מין, נשים והתקופה השלישית

לאחר תקופות הילדות והבגרות, מגיעה התקופה השלישית בחיי האישה: גיל המעבר. כדי להבין את משמעות התקופה הזו, די אם נשווה אותה לטלטלה שעוברת הנערה בגיל ההתבגרות. באופן דומה, גם בגיל המעבר עוברת האישה שינויים גופניים ונפשיים משמעותיים. שינויים אלו ברורים ומהירים. הם מתרחשים על פי רוב בעשור החמישי לחיים, ואורכים תקופה של שלוש שנים.

הסיבה לשינויים האלו היא הזדקנות השחלות וירידה ברמות הורמוני המין בגוף האסטרוגן, הפרוגסטרון והטסטוסטרון עקב הפסקה בייצור שלהם. עם העלייה בגיל, לא רק רמת הורמוני המין יורדת אלא גם רמתם של הורמונים נוספים בגוף: הורמון הDHEAS-, המופרש מבלוטת יותרת הכליה ומתפרק לאסטרוגן וטסטוסטרון; וכן הורמון הגדילה, המופרש במוח. השינוי הגופני העיקרי בגיל המעבר מתבטא בשינויים במחזור הווסת, שנחלשת עד להפסקתה. (בקרב 20% מהנשים, הפסקת הוסת מתרחשת באופן חד ללא תקופת מעבר). לכן, נהוג לכנות תקופה זו גם בשם: מנופאוזה (מנו = חודשי, פאוזה = הפסקה).

שינויים גופניים נוספים כוללים "גלי חום": בתחושות של חום פתאומיות, העלולות להיות מלוות בהזעה ובהאצת הדופק; מצבי רוח, דיכאון, חוסר ריכוז ונדודי שינה, אשר יכולים להתרחש כתוצאה מגלי החום, מהעייפות, ומהירידה ההורמונאלית; הופעת קמטים בעור הפנים, דלדול העצם (אוסטאופורוזיס ), צניחת הרחם או השלפוחית השתן לתוך הנרתיק, הנובעת מהחלשות שרירי האגן ורקמות החיבור; שינויים ברירית שלפוחית השתן, עם החלשות מנגנון השליטה בהשתנה, ואף בריחת שתן במאמץ או חוסר יכולת להתאפק.

גם באיברי המין חלים שינויים משמעותיים: חלה הצרות של דפנות הנרתיק, לצד ירידה באורכו וברוחבו של הנרתיק. רקמת הנרתיק הופכת להיות דקיקה יותר ופחות גמישה. כתוצאה מכך, יכולת הנרתיק להתרחב בזמן יחסי המין נפגמת, ועלולים לחוש כאב ואף דימום בזמן המשגל.

בנוסף, יכולה להיות ירידה בתחושות הנרתיקיות, יחד עם ירידה בזרימת הדם המקומית (עקב סכרת, יתר לחץ דם, הצורך לקחת תרופות שונות כמו תרופות מסוימות נגד לחץ דם גבוה, או עקב טרשת עורקים). כפועל יוצא יכולה להיות התדרדרות בהתעוררות המינית.

תופעה נוספת היא ירידה בכמות נוזל הסיכה המופרש בנרתיק, העלולה לגרום לכאב בזמן קיום יחסי מין. נמצא כי ארבע שנים לאחר הפסקת הווסתות, כ-50% מהנשים סובלות מיובש נרתיקי.

ברור שכשהמין הופך להיות סבל ולא גורם להנאה, הרצון של כל אחת לקיים יחסי מין ילך ויפחת.

היחלשות וירידה בעוצמות האורגזמה עד להיעלמותן גם היא היא תופעה מוכרת, הנובעת בחלקה מרפיון שרירי רצפת האגן, המקטינות את תחושת הפורקן וההנאה של האישה.

השינויים הרגשיים הם הבולטים, המוחצנים והמשפיעים ביותר על הקשר של האישה עם עצמה ועם סביבתה. נסיבות החיים, כגון לחצים בעבודה, קונפליקטים משפחתיים, קשיים עם הילדים או חוסר תמיכה מצד הבעל עלולים להחמיר, לקבע ולעיתים גם להקצין תופעות של מצבי רוח, שכחה, חוסר סבלנות, רגזנות, קשיי שינה, חרדות ודיכאון, האופייניות לגיל המעבר.

כ-45% מהנשים תארו בשלב זה של חייהן ירידה בחשק המיני שיכול לנבוע כתוצאה מהשינויים הנפשיים, או כתוצאה מהירידה בהורמוני המין (אסטרוגן וטסטוסטרון) או כתוצאה מבעיות סביבתיות שונות. 37% דיווחו שהחשק לא השתנה, ואילו 10% דווחו דווקא על עלייה בחשק המיני.

למעשה אנו רואים שכל מרכיבי התגובה המינית של האישה, החל מהחשק המיני , דרך ההתעוררות המינית ועד האורגזמה כולם יכולים להיפגע משינויי הגיל. עם זאת, התופעה השכיחה ביותר בגיל המעבר ואילך היא הירידה בחשק המיני. עד 50% מהנשים מתלונות על ירידה בחשק המיני לאחר גיל 50, והמספרים האלו הולכים וגדלים ככל שמתקדמים בסולם הגילאים.

סנדרה לייבלום, אחת החוקרות המובילות בתחום הטיפול המיני בנשים, מונה סיבות מגוונות לירידה בחשק המיני: חוויות עבר מיניות לא משביעות רצון, מצב בריאותי כללי לא תקין, חסר במניעים לרצות לקיים יחסי מין, בעיות בתפקוד המיני של האישה או של בן זוגה, דיכאון או חרדות ומחלות פסיכיאטריות אחרות, בעיות בדימוי גוף, לקיחת תרופות, שינויים הורמונליים הקשורים בהזדקנות ובתקופת גיל המעבר, מצוקה עקב חסר בתשוקה ובפיתוי, דאגה בגלל השינויים ביכולת המינית (יותר זמן נדרש להתעוררות, יותר זמן נדרש עד לאורגזמה), חוסר עניין מיני בבן הזוג, חוסר יכולת לתקשר בפתיחות לגבי אי נוחות או העדפות במין, שעמום מיני, וכעסים על הבן הזוג (לדוגמא, גילוי קשר מחוץ לנישואין).

ממצאי מאמרים מצביעים על יובש בנרתיק ובעיות בקשר הזוגי כסיבות העיקריות לירידה בחשק. קשה לחשוק וליהנות מיחסי מין כאשר ברקע יש מריבות ומתחים ממושכים בלתי פתורים. כעס, תסכול ורגשות שליליים כלפי הבן זוג ימנעו את הרצון באינטימיות משותפת עמו ויפגעו בחשק המיני. גם השנים המשותפות של בני הזוג גורמות לירידה בצורך לשמור על מתח מיני או במשיכה כלפי בן הזוג. אם אין תקשורת מינית פתוחה ובונה ושביעות רצון הדדית החשק המיני ידוכא.

לצד הירידה בחשק המיני יש לזכור כי אנו חיים בעידן שלאחר המצאת הויאגרה, הסיאליס והלויטרה, שנתנו מענה לבעיית הזקפה של הגברים. בעידן כזה, מוצאות עצמן הנשים ללא מענה מול בן זוג עם יכולות גופניות משופרות ותפקוד מיני מחודש. עדות לכך ניתן למצוא במרפאות לטיפול מיני, המוצפות בנשים בגיל המעבר ובגיל השלישי שרוצות גם הן תרופת פלא שתסייע להן לחזור לחשק ולכושר המיני שהיו להן כשהן היו בנות 25.

נוסיף על כך את אופנת הניתוחים הפלסטיים הפורחת, את השעות שאנו מקדישים לכושר ולחיטוב הגוף, ואת פעילויות הפנאי והתחביבים של נשים בגיל המבוגר, אשר אינן מביישות גם נערות בתיכון, ונקבל אישה שנראית נהדר ומרגישה נפלאה, פעילה מבחינה חברתית, בשיא הקריירה המקצועית והפריחה האישית. במצב הזה, אין זה מפתיע שהיא תדרוש כי גם חיי המין שלה יהיו זוהרים, פעילים ומהנים כמו בעבר.

האופציות הטיפוליות הקיימות כוללות טיפול הורמונלי חליפי באסטרוגן על מנת להקל על תופעות גיל המעבר: גלי חום, הפרעות שינה, עצבנות, מצבי רוח ויובש נרתיקי. הטיפול האסטרוגני יכול להינתן בכדורים לבליעה או במדבקות על העור. במידה ואין עניין בבטיפול אסטרוגני, או שיש הוראת נגד מתן ההורמון, ניתן לשקול טיפול אסטרוגני מקומי לנרתיק, אשר ניתן להחדרה במשחה או כנרות נרתיקיים.

קיימים גם חומרי סיכה למיניהם שלא על בסיס הורמונאלי, כגון נרות, ג'לים או טבליות על בסיס מים, המוחדרים לתוך הנרתיק. הג'ל מושם בפתח הנרתיק לפני קיום יחסי המין, והנרות והטבליות הנרתיקיות מוחדרות לנרתיק על בסיס קבוע כל מספר ימים.

אם בבדיקה נמצא שיש רפיון של שרירי רצפת האגן, יש מקום לטיפול פיזיותרפי של שרירי רצפת האגן, שיכול לחזק ולשפר את תפקוד השרירים הללו. ירידה בהתעוררות המינית עקב פגיעה בכלי הדם באברי המין יכולה להיות מטופלת במשחות שונות הגורמות להרחבת כלי דם. לפני מספר שנים פותח בארה"ב מכשיר ואקום להלבשה על הדגדגן במטרה לשפר את זרימת הדם.

לתופעות כמו דיכאון או חרדה בגיל חמישים ומעלה, כמו בכל תקופה אחרת בחיים, יש מקום לטיפול נפשי. מתחים ועייפות ניתנים לטיפול על ידי שיפור בתנאים הסביבתיים הגורמים לכך. טיפול מיני מומלץ לאישה כטיפול פרטני או בטיפול לשני בני הזוג לשיפור התקשורת והפתיחות המינית, לשבירת השגרה והשחיקה ולהבנה וקבלה הדדית של רצון כל אחד מהצדדים.

ומה לגבי תרופת "פלא"? במשך שלוש שנים בחנה חברת פייזר את השפעת מתן הויאגרה על אלפי נשים, אולם המחקר נכשל לאור חוסר תוצאות משמעותיות. מכאן שנותרנו עם האפשרות הטיפולית המבוססת על מתן טסטוסטרון הורמון המין הגברי. הדיעות בקרב החוקרים חלוקות מחד גיסא, ברור שהמורכבות הרגשית של הנשים לא תיפתר על ידי תרופה בודדת.

מאידך גיסא, קיימת מגמה, המובלת על ידי רופאים בארה"ב, להעניק טיפול בירידה בחשק מיני בקרב נשים, אף על פי שטיפול זה אינו מאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה- FDA) ואף לא על ידי משרד הבריאות הישראלי.

באירופה, מדווחים על שיפור בחשק המיני של נשים בעקבות מתן תרופה ממשפחת הטיבולון (בשמה המסחרי ליביאל) של כ- 30% מהנשים. תרופה זו איננה הורמונאלית אך היא מפעילה את הקולטנים להורמונים שונים כמו אסטרוגן פרוגסטרון וטסטוסטרון .

המסקנות במחקרים האחרונים מגבילות את הטיפול בטסטוסטרון לירידה בחשק המיני של נשים רק במקרים שיש עדות לירידה בהורמוני המין הגבריים, כדוגמת נשים שעברו כריתת שחלות, נשים שעברו דיכוי שחלתי עקב טיפולים שונים וכולי. עם זאת, חשוב לציין שכיום עדיין אין מספיק מידע לגבי ההשלכות הבריאותיות של טיפול זה לטווח הארוך.

במחקרים רבים מודגש שמתן טסטוסטרון מיועד לנשים המתאימות לתסמונת של חסר באנדרוגנים (הורמוני המין הגבריים בכללותם). במקרים אלו, ההורמון יינתן בנוסף לטיפול מיני וזוגי.

אין ספק שטיפול הורמונלי תחליפי מתאים עוזר לשיפור התפקוד המיני ובעקיפין גם לתשוקה, אך המרכיב החשוב ביותר היה ונשאר בן זוג תומך, מתחשב ומבין, המתאים את עצמו לשינויים העוברים על בת זוגו. קשר זוגי בונה שומר על למיניות פתוחה ומספקת. בנוסף, שמירה על בריאות, פעילות גופנית, תזונה מאוזנת ופעילויות משותפות עם בן הזוג יעוררו מיניות שיש בה חזרה לימי הנעורים.

בשנה האחרונה יותר ויותר מאמרים מדווחים על הפריחה המינית של הנשים בגילאי ה-50 ומעלה. בימינו, הנשים הבוגרות יותר בשלות יותר, בטוחות יותר בעצמן, אינן מתביישות לשוחח בפתיחות על צרכיהן המיניים ועל העדפותיהן המיניות ואף ליזום. הן חושבות על מין, חלקן מוצאות לעצמן מאהבים, ואחרות מוצאות שהבית שהתרוקן מהילדים הופך להיות מקום לחיי מין פעילים בכל שעות היממה, וגם אם הגוף הוא לא מה שהיה פעם, ההתעוררות המינית איטית יותר, והאורגזמות לא תמיד מגיעות, הרי שהנשים נהנות מהמשחק המוקדם, החיזור והמגע, הליטופים, האינטימיות והקרבה. הן לא מתביישות להביא חומר ארוטי הביתה, ואף אביזרי מין שונים, וליהנות מכל רגע במיטה.

אז מי אמר שהסקס נגמר בגיל 50? למעשה גיל 50 הוא רק תחילת הדרך

ד"ר אברמוב היא גניקולוגית וסקסולוגית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני, ביה"ח "ליס" ליולדות במרכז הרפואי ת"א.

בואו לדבר על זה בפורום סקסולוגיה.