבה ביותר כאשר הוא מוזרק באזור הבטן והאיטית ביותר כאשר הוא מוזרק לירך. במחקר שבדק את קצב ספיגתו של אינסולין הומני (NPH) נמצא כי 50% מהספיגה, באותו חולה, בימים שונים, מתרחשת בטווח שעות רחב הנע בין 7 18 שעות.
מחקרים רבים הראו שככל שהשוני בין הזרקות האינסולין גבוה יותר, קשה יותר להגיע לאיזון מיטבי של ערכי הסוכר. בנוסף קיים קשר ישיר בין שונות גבוהה "בהתנהגות" האינסולין לאירועי היפוגליקמיה . חולים רבים טוענים כי למרות שהם מודעים לנזק שבחוסר איזון, הפחד מפני היפוגליקמיה גורם לכך שהם אינם מזריקים מינון מספיק של אינסולין ולכן אינם יכולים להגיע לאיזון רמות הסוכר.
המידע מתבסס על מאמר שכתבה דר' הילה קנובלר,
מנהלת היחידה למחלות מטבוליות וסוכרת במרכז הרפואי "קפלן"
