עושה לי אולקוס

דרך ארוכה עובר המזון במערכת העיכול כדי להתפרק, להתעכל ולהיספג בגופנו. לאחר שנלעס בפה הוא מגיע דרך הוושט אל הקיבה, המפרישה מיצים מעכלים. מיצים אלו מכילים חומצה מלחית ואנזים בשם 'פפסין'. אלו, בשילוב עם פעולות הלחיצה/סחיטה של שרירי הקיבה, הופכים את המזון לעיסה נוזלית למחצה של חלקיקים קטנים, המועברת לתריסריון. שם, חומרים מפרקים נוספים (אנזימים) של התריסריון ממשיכים לפרקו לחומרים קטנים עוד יותר, היכולים להיספג בזרם הדם.

כמעט כולנו מייצרים ומפרישים חומצת קיבה, בכמויות המשתנות מאדם לאדם. על פי רוב, החלקים הפנימיים של הקיבה והתריסריון עמידים ומוגנים מאוד בפני החומצה והאנזימים המופרשים מהם, אך כשמשהו במנגנוני ההגנה שלהם משתבש - מתפתח כיב, הנקרא גם 'כיב עיכולי' ומוכר יותר כ'אולקוס'.

כיב הינו פצע פתוח, עמוק ועגול (כמו לוע של הר געש), המתפתח בשכבת התאים העליונה, המרפדת את הקיבה או התריסריון. הכיב יכול להתפתח במקום אחד ככיב בודד, או כמספר כיבים בו זמנית בכמה מקומות שונים. רוב הכיבים מופיעים בתריסריון ("כיבי תריסריון") ורק חלק קטן יותר מתפתח גם בקיבה ונקרא "כיבי קיבה".

כיבים במערכת העיכול יכולים להיות עמוקים ולהסתבך עד למקרים של ניקוב התריסריון, דימום או חסימת קיבה, העלולים להיות מצבים מסכני חיים.

כיבים שכיחים יותר אצל קרובי משפחה של חולים שיש או היו להם כיבים בעבר. כיבים שכיחים הרבה יותר אצל מעשנים, אצל אלו השותים משקאות חריפים ובאנשים המשתמשים בתרופות נגד כאבים, בייחוד אספירין לסוגיו. גברים אגב, סובלים מכיבים פי שלוש מנשים.

כיבי קיבה נוטים להתפתח בשלב מאוחר יותר בחיים ושכיחים יותר אצל קשישים, בעיקר עקב נטילת תרופות.

כיב נוצר במקומות בהם רירית הקיבה או התריסריון מעוכלת ע"י אנזים הפפסין חומצות הקיבה. הכיב מתרחש כאשר הפפסין והחומצה נמצאים בריכוזים גבוהים מדי, או כאשר מנגנון ההגנה של הרירית נפגע.

כיום ידוע, שרוב הכיבים קשורים לנוכחות של חיידק 'הליקובקטר פילורי' (helicobacter pylori) בקיבה, אולם לא ידוע עדיין בוודאות באיזה מנגנון זה מתרחש. ד"ר ברי ורד וד"ר מרשל, שהראו במחקריהם את הקשר בין חיידק ההליקובקטר לכיבים, זכו על כך השנה בפרס נובל לרפואה. חיידק ההליקובקטר משגשג בסביבה החומצית של הקיבה ומצוי בקיבה של כמחצית מהאוכלוסייה הבוגרת. רק כ-15% מהאנשים הנושאים את החיידק בקיבתם, יפתחו מחלת כיב לאורך השנים, אך אצל אנשים עם מחלת כיב ידועה - ניתן למצוא את החיידק בקיבה של כ-95% ממקרי כיב התריסריון וכ-70%-80% מכיבי הקיבה.

בטיפול בכיבים חל שיפור עצום בשנים האחרונות. עד לפני כ-50 שנה, מספר לא מבוטל של חולים נזקק לניתוחים כדי לטפל בכיבים שלא הגיבו לטיפול תרופתי, בכיבים מדממים או בכיבים שגרמו לצלקות קשות או חסמו את דרכי העיכול.

כיום, קיימות תרופות ומוצרים סותרי חומצה, המפחיתים ואפילו מנטרלים את יצור החומצה בקיבה ויכולים לרפא יותר מ-90% מהכיבים.

הטיפול היעיל נגד חיידק ההליקובקטר (הסיבה השכיחה לכיב), הינו טיפול משולש, הכולל סותרי חומצה בשילוב עם מס' אנטיביוטיקות. במקביל יש להקפיד על הימנעות מחומרים העלולים לגרות את הקיבה כמו אספירין, תרופות אחרות נגד כאבים ונוגדי דלקת נטולי סטרואידים, עישון ושתיית אלכוהול.

מתח נפשי, כפי שחשבו בעבר, אינו סיבה לכיב. עם זאת, עודף מתח עשוי להחמיר כל מחלה והכלל הידוע - "נפש בריאה בגוף בריא", נכון גם במקרה של כיב.

ניתוחים לטיפול בכיבים הם כיום נדירים ומבוצעים רק במקרים של סיבוכים, חשד לכיב סרטני או במקרים של הישנויות קשות ותכופות של כיבים.

^^יכול להיות שיש לי אולקוס?^^

התסמינים הטיפוסיים לכיב בתריסריון הינם תחושת כרסום, צריבה או כאב בחלק העליון המרכזי של הבטן (ממש מתחת לעצם החזה), כמו גם תחושת ריקנות ורעב, העשויים להיעלם ולחזור.

התסמינים יכולים להשתנות בהתאם למיקום הכיב וגיל החולה. ילדים וקשישים, לדוגמא, אינם מפגינים את התסמינים הרגילים ולעיתים אינם מראים כל סימן. אגב, התסמינים הטיפוסיים מופיעים רק בכמחצית עד שני שליש מהסובלים מכיבי תריסריון.

הכאב עלול להופיע במיוחד כאשר הקיבה ריקה. אכילה, שתייה או תרופות סותרות חומצה יכולות להקל. בד"כ, הכאב לא מורגש כשמתעוררים ומתפתח רק לקראת אמצע הבוקר. הוא יכול להופיע פעם אחת או כמה פעמים ביום, לאורך שבוע עד כמה שבועות. לעיתים, הכאב כה חד, עד שהוא יכול להעיר מהשינה.

אם הכיב מדמם תיתכן הקאה של דם בצבע אדום או בצבע קפה טחון (כתוצאה מדם מעוכל) ויכולה להיות גם צואה שחורה הנובעת מדם מעוכל.

^^הבדיקות לאבחון כיבים^^

תצלום רנטגן - ניתן לאבחן כיב בתצלום רנטגן תוך בליעת חומר בשם בריום, המדגים את גבולות הקיבה והתריסריון.

גסטרוסקופיה - רוב הכיבים מאובחנים בבדיקה זו, הנקראת גם 'אנדוסקופיה'. בה מחדירים דרך הפה צינור גמיש וארוך (אנדוסקופ), שבקצהו מצלמה זעירה, המאפשרת לרופא הסתכלות ישירה לתוך הקיבה והתריסריון. הבדיקה נמשכת בד"כ, פחות מחמש דקות, אינה כואבת ונעשית על פי רוב, כשהחולה מטושטש ע"י תרופות.

ביופסיה - בעזרת האנדוסקופ יכול הרופא להוציא גם דגימת ריקמה מהקיבה (ביופסיה), כדי לבדוק אם יש לחולה זיהום בהליקובקטר פילורי וגם במקרה של כיב קיבה - האם הכיב הוא סרטני. זוהי בדיקה חשובה, מכיוון שתסמיני כיב קיבה עשויים להיות דומים לתסמיני סרטן בקיבה.

מבחן נשיפה - את חיידק ההליקובקטר אפשר לאבחן בבדיקה לא פולשנית. במהלך הבדיקה הנבדק שותה מיץ מיוחד מסומן ואח"כ נושף לתוך מכשיר, הבודק אם חיידק ההליקובקטר מצוי בקיבה. מבחן נשיפה שכזה מצריך צום של מספר שעות, נמשך פחות מ-15 דקות ומספק תשובה מיידית. לאחריו, הנבדק יכול לחזור לעיסוקיו.

ד"ר ישי לכטר - רופא בכיר במכון הגסטרואנטרולוגי ואחראי שירות האולטרא-סאונד האנדוסקופי, הקריה הרפואית רמב"ם.

הכתבה פורסמה במקור במגזין "אדם" מס' 5, ספטמבר 2006.

למעוניינים בקבלת המגזין, ניתן לפנות למרכז מידע רמב"ם.

טלפון: 1-700-50-51-50
כתובת מייל: [email protected]

בואו לדבר על זה בפורום גסטרואנטרולוגיה - מחלות דרכי העיכול.