טיעונים נאים, מדיניות כושלת

דבריה של מנהלת בנק הדם של מד"א, פרופ' אילת שנער, שהתראיינה בימים האחרונים במספר הזדמנויות בתקשורת, נשמעים, על פניו, הגיוניים מאוד. אכן, אין בכלל כל שאלה או ויכוח על כך שלא יעלה על הדעת כי מטופל תמים יידבק באיידס בגלל עירוי מקרי שקיבל.

גם הטיעונים שלה נשמעים משכנעים: אין שום מדינה מערבית שלוקחת מאיתנו דם, ואמנם, מבחינה אפידמיולוגית, לקיחת דם מהומואים מעלה במעט את הסיכון של קורבנות תמימים לחטוף את הנגיף, על לא עוול בכפם.

יתירה מכך: מהיכרותי המקצועית איתה ומשיחות שניהלתי עימה בעניין, אני אפילו מאמין לה שאין בה או באנשי מד"א ולו טיפה או שמץ של הומופוביה, ושאין להם דבר וחצי דבר נגדנו.

אבל למרות הכל, יש משהו מאוד מרתיח, מקומם, משפיל ולחלוטין לא צודק, בפסילה הגורפת של ציבור שלם, שרוצה ומוכן לתת מדמו (ובייחוד בתקופות של מחסור בדם) - רק בגלל כמה "עשבים שוטים" שהתנהגו בחוסר אחריות מינית, או בשל חברינו לקהילה שאיתרע מזלם והם נדבקו בנגיף.

אני וגם רבים מחבריי בקהילה לא תורמים דם כבר שנים, משום שאנחנו לא מוכנים שיזרקו אותו לפח, אפילו אם תרומת הדם תעניק לנו ביטוח רפואי. מה, הדם שלנו פחות אדום מדמם של חברנו הסטרייטים?

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, וכך גם נראית דרכו של מד"א: נסיון נאה לכאורה להגן על נתרמי הדם מפני מחלת האיידס, שבסופו של דבר גורם למחסור גדול בדם, שדוחה
ניתוחים לא דחופים. המחסור הזה היה יכול להיפתר בחלקו על ידי הקהילה ההומוסקסואלית.

חשוב לזכור שלמרות שכל תרומת דם עובדת בדיקת HIV - זה עדיין לא מבטיח שהיא אכן נקייה מהנגיף. זאת, משום שדם הוא מוצר שאי אפשר לחכות איתו במקפיא 3 חודשים (עד שתסתיים תקופת החביון, במהלכה יזוהה הווירוס) - וטווח השימוש בו עומד על ימים בודדים בלבד. כך שהלכה למעשה, גם תורם סטרייט למהדרין יכול להדביק באיידס נתרם הומו שקיבל ממנו מנת דם, ודווקא אחד שמקיים יחסי מין מוגנים בלבד ונזהר מאוד.

האם באמת אי אפשר למצוא את שביל הזהב בין פסילה גורפת של הדם שלנו וזריקתו לפח, לבין קבלה אוטומטית של דם מאיתנו? האם שלילה קטגורית של כל הקהילה שלנו היא הפתרון היחיד שעולה על דעתם של ראשי מערכת הבריאות?

אפשר לקבל דם, למשל, רק מגייז שנמצאים לפחות חצי שנה במערכת יחסים מונוגמית, ובכפוף לבדיקת איידס שלילית שנערכה להם בחודש שקדם לתרומה. ניתן, לדוגמה, לקבל תרומת דם של גייז שלא נמצאים במערכת יחסים, אבל מגיעים עם אישור עדכני המעיד על כך שהם לא נשאים של הנגיף, וגם מצהירים בחתימת ידם שהם מקיימים יחסי מין מוגנים בלבד.

למעלה מ-70% (!) מההומואים דיווחו בסקר רחב היקף שערך משרד הבריאות, כי הם משתמשים בקונדום. מדוע, בגלל כ-500 נשאים הומוסקסואלים מדווחים, על פי נתוני המשרד צריכה קהילה שלמה לסבול ולהרגיש דחויה?

עיקר הבעיה, בתחום הסקס הלא מוגן - הן על פי המחלקה לשחפת ואיידס והן על פי הוועד למלחמה באיידס - היא בקרב הצעירים, והם גם מרבית הנדבקים ההומוסקסואלים החדשים במחלה.

אם כך, אולי אפשר ללכת צעד אחד קדימה, ולשנות את המדיניות המפלה (בתירוצים אפידמיולוגיים מצויינים, כאמור) באמצעות רעיון אחר: רק הומואים מעל גיל 35 (שיביאו אישור רפואי על היותם HIV - ויחתמו על הצהרת קיום יחסי מין מוגנים) יוכלו לתרום. או שגם זה לא יספק את בנק הדם?

אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לדמיין, ואפילו בסיוטיו המחרידים ביותר, שהוא או מישהו מקרוביו נדבק באיידס בגלל מנת דם נגועה. באותה מידה, אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להמשיך ולהרגיש דחוי, רק בגלל המוצא האתני שלו, הג'נדר שלו, הדעות הפוליטיות שלו או ההעדפה המינית שלו.

לפני 100 שנה חשבו כולם שמתן זכות הצבעה לנשים הוא רעיון עוועים מסוכן. רק אחרי מאבק עיקש של 15 שנים, במהלכו קשרו עצמן נשים לעמודי חשמל ליד דאונינג 10, ניפצו את חלונות משרדי הפרלמנט, שרפו תיבות דואר, חתכו חוטי חשמל והפיצו שמועות על פצצות שהוטמנו ברחבי העיר - הכירה סוף סוף ממשלת לונדון בתום מלחה"ע הראשונה בזכותן הלגיטימית להצביע. יכול להיות שגם אנחנו יכולים ללמוד משהו מההיסטוריה?

עופר מאיר הוא הומו גאה ומנכ"ל שותף של חברת LinkIn Interactive PR, המתמחה בתקשורת בריאות ורפואה.

בואו לדבר על זה בפורום מחלות המועברות במגע מיני.