חדשות סרטן השד

מחקר שבדי חדש מצא כי יש נטיה לתת לנשים מבוגרות טיפול פחות אגרסיבי, דבר אשר עלול לפגוע בסיכויי ההחלמה שלהן.

המחקר מצא כי סיכויי ההחלמה של נשים בקבוצת הגילאים 70-84 שהשתתפו במחקר היה נמוך ב 13% מסיכויי ההחלמה של נשים בקבוצת הגילאים של 50-69. הנשים המבוגרות יותר עשו ממוגרפיה בשכיחות נמוכה יותר ולפיכך מחלתן התגלתה בשלב מתקדם יותר. גם לאחר גילוי המחלה, הנשים בקבוצת הגיל הזו נטו לקבל טיפול פחות אגרסיבי.
"זהו ממצא מדאיג ביותר בהתחשב בעובדה ש30% מן החולות בסרטן השד הינן בנות 70 ומעלה" כותבת עורכת המחקר סוניה איקר מאוניברסיטת אופסלה.

במחקר השתתפו 9,060 נשים שוודיות בגילאים 50-84 אשר חלו בסרטן השד. החוקרים בדקו את האבחונים, השלב שבו התגלה הסרטן, הטיפולים ואחוז ההשרדות לאחר 5 שנים.

איקר אומרת כי היא לא הופתעה לגלות כי ככל שהאישה היתה מבוגרת יותר, כך פחת הסיכוי כי הסרטן התגלה על ידי בדיקת ממוגרפיה, היות ובשבדיה נהוג שלא לעשות ממוגרפיה אחרי גיל 74, ובחלקים מסוימים של המדינה גיל התקרה הוא אפילו 70 .

לאחר שהסרטן אובחן, היתה נטיה לבדוק פחות את דרגת ההתפשטות (נערכו פחות בדיקות לבדוק האם הסרטן התפשט לבלוטות), והטיפול היה פחות אגרסיבי. על אף שהגידולים אצל נשים אלו אובחנו לרוב בשלב מתקדם יותר, הן טופלו בפועל לעתים רחוקות יותר בכימותרפיה ובהקרנות.

נראה כי אכן קיימת אפליה על רקע גיל, אומרת איקר. "אפליה זו עלולה לבוא יותר לידי ביטוי בארה"ב ובמדינות מתועשות אחרות, היות ולשבדיה יש את אחת ממערכות הבריאות הציבוריות המקיפות בעולם, והיכולת לשלם אינה משפיעה על נגישות הטיפולים", אומר פרופ' אדוארדו פרנקו מאוניברסיטת מקגיל. "בארה"ב ואפילו בקנדה שיקולי עלויות מכתיבים את הנגישות לטיפולים. כך שאם אנו רואים הבדלים כה ברורים בטיפול על פי גיל במדינה כמו שבדיה, ניתן להניח כי המצב חמור יותר במדינות אחרות."

לעומתו אומר ד"ר ליכטנפלד, דובר האגודה האמריקאית לסרטן, שהיות ובארה"ב לא נהוג להפסיק לעשות ממוגרפיות מגיל מסוים, לא ניתן להשליך מתוצאות המחקר בשבדיה גם על המצב בארה"ב. "הייתי המום לגלות כי כה מעט נשים מבוגרות עוברות ממוגרפיה בשבדיה. אם זה אכן המצב, איני מופתע לשמוע שכאשר נשים אלו כבר מאובחנות, הסרטן הינו במצב מתקדם יחסית".

עם זאת ליכטנפלד הודה כי גם חולות מבוגרות יותר בארה"ב מקבלות טיפול פחות אגרסיבי, וכי הדבר נובע מכך שאנשים מבוגרים יותר סובלים מבריאות רעועה יותר ומבעיות רפואיות אחרות הדורשות התייחסות. אך זה עדיין לא מסביר לגמרי את חוסר השיוויון בטיפול.

בנוסף, יש נשים שמפסיקות לעשות ממוגרפיות מגיל מסוים, מתוך חשיבה מוטעית שהן כבר לא נמצאות בסיכון לחלות בסרטן השד, למרות שלדברי ליכטנפלד רוב מקרי סרטן השד בארה"ב מתגלים בגילאי 75 עד 79. "נשים נהיות שאננות לגבי בדיקות ממוגרפיה ככל שהן מזדקנות, אך זה בדיוק מה שאסור להן לעשות" הוא אומר. "אל תחשבי שרק בגלל שאת בשנות ה70 לחייך הסיכון לחלות בסרטן השד חלף לו."

האגודה האמריקנית לסרטן (American Cancer Society, ACS) עדכנה את ההנחיותיה בנושא גילוי מוקדם של סרטן השד. העדכון האחרון היה ב- 2003 . ההנחיות החדשות מתפרסמות בגליון ינואר\פברואר של כתב העת CA:Cancer Journal clinic .

נראה כי לא חל שינוי משמעותי בהנחיות עצמן, והעדכון מתייחס בעיקר לטכנולוגיות חדשות:

ההמלצות לנשים בסיכון ממוצע לסרטן השד:

בדיקת שד קלינית ויעוץ מידי שלוש שנים בגילאים 20-39, ובדיקה שנתית מגיל 40 ומעלה.
ממוגרפיה - מומלצת סריקה שנתית מגיל 40. אין הנחיה לגבי הגיל בו יש להפסיק לבצע ממוגרפיה. יש לידע נשים שלממוגרפיה יש מגבלות ואחוז טעויות לא קטן. חשוב להדגיש בפני הנשים את החשיבות של ביצוע מעקב סדיר
ממוגרפיה דיגיטלית נחשבת אמצעי מדויק יותר יחסית לממוגרפיה הרגילה, בעיקר לגבי קבוצות אוכלוסיה
מסוימות (נשים צעירות, נשים בעלות מבנה שד צפוף), אך עדין אין הנחיות למעבר לטכנולוגיה זו כמדיניות גורפת.
בדיקת שד עצמית - האגודה אינה ממליצה על ביצוע או אי ביצוע בדיקה עצמית סדירה. ההמלצה מתמקדת ביידוע הנשים על היתרונות והחסרונות של בדיקה זו, ולהשאיר את ההחלטה בידיהן. חשוב להדגיש בפני הנשים את החשיבות של דיווח מיידי לרופא על כל שינוי או ממצא חשוד שהן מגלות.

ההמלצות לנשים בסיכון גבוה לסרטן השד:

עדיין אין מידע מספיק שיאפשר גיבוש אסטרטגית מעקב נפרדת עבור נשים אלו. כללית ניתן להמליץ על התחלת ביצוע בדיקות סריקה בגיל צעיר יותר ובמרווחי זמן קצרים יותר מההמלצה הכללית, וכן שימוש באמצעי אבחון נוספים כגון אולטרסאונד ו-MRI, ממוגרפיה דיגיטלית.

למרות שפעמים רבות אין מציעים אופציה של ניתוח לחולות סרטן שד מעל גיל 70 נמצא בסקירה שהתפרסמה לאחרונה כי בנשים מעל גיל 70 שנים עם סרטן שד בר-ניתוח, ניתוח עדיף על טיפול הורמונלי בנסיון לעצור את התקדמות הגידול.

החוקרים סקרו ממצאים מ- 7 מחקרים שארכו בין 12 3 שנים, אשר התייחסו ל- 1,571 נשים עם סרטן שד בר-ניתוח, בגיל 70 ומעלה. בסריקה נכללו גידולים רגישי הורמונים כמו גם גידולים שלא הראו על רגישות כזו. פעמים רבות מולידות סקירות שיטתיות כמו זו בעקבותיהן מסקנות טיפוליות מבוססות ( evidence based conclusions ) המיושמות אחר כך בשטח.

המחקרים שנסקרו מראים, כי אין הבדל מובהק בהישרדות של נשים מבוגרות אחרי ניתוח לעומת נשים מבוגרות שטופלו בטמוקסיפן בלבד. עם זאת, שניים מהמחקרים מצאו כי הניתוח הביא לאורך חיים ממושך יותר ללא החמרה של המחלה. למעשה, בהשוואה לנשים שטופלו בטיפול הורמונלי בלבד, נשים מבוגרות שעברו ניתוח או שקיבלו טיפול משולב, היו עם סיכון קטן בחצי להתקדמות המחלה.
לדברי דר' דניאל הינד מאוניברסיטת שפילד בבריטניה שעמד בראש הצוות שערך את הסקירה :"אצל נשים בנות 70 ומעלה ניתוח משפיע על סרטן השד טוב יותר מאשר טיפול הורמונלי בטמוקסיפן בלבד, אך הוא אינו משפר בהכרח את סיכויי ההישרדות".

בממוצע, טיפול בטמוקסיפן מקטין את הגידול או מאט את התפתחותו במשך כ- 24 18 חודשים. משמעות הדבר היא שנשים מבוגרות המקבלות טמוקסיפן בלבד תמצאנה את עצמן מגוברות עוד יותר אם וכאשר הן תזדקקנה לניתוח ו\או טיפול בתרופות הורמונליות אחרות. לדעת החוקרים, התרופות החדשות דוגמת פמרה וארימידקס המפחיתות את כמות האסטרוגן המיוצר על ידי הגוף, עשויות להתאים לנשים מבוגרות שאינן יכולות לעבור ניתוח, אך יש צורך בהמשך מחקר של הנושא.

מחקר בריטי חדש מזהיר נשים עם סרטן השד המטופלות בתרופות החוסמות את ייצור אסטרוגן (מעכבות ארומאטאז) משימוש במוצרים מבוססים על אסטרוגן לטיפול ביובש וגינאלי ובבעיות דומות.
לאחרונה גובר השימוש במעכבי ארומאטאז למניעת הישנות סרטן השד אצל נשים אחרי גיל המעבר. מדובר בתרופות כגון ארימידקס, פמרה וארומאזין המונעות את התפתחות הגידול על ידי התערבות בייצור האסטרוגן. מחקרים עדכניים מראים כי לתרופות אלו יש יתרון במניעת הישנות הסרטן אצל נשים אלו.

עד כה נהוג היה לחשוב שתרופות מבוססות-אסטרוגן לשימוש מקומי לאזור הואגינה אינן מעלות את רמות ההורמון בדם, או מעלות אותן מעט מאד, ומכאן התפיסה כי המוצרים בטוחים לשימוש אצל נשים עם סרטן השד המטופלות באמצעות מעכבי ארומאטאז. לא זאת היתה מסקנתם של חוקרים בביה"ח רויאל מרסדן בלונדון, בראשותה של אן קנדל, לאחר שמדדו את רמות הורמון אצל נשים שטופלו בתרופות לסרטן והשתמשו במוצרים וגינאליים מצויים המכילים אסטרוגן. מוצרים אלו כוללים משחות (Estrace, Premarin) וטבעות וגינאליות (Estring, Femring). ממצאי המחקר הנוכחי הראו שתרופות מבוססות-אסטרוגן המיועדות לשימוש חיצוני (טופיקאלי) העלו את רמות הורמון האסטרוגן אסטרדיול אצל נשים שטופלו באמצעות מעכבי ארומאטאז. "לדעתנו ראוי שנשים המשתמשות במעכבי ארומאטאז לא ישתמשו במקביל במוצרים וגינאלים עם אסטרוגן," אמרה ד"ר קנדל.

בנוסף לשימוש הגובר (ומחליף את הטמוקסיפן) בתרופות מעכבות ארומאטאז כתרופות מעקב ארוך-טווח למטופלות עם סרטן שד רגיש לאסטרוגן אחרי גיל המעבר משתמשים בתרופות אלו בשנים האחרונות גם לטיפול בסרטן שד גרורתי או נשנה, אך רק אצל נשים לאחר גיל המעבר.
בשל יעילותם בחסימת אסטרוגן, נשים רבות המטופלות בתרופות אלו סובלות מתופעות של גיל המעבר. כחמישית מהמטופלות טיפול ארוך טווח במעכבי ארומאטאז סובלות מתופעות של ואגיניטיס אטרופי, כגון יובש, גרד, דלקת וכאבים בקיום יחסי מין. תופעות אלו אופיניות לנשים רבות בשנים שלאחר גיל המעבר.מוצרים המכילים אסטרוגן יעילים מאד לטיפול בבעיות אלו, אך השפעתם על רמות האסטרוגן בדם לא היתה ידועה עד כה.

קנדל ועמיתיה מדדו את רמות ההורמון אצל שבע נשים שהיו בטיפול ארוך-טווח במעכבי ארומאטאז אשר השתמשו גם במוצרים מבוססי אסטרוגן (שש השתמשו ב-Vagifem ואחת ב- Premarin) . החוקרים מצאו "עליה משמעותית" ברמות האסטרדיול אצל שש משבע הנשים שבועיים לאחר תחילת הטיפול הוואגינאלי. רמות אלו ירדו חודש אחרי תחילת הטיפול אך חזרו לרמות של לפני הטיפול רק אצל שתים מהנשים שהיו במעקב כעבור 7 ו-12 שבועות. "נשים המשתמשות [במשחות אסטרוגן]לטווח ארוך מסתכנות אולי בהישנות הסרטן, אם כי לא נראה שכך הדבר, שכן רמת האסטרוגן עולה רק לחודש או חודשיים," אומר ד"ר איאן סמית.

משחות שימון וג'לים שאינם מכילים אסטרוגן מצויים גם הם בשימוש לטיפול בבעיות הוואגינליות אצל מטופלות במעכבי ארומאטאז, אך ד"ר קנדל מסכימה כי יעילותם נמוכה מזו של המוצרים המכילים אסטרוגן.

ד"ר קליפורד הודיס, מומחה לסרטן השד במרכז הסרטן סלואן-קטרינג בניו-יורק, אומר כי המחקר הבריטי מראה כי מוצרי אסטרוגן ואגינאליים עשויים להעלות את רמות האסטרדיול בדם, אך אינו מוכיח כי הם מבטלים את יעילותם של הטיפולים הממוקדים באסטרוגן."ידוע שמעכבי ארומאטאז לא מדכאים את האסטרדיול אצל כל אישה באותה רמה, אך לא ידוע אם רמת הדיכוי מיתרגמת גם לפגיעה ביעילות," אומר דר' הודיס, "ולכן ייתכן שאין למשחות אלו השפעה רבה."
הודיס מסכים, עם זאת, כי לנשים המטופלות במעכבי ארומאטאז יש "להמליץ בתוקף נגד" שימוש במשחות ואגינליות המכילות אסטרוגן. הוא מוסיף, עם זאת, כי ייתכן ונשים יתעקשו להשתמש במשחות אלו משום שלא קיים עבורן טיפול יעיל אחר. "במקרה כזה, יש להשתמש במשחות במינון היעיל הנמוך ביותר ולתקופה הנחוצה בלבד," הוא אומר.

בואו לדבר על כך בפורום סרטן השד