שרירי הנשימה של הצוללן

שחיינים ואוהבי צלילה חופשית עשויים לשפר את רכיב הסיבולת שלהם ואת יכולת הנשימה באמצעות אימונים ממוקדים לשיפור תפקודם של שרירי הנשימה. כך פורסם לאחרונה בעקבות מחקר שבוצע באוניברסיטת באפלו שבארה"ב. המחקר פורסם בעיתון המדעי המקוון European Journal of Applied Physiology.


במחקר חלוצי מסוגו, נמצא ששחיינים שעברו אימון התנגדות ייחודי לשרירי הנשימה, שיפרו את יכולת השחייה עם שנורקל ב-33% ואת יכולת הצלילה שלהם (שחייה מתחת למים) ב-66%, בהשוואה לנתוני הפתיחה שלהם. השחיינים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות. שתי קבוצת הניסוי ביצעו פרוטוקול אימון מיוחד שכלל תרגול נשימה בהתנגדות בקצב גבוה תוך שימוש במכשור מיוחד. קבוצת הביקורת התאמנה אף היא באמצעות המכשור המיוחד אך ללא התנגדות. שחייני קבוצות הניסוי שיפרו את סבולת שרירי הנשימה שלהם ואת יכולת השחייה שלהם על פני המים ומתחתם ב-38% ו-26%, בהתאמה. קבוצת הביקורת לא שיפרה את סבולת שרירי הנשימה שלה ולא את ביצועיה במים.


"אימון מיוחד של שרירי הנשימה עשוי לאפשר לצוללנים בצבא, לצוללנים שעוסקים בחילוץ ובהצלה, לצוללנים שעוסקים בפרויקטים מסחריים או לצוללנים שעוסקים בצלילה כספורט, לתפקד טוב יותר מתחת למים", אמר ד"ר לנדגרן (Claes E.G. Lundgren), רופא ופיזיולוג מביה"ס לרפואה ולמדעי הרפואה בבופלו. ד"ר לנדגרן ציין שאימון ייחודי של שרירי הנשימה שמטרתו לשפר את יכולתם של שרירי השחייה נראה אינטואיטיבית לא הגיוני, אולם מבחינה פיזיולוגית הדבר הגיוני. "בדרך כלל אנו נוטים לחשוב שהשרירים שמניעים את הגוף הם אלה שמתעייפים כאשר אנו מרגישים עייפות", ציין החוקר. "אולם, העומס ההולך וגובר על שרירי הנשימה משמעותי מאוד, במיוחד מתחת למים בפעילויות ארוכות ו/או עצימות מאוד כמו בשחייה".


במחקרים קודמים נמצא שכאשר שרירי הנשימה מתעייפים הגוף עובר למצב הישרדות "וגונב" דם וחמצן משרירי התנועה לטובת שרירי הנשימה וזאת במטרה לאפשר לצוללן להמשיך לנשום. כתוצאה מכך שרירי התנועה המקופחים והעשוקים מתעייפים והדבר מתבטא בירידה ביכולת השחייה. "שיפור הכוח והסבולת של שרירי הנשימה מונע את העייפות במהלך מאמץ נתון, מה שמאפשר לשחיינים או לצוללנים להמשיך במאמץ מבלי להתעייף", ציין החוקר.

במחקר הנוכחי השתתפו 30 שחיינים מנוסים בשנות העשרים לחייהם. על מנת לשמור על בטיחותם של השחיינים ועל מנת להבטיח שהם יגיעו לתחילת המחקר בכושר אחיד הם עברו במשך ארבעה שבועות אימוני שחיית סנפיר ואימוני צלילה. בנוסף ביצעו הנבדקים סדרת מבדקים ביניהם חוזק שרירי הנשימה (לחץ מרבי אותו הם מסוגלים לייצר), סבולת שרירי הנשימה (כמה זמן הם מסוגלים לשמור על אוורור בקצב גבוה), צריכת חמצן מרבית והזמן בו הם מסוגלים לשחות במהירות גבוהה יחסית (אחוז מתוך זמן ביצוע מרבי).

משתתפי המחקר חולקו כאמור לשלוש קבוצות: קבוצה אחת ביצעה אימוני התנגדות לשרירי הנשימה, קבוצה שנייה ביצעה אימוני סבולת לשרירי הנשימה וקבוצה שלישית היוותה את קבוצת הביקורת, וביצעה אימון נשימתי אולם ללא התנגדות. האימונים בוצעו במשך 30 דקות, חמישה ימים בשבוע ובמשך ארבעה שבועות.

הקבוצה הראשונה ביצעה תרגול של שאיפות ונשיפות דרך שסתום מיוחד שיצר התנגדות קבועה שנשלטה על ידי מערכת מחשב. הקבוצה השנייה, קבוצת הסבולת, השתמשה באותו ציוד אולם אופן התרגול היה שונה. שחייני הקבוצה השנייה הגדילו את תדירות הנשימה ואת עומק הנשימה שלהם במהלך התרגול (הגברת האוורור) באופן הדרגתי בכל שבוע. על מנת למנוע מצב של אוורור יתר וירידה בריכוזי הפחמן הדו-חמצני בדם שאפו הנבדקים מתוך מערכת סגורה. הנבדקים בקבוצה הראשונה ביצעו מקבצי עצירת נשימה בני עשר שניות וביניהם הפוגה של 90 שניות. בכל שבוע קוצר פרק המנוחה בעשר שניות. כל הנבדקים ביצעו שני אימוני שחיית סנפיר בשבוע לאורך כל תקופת המחקר. מטרת האימונים היתה לשמר את כושר השחייה ולא לשפרו. בסיום ארבעת השבועות של המחקר הנבדקים חזרו על המבחנים שביצעו בראשית המחקר.

"תוצאות המחקר הראו ששני סוגי האימון תרמו לשיפור הסבולת של השחיינים. השיפור ביכולת השחייה מיוחס לשיפור בתפקוד של שרירי הנשימה", ציין לנדגרן. ממצאי המחקר תואמים ממצאים קודמים שנמצאו ברוכבי אופניים, בחותרים וברצים. ההנחה היא שספורטאים בענפים שונים מסוגלים לשפר את יכולת הביצוע שלהם אם יאמנו נכון את שרירי הנשימה. היום גם ברור שככל שהעומס על שרירי הנשימה גדול יותר כך גדול יותר השיפור שיושג בביצוע הספורטיבי. מלבד היישום בשדה הספורט החוקרים חושבים שאימון מסוג זה עשוי לסייע לאנשים שסובלים ממצוקה נשימתית.

המאמר פורסם במקור באתר מכון וינגייט.

בואו לדבר על זה בפורום אימון וכושר גופני ובפורום רפואה היפרברית וצלילה (טיפול בתא לחץ).