מיגרנה, המחלה הנשכחת

נכון שאנחנו ישראלים, וככאלו אנחנו בדרך כלל לא מרוצים.. נכון שאנחנו אנשים מתוחים, וככאלו גם כואב לנו הראש, נכון שאנחנו (כנשים) עובדות קשה ומחזיקות על כתפינו את בריאות המשפחה כולה, אבל למה אנחנו צריכות לסבול כל כך? התפיסה הארכאית של "לסבל נועדנו" כבר לא מתאימה יותר..

40% מהסובלות ממיגרנה מרגישות כי הרופא שלהן אינו מבין עד כמה מפריע כאב הראש שלהן ומשבש את חייהן, זאת - כאמור - אם הן בכלל יוזמות שיחה על כך עם הרופא, המחקר מעלה גם שלרוב הנשים יש מעצור כלשהו מלדבר עם רופאן על כאב הראש, אולי מפני החשש (המוצדק) שהוא יפתור אותן ב"קחי אופטלגין, חיים עם זה".
כך עולה ממחקר חדש, המתפרסם בעיתון המקצועי "הרפואה".
חולות מיגרנה בישראל מפסידות בממוצע מדי חודש שני ימי עבודה או שני ימי לימודים בגלל המחלה - שיעור גבוה פי שישה מהממוצע האירופי.
רק 10% מחולי המיגרנה בארץ מטופלות בדור החדש של תרופות ספציפיות למחלה, ממשפחת הטריפטנים. זאת, לעומת 50% בשבדיה, 41% בפינלנד וממוצע כלל אירופי העומד על 20%.

עובדה מעניינת היא שהנתונים עומדים בקורלציה גם עם נתוני ההתייחסות לנשים במישורים אחרים של החיים, רק לדוגמא (ודוגמא חשובה) חופשת הלידה בשבדיה כוללת שנה (בתשלום של 80% מהמשכורת) ואפשר לקחת עוד חצי שנה בתשלום בסיס, בפינלנד 18 שבועות חופשת לידה
+ 26 שבועות חופשה הורית ב70% תשלום, ובישראל? שלושה חודשים - ליתר דיוק: 12 שבועות...

המאמר בעיתון "הרפואה" מסכם את לקחי המחקר בארץ, שכלל 200 חולות מיגרנה ונערך כחלק ממחקר כלל-אירופי בשם MELT ראשי תיבות אנגליים של "מחקר אירופי להערכת הפגיעה ממיגרנה והטיפולים". החוקרים התמקדו בבחינת השפעת המיגרנה על איכות חיי נשים בנות 18-35 שנים הסובלות מהמחלה. בסך הכול, השתתפו במחקר 1,810 נשים, מתשע מדינות.

המחקרים המתקיימים בעולם ובארץ מצביעים על שורת תופעות אופייניות שבראשן אי הבנה של מהות השיתוק האוחז בחולים - אלפי שעות עבודה הולכות לאיבוד מדי חודש, ואלפי אנשים סובלים מכאב המשבש את חיי היום יום שלהם ופוגע באיכות חייהם" אומרת דר' הרינג-חנית. "תרופות מרשם מדור חדש, דוגמת הריזלט (Rizalt), פותחות את הדרך לשינוי המצב הזה".

יותר ממחצית הנשים בישראל הסובלות ממיגרנה חשות חוסר אונים (56%), תסכול (54%) וכעס (47%). 43% חשות מדוכאות, וכרבע מפוחדות או בחרדה. מחצית החולות מרגישות כי אינן מסוגלות לטפל כראוי במשפחתן בעת התקף, רק המחשבה על אמא שוכבת בחדר סגור, חסרת אונים בעוד הילדים נטולי כל אפשרות לסייע, או להבין במה מדובר - אולי תמונת דמיון זו תסייע לקהל הרחב להבין מה זה בעצם התקף מיגרנה: שיתוק מוחלט, המקוטלג לצד הפרעות נפשיות קשות ונכויות פיזיות מהסוג הגרוע ביותר כגון פסיכוזה פעילה, דמנציה ושיתוק בכל ארבע הגפיים
על פי Menken M. et al. Arch. Neurol 2000; 57: 418-420.

מיגרנה ניתנת לתיאור כהתקפים של כאבי ראש קשים התוקפים מדי פעם; הכאבים הם לרוב, אך לא תמיד, חד- צדדיים. החולים מתארים, לעיתים תכופות, את תחושת הכאב והתסמינים שלהם ככאב פועם או הולם, ולפעמים כרצועת לחץ או כלחץ המתגבר בעקבות פעילות פיסית. השפעות נלוות נוספות כוללות רגישות לאור ולרעש, ועבור סובלים רבים בחילות והקאות בשיאו של ההתקף.

חולים רבים (20%) הסובלים ממיגרנה עם הילה, אאורה (aura), מתארים הפרעות ראיה כגון אורות בוהקים, קווי זיגזג וכדורים, או קווי אור חדים. אנשים רבים הסובלים ממיגרנות קשות מגלים כי כל מה שהם מסוגלים לעשות לשיכוך התסמינים בעת התקף הוא לשכב בחדר חשוך. במידה והתקף המיגרנה לא מטופל כהלכה, הוא עלול להימשך עד 24 שעות או אף יותר.

אין סיבה פשוטה ומובנת מאליה לכך שאדם מסוים סובל ממיגרנות. ניתוח מקיף של מחקרים קיימים (מטא-אנליזה) מצביע על המאפיינים הקליניים החשובים באבחון מיגרנה; התסמינים הבולטים ביותר מביניהם הם בחילות, ורתיעה מאור ומרעש.

בשנות הגדילה המוקדמות, עלולים התקפי מיגרנה להתרחש אף אצל ילדים מתחת לגיל 10. מרבית הסובלים ממיגרנות חווים את התקפם הראשון לפני הגיעם לגיל 30. התקפים ראשונים המתרחשים לאחר גיל 40 הם נדירים יחסית, ובמקרים רבים, מהווים תוצאה של מעורבותה של מחלה אחרת.

מספר סקרים גדולים חקרו את שכיחות ההיארעות של מיגרנות בקרב אוכלוסיית בוגרים באירופה או בצפון אמריקה משנת 1989. בכל מחקר נעשה שימוש בקריטריון לאבחון מיגרנה שנקבע ע"י האגודה הבינלאומית לכאב ראש ( The International Headache Society - IHS). למרות זאת, החוקים השתמשו בשיטות שונות לאיסוף הנתונים, ביניהן סקרים טלפוניים ו\או שאלונים או ראיונות פנים- אל- פנים.

כל מחקר התבסס על מדגם גדול, החל מ-1,200 עד מעל 20,000 בני אדם (סך הכל כ-58,000 בני אדם). ניתוח הנתונים נערך באירופה או בצפון אמריקה, והתבסס, לרוב, על מדגם אוכלוסייה אקראי. שכיחות ההיארעות של מיגרנות בקרב הנשים נעה בין 11.9% ל- 21.9%, ובקרב הגברים בין 4.0% לבין 7.6%. שכיחות ההיארעות הממוצעת השקולה הייתה 18% עבור הנשים ו- 6% עבור הגברים.

מיגרנה היא מחלה קשה שהוגדרה ע"י ארגון הבריאות העולמי כגורמת סבל ברמה גבוהה.
כ 12%-מהאוכלוסייה סובלים ממיגרנה, רק כ- 50% מהם מאובחנים, ובארץ רק 10% מהם מקבלים טיפול יעיל וספציפי למיגרנה, בדמות תרופות ממשפחת הטריפטנים.
רוב חולי המיגרנה מטופלים בתרופות שונות נגד כאבים, בדרך כלל תרופות ללא מרשם, שיעילותן מוגבלת. רוב החולים אינם מרוצים מהטיפול שהם נוטלים.

ב-15 השנים האחרונות נכנסו לשוק תרופות מרשם שפותחו במיוחד למיגרנה: יעילותן גבוהה מאוד, והן מקטינות מאוד את הסבל של החולים.

ארבע מהתרופות האלה נמצאות בשימוש בארץ: Rizalt, Imitrex, Relert, Zomig. התרופות אמנם דומות ומשתייכות לאותה קבוצה פרמקולוגית טריפטנים והיכולת שלהם לסייע היא גם אינדיווידואלית וגם כללית, אך קיימים ביניהן הבדלים שיכולים להשליך על בחירת הטיפול במטופל זה או אחר.

בשנה האחרונה התפרסמה סדרת מאמרים מדעיים שבה נבדקו העדפות חולי מיגרנה לגבי התרופה הקרובה ביותר לטיפול אידיאלי במחלתם. במקביל, נבחנו גם העדפות הרופאים מנקודת מבטם שלהם. בדיקה מקבילה של העדפות מטופלים ורופאים היא גישה חדשנית, ולא רבות המחלות שבהן בוצע תהליך כזה. הממצאים לגבי תרופות המרשם והטיפול במיגרנה, גובשו למודל חדש, שזכה לשם מודל טריפסטר TRIPSTAR.

הרופאים והמטופלים כאחד, הגדירו שלושה גורמים מרכזיים משפיעים על בחירת התרופה למיגרנה:
1. יעילות הטיפול עד כמה נטילת טריפטן יכולה להביא למצב חופשי מכאב ולאורך כמה זמן.
2. עקביות ההשפעה עד כמה טריפטן מסוים יעיל בהתקפים חוזרים.
3. העדר תופעות לוואי.

על סמך מידע ממחקרים קודמים לגבי טריפטנים, תוך ניתוח ההעדפות של 400 חולים ומספר דומה של רופאים, גיבשו החוקרים מודל של "הטריפטן המושלם". טריפטן מושלם הוא דימוי תיאורטי, כמו מכונית מושלמת: אם ניקח את השלדה הטובה ביותר ממכונית אחת נרכיב עליה את המנוע הטוב ביותר ממכונית אחרת, נוסיף את עיצוב החוץ הטוב ביותר ממכונית שלישית ועיצוב הפנים הטוב ביותר של מכונית רביעית נקבל מכונית מושלמת. ברור שאף מכונית מציאותית לא תהיה מושלמת, אך ניתן לבדוק עד כמה כל מכונית במציאות מתקרבת למכונית המושלמת.

בצורה דומה נבנה המודל של הטריפטן המושלם מודל הטריפסטר Tripstar. הטריפטן האידיאלי הוא כזה שפועל מהר, מונע חזרה של הכאב, פועל בעקביות בכל התקפי המיגרנה ונטול תופעות לוואי. תוצאות של מחקרים שונים לגבי יעילות הטריפטנים, הנתונים על העדפות החולים והרופאים מבחינת יעילות ההשפעה, עקביותה והעדר תופעות לוואי קובצו יחד ובעזרת מודל חיזוי מתמטי מתקדם נבדק עד כמה מתקרב כל טריפטן הקיים בשוק לטריפטן האידיאלי. זו הפעם הראשונה שמודל מורכב זה שימש לבחירת תרופה טיפולית למיגרנה.

על בסיס ניתוח הנתונים נמצא כאמור, כי מבין הטריפטנים הזמינים בשוק הישראלי, ריזלט היה הקרוב ביותר לטריפטן האידיאלי.

אי הודאות - אותו גורם חמקמק המקשה ממילא על חיים תקינים עולה פה למדרגת ראשון במעלה, כיצד תוכלי לתפקד כאדם, כאם, כעובד כאשר את משותקת?

מחצית החולות במיגרנה (52%) מרגישות כי אינן מסוגלות לטפל כראוי במשפחתן בעת התקף, ולמעלה ממחצית לא היו מסוגלות לבלות עם משפחתן בשל התקפים כאלה בחצי השנה האחרונה. 22% מדווחות על מתח בקשרים עם בני משפחה וחברים, כתוצאה ישירה של המחלה.
58% מהסובלות ממיגרנה בארץ החמיצו בגללה בשנה האחרונה פעילות חברתית אחת לפחות: חגים, חופשות או אירועים חברתיים. המיגרנה גורמת להן לתחושה של חוסר אונים (56%), תסכול (54%) וכעס (47%). (כל זאת מתוך אותו מחקר, המתפרסם בעיתון "הרפואה".

נתון מעניין נוסף מראה שהאשה הישראלית נוטה קודם כל להזניח את עצמה, אחר כך את משפחתה ורק בסוף - את מקום העבודה, הוא האחרון שנפגע, נשים ממשיכות ללכת לעבודה גם כשאינן מסוגלות לתפקד, המודל הבעייתי של העבודה בישראל גורם להחמרה במצב, וכמובן שיכולת התפקוד היא אפסית והתוצאה היא אחת: הפסד ימי עבודה וכסף, ומצוקה קשה עוד יותר.
רק 10% מחולי המיגרנה בארץ מטופלים בדור החדש של תרופות ספציפיות ויעילות למחלה, ממשפחת הטריפטנים. זאת, לעומת 50% בשבדיה, 41% בפינלנד (האם צריך לחזור שוב על הנתונים לגבי המתח והעומס המקצועי והכללי המוטל על נשים בארץ? לעומת ארצות אירופה?) וממוצע כלל אירופי העומד על 20%. המשמעות הכלכלית של המחלה מוחרפת, לנוכח העובדה שרוב חולות המיגרנה הן נשים בגיל העבודה.

האם הדור החדש של התרופות יכול לסייע בכל אלו? או שנדרש יותר מתרופה (אם כי, הדרך תהיה רכה הרבה יותר ואיכותית הרבה יותר עם הקלה בכאבים שגורמת המחלה) והשינוי הגדול - האם הוא יועיל? או שמיגרנה היא "גזרת גורל"? (הורמונלית? גנטית?) זאת יאמר רק הזמן, והמדע.

למידע נוסף על הריזלט - לחצו כאן
בואו לדבר על כך בפורום החדש לתמיכה בכאב כרוני